במדינות מתוקנות כמו גרמניה, בלגיה או אנגליה אפשר למצוא לא מעט שתיינים בכל הגילאים שממש גאים בבירה שלהם. (לא, גבר, הלילה שבו דפקת יותר מדי גולדסטאר, ושבסופו היית מוכן להיכנס למיטה עם המזוקן שישב לידך בבר לא נחשב. זה לא קרה בגלל שאתה גאה בבירה המקומית שלך, אלא בגלל שאתה סתם גאה). השבוע בחרתי להכיר לך שלוש בירות בסגנונות שונים עם מקור אנגלי משותף. שתיים מהן ישראליות עם המון כבוד ואחת היא לונדונית, שהכבוד הוא אפילו חלק מהשם שלה.
האנגליה המקורית: פולרס לונדון פרייד פייל אייל
הסיפור: פייל אייל הוא סגנון בירה שהחל להימזג בעיר ברטון באנגליה במאה ה-18 וזכה לשמו בגלל הבהירות היחסית שלו ביחס לבירות שהיו פופולאריות באותה תקופה. בארץ בטח היו קוראים לה "אלי לוזון אייל" באנגליה משמש המושג "פייל אייל" בעיקר לבירות מבוקבקות וגרסאות החבית שלהן נקראות "ביטר", יש מצב שבארץ היו קוראים להן "אבי ביטר אייל"?
המתכון: שלושה סוגי כשות בריטית משמשים כאן בערבוביה כדי ליצור טעם מורכב ועשיר.
איך הבירה: המון כשות באף, עם רקע של מאלט קלוי, דבש ופרחים. הבירה נעימה מרעננת ופירותית עד לסיום המאוד מריר שלה. בירה של בוקר, אם יש בכלל דבר כזה.
אלכוהול: 4.7%
מחיר בחנות: 13- 15 שקל
ציון: 7.5 פקקים
האמריקאית: דנסינג קאמל אמריקן פייל אייל
הסיפור: הגרסה האמריקאית של ה"פייל אייל" מגיעה מארץ הקודש, מה ששמעת. הבירה מיוצרת במבשלת הבוטיק המסחרית הראשונה בישראל, דנסינג קאמל. המבשלה, שהוקמה על ידי דייוויד כהן, רו"ח לשעבר ועולה מארה"ב, ממוקמת בין רחוב המסגר לרחוב מנחם בגין בתל-אביב, ומייצרת מבחר לא קטן של בירות בעבודת יד. השנה החלה המבשלה לשווק את הבירה שלה בבקבוקים שהם אמנם די מכוערים וגם נוטים להישבר בקלות, אבל במקרה הזה עדיף להסתכל על מה שבתוך הקנקן.
המתכון: שלא כמו האייל הבריטי שעושה כבוד ללתת, בסגנון הזה הכשות האמריקאית המרירה תופסת את רוב תשומת הלב – הטעם והריח מרירים בהתאם.
איך הבירה: ריחות של פרי הדר, חרובים וציפורן, גוף נעים ורך וסיום מריר וחמצמץ. להתחיל איתה את הערב ולהתקדם למשהו רציני יותר.
אלכוהול: 5.2%
מחיר בחנות: 12- 15 שקל
ציון: 7 פקקים
ההודית: דנסינג קאמל אינדיה פייל אייל
הסיפור: את הסגנון הזה המציא יצרן בריטי במאה ה- 18, שכדי שהבירות שלו יוכלו להגיע מאנגליה להודו באוניות ולהישאר ראויות לשתייה, עשה אותן אלכוהוליות מאוד והוסיף להן לא מעט כשות. במפעל הבשר של "ריכרד לוי" חשבו כנראה באופן דומה כשהמציאו את הלוף. הבירה של של הבריטים הייתה כנראה הרבה יותר טובה מהבשר המשומר של הישראלים והסגנון הקיצוני הזה הפך לסגנון המועדף על המבשלים הביתיים.
המתכון: הרבה כשות והמון אלכוהול. ממש כמו במאה ה-18.
איך הבירה: כהה ומאוזנת עם ריחות של כשות, לימונים, אדמה וקרמל מבנה מוצק וטעמים מרירים במיוחד עם מתיקות קלה ברקע. האפקט האלכוהולי שלה מזמין שתייה איטית ומהורהרת, במיוחד אם אתה לא צריך לקום מחר לעבודה.
אלכוהול: 7.2%
מחיר בחנות: 12- 15 שקל
ציון: 9 פקקים