לפני שנים השתתפתי בקורס שנקרא "דרך הסייר האינדיאני", שבו למדנו לבנות קשת אש, אמצעי מתוחכם יחסית להדליק אש על ידי חיכוך מוט עץ בבסיס עץ. זה לוקח המון זמן להכין, והמון זמן להדליק עם זה אש, ובכל רגע אתה חושב בגעגוע על המצית בכיס שלך, אבל זה לא העיקרון. מה שחשוב הוא שאתה יודע איך להסתדר עם מה שיש בסביבתך.
מה שמזכיר לי את המחקר שמראה שכבר לפני כמעט 800 אלף שנה הסתובבו באזור הזה בני אדם שהדליקו אש בעצמם. וכנראה שכבר אז הם נסעו לכנרת לעשות מנגל. היום אנחנו מעדיפים להשתמש בנפט קל-הצתה כדי להצית פחמים מעובדים וזולים, ובדרך אנחנו ממלאים לעצמנו את האוכל בעשן רעיל בארומה של צמיגים שרופים ומרגישים גברים-גברים, כשבעצם, אין שום סיבה לעשות את זה – כל מה שצריך כדי להדליק אש כבר היה זמין לאבותינו הפרוטו-ישראלים.
1. מה לקנות? רמז: לא נוזל הצתה
נתחיל בפחמים. כשאתה קונה שקית פחמים אל תלך על פחמים דחוסים או "ניצתים מעצמם" או "קלים להצתה". "קל להצתה" זה לחתלתולים. קנה גחלים מעץ טבעי, משהו שהיה פעם פרדס של מישהו. הי, הי, תוציא מהעגלה את החומר הצתה! לא הנוזל, לא הקוביות הלבנות ולא האבקה החומה. כל הדברים האלו הם רעלים שאתה בעצם מאדה לתוך הבשר שלך. הם גם מסוכנים. כל מה שאתה צריך כדי להדליק אש כבר יש לך בבית: פחית שימורים, שמן בישול, נייר סופג ומצית.
2. איך עושים את זה? ארובה, פתיל ומצית, זהו
ככה זה עובד: פחמים צריכים להגיע לחום מסוים ולהישאר בו איזה זמן כדי להתחיל לבעור, לכן אם ננסה להדליק פחם רגיל בגפרור, או אפילו בעיתון, לא נצליח – הם יבערו מהר מדי ולא יספיקו להצית את הגחלים. מה שאנחנו צריכים זה תהליך שריפה ארוך, ולשם כך נעזר בחומר ששימש את אבותינו לפני אלפי שנים: השמן.
כדי ששמן יישרף הוא צריך להתחמם מאוד. זה קורה גם על מחבת, וגם בנרות שמן, שבהם הפתיל מעביר תמיד כמות קטנה של שמן לכיוון הלהבה, והשמן מתחמם בלהבה עד שמגיע תורו להישרף. אנחנו נשתמש במגבות נייר, נייר טואלט או צמר גפן בתור פתיל. הנייר והשמן יישרפו לאט מספיק וידליקו את הגחלים.
3. איך מסדרים את הגחלים? בנה ארובה
עכשיו אתה צריך לרכז את כל הגחלים במקום צפוף אחד, כדי לרכז את החום ולהבעיר את כולם יחד. בשביל זה המציאו את ארובת הפחמים. כדי לבנות בעצמך ארובת פחמים מספיק לקחת פחית שימורים, רצוי גדולה יחסית, לפתוח אותה משני הצדדים ולחורר חורים בחלק התחתון שלה. אפשר לעשות את החורים עם פטיש ומסמר, או כמו שאנחנו עשינו, לכופף קצת את המתכת עם פלייר עד שנוצרים חורים. החורים כי הם אלו שיאפשרו לחמצן להיכנס. אפשרות נוספת: כלי מנירוסטה לייבוש סכו"ם שאתה לא צריך (היתרון הוא שכבר יש בו חורים, אתה לא צריך לעבוד קשה).
שווה לסדר לעצמך ארובה כזאת – זה חמש דקות עבודה, והיא תשמש אותך בכל המנגלים הבאים. אבל גם בלי ארובה אתה יכול להסתדר: בנה פירמידה קטנה של פחמים ונייר-שמן – זה יהיה קצת יותר איטי אבל גם יעבוד.
בנינו ארובה – נכניס לתוכה שכבות של פחמים ונייר ספוג בשמן. וודא שהניירות קרובים מספיק זה לזה כדי שידליקו אחד את השני, והכנס פחמים מגדלים שונים – הקטנים ידלקו מהר וידליקו את הגדולים. מדליקים את הארובה מלמטה. הפתח למטה צריך להיות מספיק גדול כדי להדליק דרכו. אם הוא לא, תטה את הארובה בזהירות וקרב אליה את המצית.
ההדלקה לוקחת קצת יותר זמן מחומר סינטטי – צריך להשאר את המצית ליד הנייר כמה שניות נוספות – והשמן הבוער עושה יותר עשן. אבל זה המחיר שאתה משלם על זה שאתה מדליק אש כמו בנאדם.
4. עכשיו ללבות את האש: תשתמש במאוורר
כשהפחמים מתחילים לתפוס אש – חלקים מהם מקבלים גוון כתום מצופה באפור – אפשר להתחיל להאיץ את התהליך על ידי הרווית חמצן, הידועה יותר בשמה העממי נפנוף. כדי לאפשר לאש להתפתח מהר מדשנים אותה באוויר טרי מהסביבה. אם אתה טהרן מנגלי וודאי תחפש פיסת קרטון לנפנף בה, אבל למעשה מאוורר עובד יותר טוב בזכות יכולתו להניע כמויות גדולות של אוויר. אין צורך להצמיד את המאורר למנגל. שים אותו בקרבת מקום ותהנה מהבריזה.
בשלב מסוים הגחלים בצינור כבר כתומות כולן, או רובן, וזה הזמן לפזר אותן. סביר שהכמות שנכנסה בצינור לא מספיקה לכל המנגל שלך. זה בסדר. הוסף עוד פחמים, ערבב והמשך להפעיל את המאוורר. הגחלים שהדלקת כבר ידליקו את הפחמים החדשים. אגב, אפשר לדעת כמה הגחלים חמות לפי הצבע שלהן.
זהו, האש מוכנה, אפשר לשים את הרשת ולהביא את הבשר. בפעם אחרת נלמד איך לעשות את כל זה בלי פחמים, בלי שמן ובלי נייר. מה נשאר? מצית. כדי לעשות את זה בלי מצית צריך להיות אינדיאנים.