אחד הדברים הכי נדירים שאני מכיר בירושלים, עיר שגיל המבלים בה הוא צעיר מאוד, זה בר שלא בודק תעודות בכניסה ובכל זאת מצליח לשמור על ממוצע גילאים שעובר את ה-20. "אדום" הוא אחד מהמקומות שכן מצליח לעשות את זה, ומצליח לעשות את זה היטב.
הרבה מהירושלמים מכירים את אדום בתור המקום שמגיש את הקינוחים הכי טובים בעיר ויש שם בשר מצוין וכל מיני דברים שיגרמו לך לחשוב שאתה במסעדה, אבל אתה לא במסעדה. אדום הוא קודם כל בר. כשיושבים על הבר אי אפשר לטעות. הברמנית לא עוצרת לרגע, מתזזת מסביב ומכינה קוקטיילים מסובכים בטירוף תוך כדי שהיא מנהלת את הפלייליסט המצויין של המקום. אנשים מסביב לבר הם ממש קהל מהסרטים: כמה חובבי יין ששותים עם כל הסטייל של לנער את הכוס ולהביט ביין מול האור; הבחור שהגיע לבד ומרביץ בירות וצ'ייסרים בלי להפסיק תוך כדי שהוא מנהל שיחה עם כל מי שמסביבו; הגברים שמתחילים עם בחורות שבאו כדי שיתחילו איתן – כל הדברים הקלאסיים של בר.
וכמובן, זה לא בר אמיתי בלי עשן הסיגריות המסתלסל. בניגוד ללא מעט מקומות בעיר, באדום בבירור מבינים שעשן הוא חלק אינטגרלי מהבר. זה המקום היחיד שבו הרגשתי בנוח להדליק סיגר בלי לשאול אם זה בסדר. השיחות הערות הן משהו שהוא מרכזי לבר הזה. זה מתחיל מהקהל של המקום. בגלל המחירים הגבוהים יחסית, לא הולכים להיכנס לשם בני נוער חסרי אמצעים. המקום מושך אנשים שיודעים שהם רוצים סטייל ואווירה ואנשים טובים, ומשאיר בחוץ את כל השאר בלי שיצטרכו לשים שום צורה של הגבלת גיל.
בנוסף, המוזיקה הייתה מצויינת אבל גם בווליום נמוך שהספיק בדיוק כדי לתת אווירה בלי להרוג את השיחה – תוצר ישיר של השילוב בין בר למסעדה. הצלחתי לפתח שיחה מעמיקה על החיים עם אחד האנשים שישב לידי בלי שום בעיה, כי זה פשוט התאים – המקום, המוזיקה, האווירה, האנשים, והסיגר השתלבו לערב שלא הצלחתי למצוא מסוגו בשום מקום אחר. זה מקום קלאסי שאין עוד הרבה כמוהו בסביבה.
אדום, יפו 31, ירושלים
פתוח: כל השבוע, 18:30-02:00, בשבת מ-13:00.
מחירים: תתכונן לבזבז.
חנייה: נו באמת.
הגבלת גיל: אין, אבל לא תרגיש את זה כשתיכנס.