הנורמה ג'ין היא מוסד אלכוהול ותיק ומכובד: אם אתה נוהג להגיד מילים כמו "סינגל מאלט" להנאתך, אם אתה נוסע לחו"ל בשביל האלכוהול בדיוטי פרי, ואם אתה מאלו שקרלסברג זה לא מספיק בירה בשבילם, אתה מכיר כבר את הנורמה. היא אמנם תקועה בודדת בין תחנת דלק למגרש חניה בקצה של רחוב שומם, ואף אחד לא יורד לשם מהבית בכפכפים, אבל בפנים יש שלושים סוגי בירה ובר מלא בוויסקי טוב שאין באף בר ישראלי אחר. ובטח גם בעוד אלכוהול שאינו בירה או וויסקי, אבל אנחנו לא שמים לב לדברים כאלו. ואוכל טוב. אולי טוב מדי לבר. ובינינו, ייתכן שזו בדיוק הבעיה של הנורמה ג'ין: יותר מדי דברים בה יותר מדי טובים בשביל בר.
לפעמים – במיוחד אחרי שבירת הסמיקלאוס בת 14 אחוזי האלכוהול שמגישים פה טשטשה את תפיסת המציאות שלכם – המקום נראה כמו המסבאה היחידה ששרדה ברחוב שתושביו עזבו אותו. ואז אתם עוברים את הדלת הצרה ומבינים שכל תושבי המקום עברו לגור בתוך הבר. בימי שישי המקום עמוס כבר באחת עשרה, והעובדה שיש כאן כמה שולחנות גדולים במקום הרבה שולחנות קטנים, ובר קטן יחסית, לא עושה טוב להמונים המצטופפים.
גיברת, למה את שותה פפסי למה
אחרי ביקור או שניים אתה מבין שיש לנורמה גם חצר אחורית, פתוחה, שיש בה עוד שולחנות וגם אפשר לעשן. גם בחצר האחורית וגם בחלל הפנימי שולטת אווירה של מסעדה: מלצריות מסתובבות בין השולחנות, הרבה אנשים אוכלים. אוכלים, לא שותים – למרות שמולם נשקף בר המתנשא לגובה שני מטרים, עמוס באלכוהול משובח, ויש דילים מוצלחים על הבירה. האוכל, כאמור, מוצלח: יש כאן בין השאר נקניקיות של השרקוטיה אלן טלמור ואחלה ספייריבס. אבל אתה מסתכל על בר מלא באנשים סועדים את ליבם, אף אחד מהם לא שיכור, ומשהו פשוט לא מרגיש לך בבית.
אווירת המסעדה אחראית על עוד בעיה בנורמה ג'ין, זאת שאולי מונעת מאיתנו להפוך אותה לבר החוץ-שכונתי שלנו: כשאתה בא לנורמה, אתה הולך כדי לדבר עם החבר'ה שהבאת איתך. זה לא מקום לשבת בו לבד על הבר. זה לא מקום להכיר בו בחורות. לא שזה בלתי אפשרי; אבל הקהל המבוגר יותר ותחושת הניכור הסביבתי גורמים לך להרגיש שזה ממש לא בסדר להשתכר ולהקיא על הרצפה. התחושה לא משוחררת ולא ביתית, וזה חבל, כי חדרי השירותים ענקיים והיה מתאים לעשות שם סקס או קוק. או סקס וקוק. או קוק וסקס וקוק. וקוק וסקס.
חוץ מזה, אין מה לעשות: גם אנחנו, חובבי סיגריות קטנים למדי, נאלצים להודות שברים שאסור לעשן בהם מרגישים סטריליים מדי ולא מספיק חברתיים. ולעשן במרפסת של בר זה כבר באמת להרגיש במסעדה בהרצליה פיתוח.
והנה התכל'ס: הם מכירים את הביזנס, בנורמה
אבל אם יושבים על הבר ומפנים גב לסלון עמוס הסועדים הקשישים, ואם באים עם חבר טוב ועם ארנק מלא, החסרונות של הנורמה נמסים ומגלים בר שהוא, אין מה לעשות, מצויד היטב. חוץ מכל הגלנים המתבקשים יש עוד הרבה וויסקי סקוטי ואירי ומשהו כמו תריסר בירות מהחבית – אף אחת מהן לא טובורג. מסלול טעימות הבירה, שמכיל שש בירות בכוסות של 200 מ"ל, עולה 79 שקל וגרם לנו לנהל דיון שיכורים לגבי כמה זה שש כפול מאתיים בליטרים.
הברמנים יודעים את העבודה שלהם, וגם כיף לדבר איתם. כשישבנו שם לפני שבועיים, הברמן גילה לנו וויסקי חדש, Smokehead, שיש לו טעם מעושן כמו שצריך אבל לא מספיק גוף. הטעם השתפר משמעותית כשהביאו לנו קצת מים – "כדי לפתוח את הטעם" – שהיו: (א) מינרליים; (ב) הגיעו בכלי חרס מעוצב; (ג) באו עם קש חתוך לשניים, אותו אתה טובל במים עם אצבע על החלק העליון ואז מעביר מעדנות מעל כוס הוויסקי, כי ככה מקבלים בדיוק את כמות המים שאתה צריך כדי לפתוח שוט של וויסקי. ואם הדברים האלו עושים לך את זה, הנורמה היא מקום בשבילך.
נורמה ג'ין: אוליפלט 23, פלורנטין
טלפון: 03-6837383
פתוח: א'-ו'- 19:00 עד לקוח אחרון
ש': 13:00 עד לקוח אחרון
ותודה לטל גוטמן, שגילה לח"מ את הנורמה ג'ין ב-2004 ובא איתו גם הפעם כדי לוודא שהוא לא ישתה לבד