עראק זחלאווי צד"לניקי, או: תנו לשתות בשקט
אי אפשר לדבר על אלכוהול בלי להתייחס לתדמית שדבקה בו, האימאז' שהוא מקרין, איזה מין בנאדם אתה אם אתה שותה אותו ומה אתה לובש כשאתה שותה. זה נכון במיוחד עם עראק, ששמו נקשר בגופיות סבא עם חורים וכתמי זיעה (ומשמעות שמו בערבית היא זיעה. אני לא צוחק. זה כתוב בוויקיפדיה). זה קצת חבל, כי עראק זה יופי של דבר לשתות עם קצת קרח ביום שישי בצהריים, במיוחד אם בינתיים מישהו שם כמה קבבים על האש. ככה שברגע שאתם שוכחים מהתדמית שדבקה, עראק זה דרינק טוב למי שלא איכפת לו מהתדמית שדבקה בו, ורק רוצה לשתות בשקט.
במיוחד בקיץ, עראק הוא גם צ'ייסר הרבה יותר סימפטי, וגם יותר זול, מג'יימסון או מבושמילס או ממה שלא זורקים עליך בבר השכונתי שלך. והוא הולך אחלה עם מיץ אשכוליות קפוא. אם אתה עומד בטעם של אניס, עראק הוא המרענן הרשמי של הקיץ.
ככה שחבל שהחורף התחיל. הממ.
עארק אלנמרוד מיוצר על ידי צד"לניקים לשעבר שהשתקעו בארץ והוא הגיע למערכת כשהוא כבר חצי ריק. לפחות זה מה שעורך המשנה סיפר לי. לגרעפסים שלו היה ריח של קבב. להבדיל ממשקאות מותגיים כמו וודקה, שבהם לבקבוק במאתיים שקל ולבקבוק בעשרים שקל יש בערך אותו הטעם, לעראק טוב יש טעם טוב: פירותי, קצת פחות כבד על הלשון, קצת יותר מעניין – בדיוק כל הדברים שאתה לא רוצה לשמוע אם כל מה שמעניין אותך זה לשתות בשקט. הח"מ ניסה לעשות בדיקה עיוורת של הזחלאווי הנ"ל מול עראק עלית שנמצא במטבח ובקבוק אוזו שהמפיקה שלנו הביאה מיוון. עלית העראק היה כבד יותר, האוזו עדיין היה הרבה יותר נעים ומשמח – עד הסיבוב השלישי, שבו כל המשקאות קיבלו את אותו הטעם.
פיג'מה לוודקה
אי אפשר לדבר על אלכוהול בלי להתייחס לתדמית שדבקה בו, האימאז' שהוא מקרין, איזה מין בנאדם אתה אם אתה שותה אותו ומה אתה לובש כשאתה שותה. זה נכון במיוחד לגבי וודקה, משקה שהדבר הכי טוב שאפשר להגיד עליו הוא שאין לו טעם. וזה נכון במיוחד לגבי אבסולוט, אולי הוודקה עם תקציב הפרסום הגדול בעולם. לפני שהם עברו לקמפיין פרסומי חדש, השטיק הקבוע של אבסולוט היה להציג את הצורה של הבקבוק בלי הבקבוק עצמו, לאמור: מותגים אחרים צריכים להציג את הלוגו שלהם כדי שתזהו אותם, אצלנו רק הצורה של הבקבוק מספיקה.
אותו רעיון עומד מאחורי ההשקה של ABSSOLUT MASQUERADE, בדיוק אותו האבסולוט אבל במעין פיג'מה חגיגית לרגל השנה החדשה. הפיג'מה, שמזכירה שק גופות עם נצנצים, מסתירה את הלוגו האבסולוטי ומשאירה רק את הצורה של הבקבוק.
זה צעד שיווקי כל כך גאוני, שאחרי שחיסלנו את הבקבוק עם מיץ תפוזים עשינו כמה ניסויים עם הפיג'מה, כדי לראות אם עדיין יזהו את האבסולוט גם בלי בקבוק הוודקה:
איך הוודקה הייתה? מצויינת. בלי טעם.