"אתה רוצה לונג-איילנד אייס טי, או שאתה רוצה לווווונג-איילנד אייס טי?" שאלה אותי הברמנית, כמבדילה בין משקה מוגז לילדים לבין אלכוהול שמיוצר בגיהנום. כמובן שבחרתי באופציה השנייה והמחוזקת. בכל זאת, הייתי כבר בן 16 ובחתונה: סוף סוף אופציה לדפוק את הראש בחינם. ברינג איט און!
שלושה דרינקים כאלה, כמה מבחנות ברחבה, כמה הקפצות של טקילה ופתאום מצאתי את עצמי ברחבה, מקיא ומסוחרר ומושך מבטים מיותרים מחוגגים זרים, שמנסים להיזכר מי הזמין אותי לעזאזל. ההנג-אובר למחרת נמשך שבוע, ואחריו קבעתי כמה חוקי ברזל: לא לשתות יותר לונג איילנד, לא להקיא יותר מאלכוהול, לא להסתכל לכלה ההיא בעיניים. לעולם.
חוק רביעי, לא לשתות יותר טקילה, נחקק חצי שנה מאוחר יותר, כשגיליתי שאפשר לערבב "טהילה" – שזה כמו טקילה, רק עשירית מחיר ואיכות – עם ספרייט. באותו ערב גם גיליתי פרטים אינטימיים על האסלה בבית, לתוכה הקאתי לילה שלם.
אתה יכול לדמיין לעצמך שיש לי עוד כמה סיפורי גבורה מחליאים כאלה, ואני בטוח שאתה יכול לחשוב על סיפורים לא פחות גרועים. ובכל זאת, גם אתה וגם אני מצליחים להגיע למצב הזה פעם אחרי פעם. למה זה קורה? התשובה שלי פשוטה: אנחנו תמיד מחפשים את הסטלה המושלמת, רק לא תמיד יודעים איפה למצוא אותה. כדי לתקן את המצב הבלתי נסבל הזה, יצאתי לבדוק מה המשקה הנכון לכל אירוע - זה שלא תגמור איתו בסמטה ברחוב עם הפנים בתוך שיח.
האירוע: חם בחוץ, החיים שלך מבאסים, והרגע הפילו עליך משמרת לילה.
הסטלה: בירה בצהריים! באירופה זה עובד מהיום שבו הם גילו איך מתסיסים דברים כדי לייצר מהם אלכוהול. בירה היא המשקה המושלם לסטלת צהריים, מקררת ככה שהחום לא נראה נורא כל כך, מרירה ככה שהחיים שלך נראים פחות גרועים.
עשה: לאגר כהה ובהיר, גולדסטאר.
ממש אל תעשה: ארגז בירת אורנג'בום בסילבסטר. זה לא ממש בירה, זה גורם לשכרות קשה, ולהתגפפות סוערת עם המושב האחורי באוטו של חבר.
האירוע: אתה ברמן במסיבת רווקות. טוב, זאת לא ממש בעיה.
הסטלה: זה אולי לא נשמע סטרייטי במיוחד, אבל ג'ינג'ר אייל עם וודקה וניל. לא תאמין איך שני המשקאות האלה מתערבבים אחד עם השני: הווניל והיובש של הוודקה מחלישים את המתיקות של הג'ינג'ר אייל ויוצרים משקה קליל שמאפשר סטלה לא קלה אבל גם לא ממש מפילה. ככה אתה נשאר פיכח לחלוטין, כשכל הבחורות סביבך – שלא מרוצות במיוחד מזה שלא הן מתחתנות – משתכרות בלי הכרה.
עשה: אבסולוט וניל, סמירנוף וניל, סטולי וניל.
ממש אל תעשה: וודקה אלכסנדרוב וקריסטל מנטה. מה שהתחיל בתור ניסוי פרטי ליצור את המרענן הרשמי של הקיץ נגמר במפגש אינטימי עם ברז כיבוי. אה, ואני לא יכול יותר להריח מנטה, אפילו לא במשחת שיניים.
האירוע: ארוחה משפחתית, ארוחה אצל חברים, ארוחה מול הטלוויזיה.
הסטלה: צ'ייסרים של וודקה. מתיישבים לשולחן? צ'ייסר לכבוד הארוחה. מגישים סלטים? צ'ייסר. בשר? צ'ייסר. קצת לחם? צ'ייסר וודקה. קינוח שווה? צ'ייסר. ואז עוד צ'ייסר, לכבוד הארוחה שהיתה. עד שלא תקום להשתין, לא תבין למה אתה לא שיכור ובכל זאת שמח וטוב לב. הצ'ייסרים מחליקים לקיבה מרופדת היטב ולכן אין להם אפקט שלילי.
עשה: אבסולוט, סטולי, סמירנוף.
ממש אל תעשה: צ'ייסרים של אוזו. המים שמוסיפים למשקאות אניס הם לא סתם בשביל הטריק הוויזואלי, יש להם חשיבות כימית, בעיקר לכבד שלכם. מסוכן לשתות משקאות אניס בצורה נקייה ושקופה, כי לגוף פשוט נורא קשה לפרק ככה את האלכוהול. איך למדתי את זה? בקבוק עארק, חיבוק כפיות עם דלי במשך לילה שלם. הייתי בטוח שקוראים לו מלי ושהוא סטודנטית לחינוך מיוחד.
האירוע: חברה של חבר שלך זרקה אותו.
הסטלה: תביא לו סאות'רן קומפורט. ליקר התפוזים החזק הזה, שפעם יוצר על בסיס ויסקי, כשמו כן הוא: יוצר נוחות, או ניחומים. תלוי את מי שואלים. כוס קטנה, הרבה קרח, והסטלה שתגיע אחריו תהיה שונה מכל מה שחווית, רגועה יותר, שלמה יותר. שים לב שזה ליקר חזק שעולה לאט. בקיצור, באיזי.
עשה: תחזיק תמיד בקבוק כזה בבית. החברים שלך לא מציאות גדולות וזורקים אותם לעיתים קרובות.
ממש אל תעשה: ליקר טריפל-סק נקי על המרפסת בצהרי אוגוסט. גם זה ליקר תפוזים, אבל רק בגלל צבע מאכל. התוצאה? משהו בין הרעלת אלכוהול להרעלת קיבה. מגעילה.
האירוע: משחק פוקר סוער עם החבר'ה.
הסטלה: ויסקי סינגל מאלט. שים לב, לא סתם ויסקי. לסינגל מאלט יש איכויות שכרות שלא קיימות בשום אלכוהול אחר. זה אלכוהול רגוע ומאפשר שכרות רגועה עד כבדה, שלא לדבר על הפאסון.
עשה: גלנפידיך, גלנמורנג'י, וכל גלן אחר שהיה במבצע בדיוטי פרי.
אל תעשה: אם אתה באירוע, אל תבקש מהברמן את ויסקי הבית. ויסקי שעלה שלושים שקל לבקבוק דומה לוויסקי בעיקר בגלל הצבע.
