השעה 21:00 ואני מחנה את האופנוע בחניה הקבועה מול הבר שאני עובד בו בלילנבלום. אומר "היי" למארחת. איזו מסכנה, מכונסת בתוך עצמה ונצמדת למפזר החום בלילה הקר. "הולך להיות לילה ארוך," היא אומרת. אני מחייך ונכנס.
המקום ריק כי עוד מוקדם. חוץ מזוג תיירים אמריקאים שיושבים על הבר אין אף אחד בסביבה – כנראה שאף אחד לא אמר להם שאנשים מתחילים לצאת כאן רק ב23:00. אבל נראה שזה לא מפריע להם, והם משוחחים במבטא אמריקאי כבד.
אומר שלום לצוות: הטבח העצבני, הברמנית המתולתלת ומנקה הכלים עם הבנדנה. סופר את הקופה ומתחיל את המשמרת.
השעה 22:00 ולמקום מתחילים להגיע הקליינטים הראשונים – זוג ראשון תופס תא פינתי ומזמין משקאות, האישה מזמינה מרגריטה קלאסית והגבר היינקן טיפוסי. מד המרחק בינם תקין ונראה שהם משוחחים על משהו מצחיק.
על הבר יושב עוד זוג, הם הולכים על משהו סולידי: שתי כוסות יין ופיצה לנשנוש. השיחה בינם גם יותר רצינית ונותנת רושם של ראיון עבודה.
בשולחן הפינתי: 'שולחן האוהבים'. הבילוי מתחיל במתקפה ישירה של הכוחות הכבדים שתי בירות 'מרפיס' מהחבית ושני ציי'סרים של וויסקי – הזוג הזה מבין עניין ורואים לאיזה כיוון הבילוי הולך.
השעה 23:00 ומגיעות שתי נשים שתופסות נקודת תצפית על הבר. הן יושבות על קוקטיילים ביתיים בכוסות של ג'יימס בונד ומעשנות סיגריות דקות. נכנסת אחריהן חבורת גברים שעושה סיבוב, סוקרת את הקהל עם העיניים ומחפשת טרף קל – אין אחד כזה והם יוצאים.
שולחן האוהבים מזמין עוד סיבוב של מרפיס וצ'ייסרים ומד המרחק בינם עומד על סנטימטרים בודדים עם נגיעות קלות. הזוג של ראיון העבודה מזמין עוד שתי כוסות יין אדום אך השיחה עדיין רצינית, כנראה שהמיונים נמשכים. בתא הפינתי כבר מונחת המרגריטה השלישית ובירה מספר שתיים – מד התשוקה עלה והם כבר בשלב הנשיקה הצרפתית.
השעה מתקרבת לחצות והבר כבר מלא – כמה חבורות של יום הולדת ובחצר חבורות תיירים. אחד מהם שואל באנגלית אם יש משקה תל אביבי אופייני? עניתי שאני לא מכיר אחד שמאפיין את תל אביב והמלצתי על וויסקי סאואר. הוא לא התאכזב. שאר התיירים ביקשו native beer אז הבאתי להם גולדסטאר והם נראו מאושרים.
שולחן האוהבים כבר עלה שלב. האישה יושבת על ברכיו של הגבר והם בוחנים את התפריט עם האור של הפלאפון – הגבר מסמן לי עם היד שהם רוצים להזמין עוד שתייה. הצעתי להם להמשיך עם הבירות ולא לערבב והם מסכימים, אבל משנים את הצ'ייסר לוודקה. כשאני חוזר עם המשקאות הם בכלל לא שמים אליי לב, ועסוקים בלבדוק בעזרת הלשון כל איבר בפנים: האוזניים, העיניים וגם גלישות לגרון. כשאני מניח את המשקאות על השולחן הידיים שלהם מתחילות לגשש מתחת לבגדים.
הזוג של המרגריטות מזמין שתי כוסות קאווה, וגם הם התחילו לבדוק טמפרטורות גוף מבפנים. הללויה, יש סימני תזוזה גם בראיון עבודה שעל הבר ונראה שנוצר מגע ראשוני. אחרי שלוש כוסות יין מתחילים הליטופים.
שעה אחרי חצות חבורת התיירים כבר נמצאת אחרי כמה סיבובים של native beer ושואלת אותי על מועדון טוב באזור: כזה שיש בו לדבריהם: "Beautiful Israeli women". אני מפנה אותם לאחד באזור שאני יודע שמגיעים אליו רק עובדים זרים. נמאס לי שכל הזמן אומרים שההתנהגות של התייר הישראלי מכוערת – גם התיירים מחו"ל לא יפים במיוחד.
השעה מאוחרת והבר מתחיל להתרוקן. נראה שראיון העבודה הסתיים בהצלחה והזוג של היין יוצא מהבר בידיים שלובות. גם זוג הנשים על הבר עם הסיגריות הדקות הסתלקו – לא קיבלו יותר מדי תשומת לב.
שולחן האוהבים נמצא בפרפורי גסיסה, הם אמנם יושבים אחד על השני אבל העיניים מסובבות ונראה שמרוב אלכוהול האהבה כבר מתה. הנחתי להם כוסות מים על שולחן, שיירגעו קצת. הם והזוג של המרגריטה בתא הפינתי שלא מראה סימני נסיגה וממשיך להתחרמן בלהט, הם האחרונים בבר. גם המלצרים רוצים ללכת הביתה.
מניחים להם את החשבון על השולחן ואומרים להם שאנחנו עוד מעט סוגרים. זוג המרגריטות יוצא בהליכת דוגי החוצה מהבר – הגבר מאחורה והאישה מקדימה. הדרך נראית ברורה: מהבר למונית וישר למיטה. לעומתם הזוג של הבירות והצי'סרים יוצא שפוף ומובס. גם פה הדרך נראית ברורה: מהבר למונית ומשם לשירותים להקיא – סקס כבר לא יהיה שם הלילה.
מנקה שולחנות וסוגר. עוד לילה עבר.