אתם מכירים את התחושה שמתעוררת לפעמים כשאתם עומדים בתור לקופאית בסופר? התחושה שאם רק היינו יכולים לגדל בעצמנו את הירקות, לאפות בעצמנו את הלחם ולחיות כמו אנשי כפר מהמאה ה-17 החיים היו הרבה יותר פשוטים. אז החלטנו להכין בירה לבד, לא רק בגלל שבירה היא המצרך הכי לא משתלם והכי לא פשוט להכנה מכל מה שיש לנו במקרר, אלא גם בגלל שהיינו די שיכורים.
להחליט זה לא מספיק, אז הרמנו טלפון למרכז להכנת בירה בבית. משם קיבלנו שני דליי פלסטיק גדולים - אחד עם קילו לתת, שני קילו לתת נוזלי, שתי חבילות כישות ושקיק שמרים קטן, והשני - מלא בכלי משחית - מדחום ארוך במיוחד, צינור גומי עם שסתום פלסטיק בקצה, שסתום לחץ לדלי, שני ברזים, קופסא עם אבקה ורודה וגולגולת על המכסה, 60 פקקים ומכשיר שמלביש אותם על הבקבוק, ולסיום - צינור זכוכית מוזר עם מדדים משונים, שבהמשך גילינו שקוראים לו מד צפיפות סגולית. או בקיצור - הזה שאומר כמה אלכוהול יש לכם בבירה.
השלב הראשון - ניקוי הציוד
אפילו צ'אק נוריס לא אוהב בקטריות במשקה שלו. בגלל זה צריך לחטא את כל הכלים שאתה משתמש בהם. רצוי גם את משטחי העבודה וגם את עצמך. אפשר לשים את כל הציוד במים רותחים או להשתמש בכלור שהוא הרבה יותר מהיר, לא גורם לכוויות על כל הידיים אבל לא החומר הכי בריא בעולם. בטח לא בכמויות שאנחנו שפכנו שם. כבר אמרנו שממש לא רצינו בקטריות בבירה?
בעיה אחת שצצה מיד כשהתחלנו לנקות עם הכלור היא השפרצה לא נעימה לעין של צחי. חוץ מזה זה תהליך מהיר ונוח. לעין שלום.
השלב השני - בישול הלתת והכשות
השלב הראשון הוא בישול הלתת, שהכנסנו לשקיק תה ענק בסיר עם 3.5 ליטר מים. אפשר לבשל ישירות בסיר, אבל אחר כך צריך לסנן את הנוזל. בגלל שאנחנו רק רוצים לשתות כבר את הבירה, הלכנו על השקיק. אחרי שלושים דקות של בהייה במדחום שתקוע בתוך סיר עם נוזל חום בהיר מבעבע, רוקנו את השקיק, נפטרנו מהעיסה שהצטברה בפנים, ושפכנו את הנוזל שהתקבל, התירוש, לחבית.
השלב הבא הוא בישול הלתת הנוזלי. שפכנו ליטר של נוזל חום ודביק (ככה קיבלנו אותו - נשבעים) לסיר וערבבנו עם 2 ליטרים מים. חשוב להקפיד על טמפרטורה קבועה של 67 מעלות ואחרי עוד חצי שעה, כשהיד כבר כמעט נושרת מהאדים, מערבבים את הנוזל הדביק עם התירוש שיצרנו קודם. השלב השלישי הוא בישול הכשות. לכל סוג בירה יש מתכון שונה, וחשוב לעקוב אחריו. בירה היא הרי אמנות מדוייקת. אנחנו ערבבנו שני סוגי כשות שמגיע בשקיות אטומות בצורת גרגירים ירוקים שנראים דומים מדי לאוכל של דגים. גם בריח.
את הכשות מבשלים בשקיק התה הענקי, שבישלנו בו את הלתת ורוקנו, בסיר עם 1.5 ליטרים מים, ואם יש איזשהו רגע שאתה בטוח שעשית משהו לא בסדר זה הרגע הזה. גלים של קצף ירקרק סמיך מכים בדפנות הסיר וריח עז מתפשט בכל הבית. אחרי שעה של בישול ברתיחה מלאה דיללנו את הירוקת ב-13.5 ליטרים של מי קרח והוספנו לחבית עם התירוש.
בכל שלב אתה תוהה האם תצא לך בירה קרה וטעימה שתחליק בגרון כמו בפרסומת של באדווייזר או שתצא הבוצה הירוקה-חומה שמביטה עליך מהחבית ושהאיש שמכר לך את הלתת הבטיח שתצא בפעם הראשונה.
השלב השלישי - הוספת שמרים וסגירת החבית
בסופו של תהליך הבישול בוזקים מעט שמרים לתוך הנוזל הכהה בחבית, אוטמים עם המכסה והאטם, שהוא מבחנת מים משונה דרכה החבית משחררת גזים שהצטברו אבל מונעת מפגעי העולם החיצוני להיכנס פנימה. זהו, תינוק הבירה שלנו נכנס עכשיו לרחם.
השלב הרביעי – מחכים
השלב הראשון כולל ניקוי, בישול, ערבוב, בחישה ובזיקה ומסתיים באנטי-קליימקס נוראי כשאתה מסתכל על החבית האטומה עם הארובה השקופה מתחת לשולחן במטבח. אתה בוהה בה, היא בוהה בך. אתה בוהה בה - וכלום לא קורה. אז אתה מבין שבירה תהיה לך, אולי, בעוד שלושה שבועות.
השלב החמישי – גזים
אחרי כשבוע, החבית מתחילה להשמיע קולות של פעילות מעיים וכל שנשאר לך זה להביט בה בערגה כמו בעל המביט באשתו ההריונית מפליצה בחיוך על הספה.
>> בשבוע הבא - הופכים לימון ללימונדה (זו מטאפורה. אנחנו לא באמת מכינים לימונדה).
תודה לרשף רובינשטיין מ"המרכז לבירה ביתית" בחולון על הציוד וההדרכה
עוד ב-makoגברים:
איך מבקשים העלאה? שאלנו בוסים שיודעים; הנה הבירות המוזרות ביותר בעולם; הנה חמישה ספרים שכל גבר חייב לקרוא; הנה מדריך להתמודדות עם לב שבור (ונקמה במי שזרקה אותך) ומה אתה יודע? היינו במצעד הגאווה ונהננו מכל רגע; האם אתה חבר אמיתי? 10 מקרים שיעמידו את הזוגיות שלך ושל החבר הכי טוב שלך במבחן; איך גבר מבצע את הבחירות שלו? עד שלא תבחר, לא תהיה בטוח; מכיר את תחרויות ה-UFC? בוא תבין למה כדאי לך לראות קצת דם בשביל הנשמה; משקה האניס של הקיץ הוא אוזו; ותחרות הישראלית הסקסית של כל הזמנים נמצאת בעיצומה.