איך הפכנו לקהל שתיינים כזה משעמם? אנחנו, שמסבירים לתיירות נדיבות מחשוף שבהולי לנד שלנו נהוג להחליק משהו משמח בגרון בין בירה לבירה; אנחנו, שהפכנו את הצ'ייסר ממלווה בירה תמים למכשיר מתוחכם לכיבוש תיירות נדיבות מחשוף; אנחנו, שסיימנו בהצלחה קורס ברמנים ואף הקמנו מבשלה ביתית מאולתרת במטבח. איכשהו, עם שלם של אלכוהוליסטים סקרנים לא מצליח לצאת מהבועה הקטנה של הג'יימסון כשזה מגיע לצ'ייסרים.
למה, בעצם? אחרי מסע ברים חובק ערים, הגענו לכמה מסקנות – ובעיקר אספנו רשימה של המון צ'ייסרים שאם לא הכרת אז עכשיו, אז באמת הגיע הזמן.
רודף הקרלסברגים
בתור התחלה, בוא ניישר קו בענייני מונחים. כדי שלא תצא דביל מול הברמן ("אחי, בשבילי שוט של צ'ייסר") רצוי שתדע שצ'ייסר הוא אחיו הקטן של השוט: השוט נחשב בעגה המקצועית ל"מנה", והוא נמדד בכוס קטנה וארוכה של 60cc, כלי שימושי בהרכבת קוקטיילים. מי שמזמין שוט מדבר ביזנס – רוצה לדפוק את הראש חזק ומהר, בלי הסטלה הקלילה שבדרך.
הצ'ייסר, לעומת זאת, ידידותי יותר לשתיין הממוצע. מדובר בחצי מנה, משהו בין 25cc ל- 30cc, אשר מלווה אותך בין המשקאות, כל הדרך לשכרות. מבחינה היסטורית, שמו ניתן לו כיוון שהוא "רודף" את הבירה, אף על פי שבארץ יש שמעדיפים לפתוח בצ'ייסר ורק אחר כך להזמין את הגינס.
קשה להתעלם מהעובדה שבתשעים אחוזים מהברים בישראל "צ'ייסר הבית" הוא ויסקי מאיכות סבירה, בדרך כלל ג'יימסון או בושמילס. אולי משום שדוחפים לנו אותם ב-Happy Hour, מבצעי 1+1, וכפינוק מטעם המלצרית חרדת הטיפים, התרגלנו להזמין אותם באופן כמעט אוטומטי עם הבירה. לאור העובדה שהם מחליקים די בקלות בגרון ומשתלבים היטב עם טעמה המר של הבירה, אפשר להבין למה לא טרחנו לחפש תחליפים. זה, בכל אופן, היה המצב עד לפני כשלוש שנים.
השינוי התחיל להסתמן כשמבשלות בוטיק מקומיות ומיני פאבים הרפתקניים החלו לאמץ לחיקם את העראק, משקה שעד לא מזמן נחשב פדיחה זולה שיש להסתיר מעיני הלקוחות. עם תחייתו המחודשת והעניין הפתאומי שגילה בו הקהל הצעיר, השתחל העראק גם לנישת הצ'ייסר הנחשקת. עם זאת, הרנסנס של העראק מיצב אותו בעיקר כתחליף מרענן לוודקה-רדבול ופחות כמלווה צמוד לבירה, כך שעד עצם היום הזה הבוש והג'יימס עדיין שולטים בכיפה. מצד שני, אם מרימים את העיניים ממחשופה של המלצרית ומסתכלים קצת מסביב, מגלים לא פעם שהצ'ייסר של השכן ירוק יותר, חריף יותר ולפעמים אפילו זול יותר. נדמה שהקהל הישראלי הגיע לרוויה מסוימת מהוויסקי הנצחי ועכשיו הוא בשל לאלטרנטיבות.
יש גברים שלא מצליחים לבלוע וויסקי
או וודקה. או טקילה. בקיצור, כל דבר עם ניחוח קל של חומר חיטוי. זה בסדר, באמת, אנחנו לא כאן כדי לשפוט אותך. יותר מזה, אנחנו יודעים בדיוק מה עובר לך בראש: שנאפס זה לכוסיות. אמת, מדובר בסדרת משקאות עם תדמית בעייתית, בעיקר לאור העובדה שהיא כוללת טעמים כמו סוכריות חמאה וקרמל, ונלגמת על-ידי בלונדיניות מצחקקות. אלא שבניגוד לדעה הרווחת (או להמלצת המלצרית), קיימים לא מעט צ'ייסרים מתקתקים חפים מסטיגמות נשיות.
בגדול, הצ'ייסרים המתוקים מתחלקים לשני סוגים: וודקה בטעמים, וליקרים על בסיס עשבים או פירות. נתחיל מהקבוצה הראשונה, ששרדה בכבוד את מטחי הביקורת של יאיר גת והוכיחה ששווה להתעכב עליה.
תחליף ויסקי ראוי מספר 1: וודקות בטעמים
בין האופציות המוצלחות בקטגוריה (ולצערנו אין הרבה כאלה) איתרנו כמה טעמי סמירנוף שמחליקים יפה בגרון: התפוח, שמצליח לא להריח כמו תרכיז תעשייתי, והליים – שלא חנק אותנו במתיקות בניגוד לחבריו לסדרה. בסדרת המותג השוודי אבסולוט בולטים לטובה שני טעמים חדשים יחסית - אגס ופטל. ואם מתחשק לך לנסות את הווניל או הפפר אנחנו ממליצים לך לעצור רגע, לשבת, ולחכות שהדחף הזה יעבור.
כשמדברים על וודקות בטעמים, אין ספק שסדרת "ואן גוך" היא כנראה הסיבה הכי מוצדקת לקיומן. על הנייר, מדובר בוודקה אולטרה פרמיום יוקרתית שמקורה בהולנד, הכוללת טעמים מפתיעים דוגמת מוחיטו מינט, אננס ואספרסו. על הלשון – הוודקה הזאת לא דומה לשום דבר אחר שטעמת. הטעם המעניין ביותר בסדרה הוא הדאבל אספרסו, שמזכיר ליקר קפה משובח, רק בלי השמנת המכבידה והמתיקות המוגזמת. עוד טעמים שמצדיקים את המחיר (כ-35 שקל לצ'ייסר): אננס, קוקוס, רימונים, ואוכמניות-אסאי.
תחליף ויסקי ראוי מספר 2: ליקרים
לא חובב אובר-מתיקות? יש אלטרנטיבות. נתחיל מדרמבוי. מדובר בליקר המבוסס על ויסקי סקוטי, המתובל על פי מתכון סודי שעיקרו דבש ועשבים. בגאלית עתיקה הפירוש של "דרמבוי" הוא "המשקה המספק", ועם 40% אלכוהול זה נשמע הגיוני למדי. מצד שני, אם אתה כבר שותה צ'ייסר שמבוסס על ויסקי, אולי מוטב שכבר תחזור לזרועות הבושמילס הזול והטוב. או שתנסה איזה שרטרז מרענן.
"בירות אייל ילכו נהדר עם צ'ייסר שרטרז ירוק" אומר מקס, ברמן במועדון הזאפה בהרצליה. במילים אחרות, אם אתה טיפוס של גינס, קילקני, לף או הוגרדן – השרטרז יהווה בן לוויה מוצלח לבירה שלך. הליקר הצרפתי הזה מיוצר כבר 400 שנה, מתערובת סודית של כ-130 עשבים, פירות ושורשים המושרים באלכוהול. התוצאה היא משקה מתקתק ועשבי, לא סטנדרטי אך מאוד קל להסתגלות. הוא מגיע בשתי גירסאות: שרטרז צהוב (55% אלכוהול) ושרטרז ירוק ( אלכוהול42%, מתוק מאוד ומעודן יותר). בצ'ייסר הכי מומלץ ללגום אותו קפוא.
אם אהבת את השרטרז כנראה תחבב גם את הסטרגה ("מכשפה" באיטלקית), אשר נרקח לראשונה במאה ה-19 כשיקוי אהבה וכיום זוכה לפופולריות מחודשת, לא מעט בזכות ההילה הרומנטית של האגדה הזו. הצמח הדומיננטי בו הוא הזעפרן, בדומה לשרטרז הצהוב, וניתן להשיג אותו ברוב הברים בארץ.
עוד שני דז'סטיפים שהולכים מצוין עם הבירה הם הבחרובקה והרמזוטי. שניהם מחלחלים לאיטם ללוע המיינסטרימי של הבליינים בישראל, כל אחד מסיבותיו הוא: הבחרובקה כנראה תופס טרמפ על טרנד משקאות האניס (התופס חלק מרכזי בתרכובת הליקר), אך בניגוד לעראק, הוא מתוק יותר והטעם הדומיננטי בו הוא דווקא קינמון. הבעיה היחידה שלו היא המרירות שאחרי, שעשויה להיות קצת אלימה למשתכר הרגיש. הרמזוטי, לעומתו, הוא ליקר איטלקי שמשאיר אפטר-טייסט ידידותי יותר, מין מתקתקות תפוזית שכזו. מבחינת אלכוהול, הבחרובקה חזק יותר (30% אלכוהול לעומת 38%), אך במבחן הכיס שניהם משתלמים יותר מייגרמייסטר.
תחליף ויסקי ראוי מספר 3: משהו מריר
צ'ייסרים מתוקים זה אולי נחמד, אבל אתה איש של עקרונות: וודקה צריכה להיות נקייה, תפוחים מקומם בשטרודל, ואת האלכוהול שלך אתה רוצה להרגיש – לא להטביע בגלוני דבש ותבלינים. הנה כמה אפשרויות חריפות במיוחד שתוכל ללגום בין הבירות בלי ניחוחות חשודים של וניל וטופי.
משקאות האניס שכבר הוזכרו בתחילת הכתבה הם אופציה זולה, מרעננת ושונה מהוויסקי שאתה רגיל אליו, ובדרך כלל לא יפילו אותך מהרגליים אחרי שלושה סיבובים. "עלית הארק" זה יופי של דבר ליד הגולדסטאר. אם אתה מחפש משהו עדין יותר ויוקרתי יותר, לך על פסטיס. קצת יקר, אבל יכבוש לחלוטין את חובבי הליקריץ.
באותה קטגוריה שווה לנסות גם את הקוזה נרה: ליקר איטלקי שחור בריכוז של 21% אלכוהול, המשלב טעמי ג'ינג'ר ותרכיז צמח שוש (ליקריץ). הצ'ייסר הזה מוגש קפוא בתוספת גימיק חביב – קשית קצרה שעשויה מליקריץ, ממש כמו ממתק הגומי שקונים בפיצוציות.
אם כל ההצעות האלה גורמות לך לפהק, נראה אותך גבר מול כוסית ירקרקה של אבסינת. אחוזי האלכוהול במשקה הזה נעים בין 60% ל-80%, וכאילו לא די בזה, הוא גם מכיל חומר הגורם להזיות (אשר נמצא בצמח הלענה, מרכיב מרכזי באבסינת). במאה הקודמת הוא נחשב כל כך מסוכן, עד שמדינות מסוימות הוציאו אותו מחוץ לחוק. כיום ניתן למצוא אותו ברוב מדינות אירופה, בדרך כלל בריכוז מתון יותר של החומר ההזייתי הידוע לשמצה. אל תדאג, זה לא אומר שהוא פחות דופק את הראש. אחרי שני צ'ייסרים תתקשה לקרוא את המשפט הזה עד הסוף.
צ'ייסר הרפתקני נוסף (וקצת יותר חוקי) הוא ה- "Y צ'ילי". מדובר בליקר כחול-לבן שנרקח בחצרה של משפחה רמת שרונית, וכיום משווק בהצלחה מעבר לים. על הטעם שלו אפשר להתווכח; לא כל אחד מסוגל להוריד צ'ייסר של פלפל חריף, קינמון וצ'ילי בלי להחליף צבעים.
תחליף ויסקי ראוי מספר 4: אולדפאשן וודקה וטקילה
גם עבור מי שמתעקש לדבוק בצ'ייסר של וודקה נקייה ליקטנו כמה המלצות. ראשית, תיפרד בידידות מהאבסולוט – המותג הזה קיבל את 15 דקות התהילה שלו ועכשיו הגיע הזמן להתענג על וודקה איכותית באמת. פינלנדיה וסטולי מחכות שתעניק להן את תשומת הלב הראויה. בנוסף לשתיים החביבות האלה, ממליץ הברמן מקס מהזאפה לנסות את הקטל וון ציטרון, וודקת סופר פרמיום סופר טעימה (כלומר, בלי טעם ובלי ריח). לדעתו המלומדת, היא משתלבת מצוין עם לאגרים קלילים כמו גולדסטאר, היינקן, קלסברג וסטלה.
בגזרת הטקילות, אם אתה ממש מתעקש, הכי כדאי לנסות את "דון חוליו". זוהי טקילה מקסיקנית מחומרים איכותיים במיוחד שמשאירה טעם טוב על הלשון ונעדרת כל מחושי בחילה אופייניים לטקילה. עכשיו צא לשתות וחסר לך שנתפוס אותך עם בושמילס.