פחד ממחויבות? גם נשים סובלות מזה: כן, אני יודעת שזה נשמע ממש לא הגיוני, הרי יש לנו ביציות ושמלת כלה שאנחנו חייבות למדוד לפחות פעם אחת בחיים, ובכל סיפורי הדייטים שנגמרים רע זה תמיד על ההוא שברח מיד אחרי הסקס, ונדיר שתשמעו גבר מספר: "היה מדהים, היה אחלה דייט, התנשקנו ולמחרת היא לא ענתה".
אז בואו נשבור רגע מיתוס לא קטן: גם נשים מפחדות ממחויבות. כן, גם כאלה שרוצות להיות אימהות, אפילו כאלה שרוצות להיות אימהות רק מתוך זוגיות טובה. אז למה בעצם זה קורה לחלקנו? ואיך זה קשור לילדות שלנו ולתסמונת ההתאהבות בגבר הרע?
כמו שכבר הבנו, פחד ממחויבות הוא לא נחלתם רק של נשים או גברים - אלא של אנשים באופן כללי, ובדרך כלל הוא יופיע בחיינו לא רק בפן הזוגי, אלא בתחומים נוספים כמו מקום מגורים או קריירה לדוגמה.
הוא קשור למבנה האישיות, לילדות, לבית בו גדלנו, וגם לחוויות החיים שצברנו בבגרותנו. איך אני יודעת את כל זה? כי עד לפני שנים בודדות גם אני הייתי שם; עוד מילדות אהבתי חופש, מרחבים ולנדוד בדמיון שלי למחוזות רחוקים - אולי כי גדלתי בחדרה של שנות ה-80', אז הדמיון היה הכרחי כמו הבורקס בכיכר המשטרה.
כמו כן, אף פעם גם לא אהבתי שאומרים לי מה לעשות. ילדה כזאת שמגיעה לתוצאה הנכונה בסוף התרגיל במתמטיקה אבל בלי ללכת בדרכה של המורה, כזאת שעובדת בעבודות שבהן הייתי סופר מצטיינת כדי שיהיה קשה לרדת לי לחיים, כזאת שהחליפה 10 דירות תוך פחות מעשור, כזאת שממש כמו חלק מהכלות ב"חתונה ממבט ראשון" נמשכה לגברים "רעים" שפוחדים לאהוב ונשארים עם האופנוע המבריק שלהם אבל בלי אישה עד גיל 50.
חלק מכל זה ודאי קשור למבנה האישיות שלי: הרבה סקרנות טבעית, נטייה להשתעמם מהר וצורך בלתי נלאה באתגרים חדשים. חלק אחר ודאי קשור למודלים של זוגיות שמבוססים על כבוד ושגרה, ופחות על תשוקה וצמיחה אליהם נחשפתי. לכן ברור היה שבחורה כמוני, שמימוש עצמי הוא נר לרגליה ומתפרנסת (גם) מלעודד אנשים לחלום, לממש ולמנף - תברח מזוגיות שמצטיירת כמשעממת כמו היפוכונדר מחיבוק בימי קורונה.
הרי אין באמת זוגיות שיכולה לאפשר לי חקירה, חופש והתפתחות. מתישהו יגיע הגבר שיסרס את מה שאנשים אוהבים לכנות "אישה חזקה", אישה כמוני, שזאת כמובן בסך הכל אישה רגישה וקצת חסרת בטחון לפרקים כמו כולנו, עם רצון עז להצליח, ודעות מוצקות בנושאים שאינם כוללים את המילה "אקסל".
הפחד הזה שזוגיות תסרס את כל מה שעמלתי בשבילו שנים רבות כקומיקאית, שחקנית, יוצרת טלוויזיה ועוד - גרם לי להצהיר קבל עם ועדה שאני ממש רוצה זוגיות, ולא מבינה למה היא לא מגיעה. זאת אומרת, חשבתי שהבנתי, כי העולם מלא בגברים יפים, חכמים, מצחיקים שפוחדים להתחייב. רק שלא הבנתי למה הם נופלים דווקא עלי.
עד שנפל לי האסימון - הם לא נופלים עלי - זה יותר בכיוון אני צדה אותם. דומה מושך דומה? ובכן, זה הוא אחד החוקים החזקים של היקום. היה לי נוח לצאת איתם כי זה לא היווה איום על החופש שלי. עמוק בפנים ידעתי שזה בלא וכי לא יצליח איתם וזה נתן לי שקט.
ודווקא כשהגיעו אותם חמודים, מקסימים, מתוקים, בעלי בטחון עצמי אמיתי - לא בכאילו, באמת, גברים עם יכולת הכלה, בדיוק מה שאין לזכרי אלפא שמכילים בעיקר את עצמם - חיפשתי סיבות ותירוצים למה אין לזה סיכוי, מה חסר, למה משעמם לי, ואמאל'ה! הוא לא אוהב מרק ראמן - זה בטוח לא יעבוד. עמוק בפנים ידעתי שהם דווקא מאוד מוכנים ואני זאת שפחות.
ואז הגיע הרגע בו נפל לי האסימון, הרגע שבו הבנתי שאני מתקשה להתחייב קרה לפני קצת יותר משנתים. הבנתי שאני מתקשה להתחייב לפרויקט אחד בעסק ומתחילה כמה במקביל, תמיד משאירה לי פתחי מילוט ונקודות יציאה ממשרדים ששכרתי, קונה כרטיסי טיסה רק ברגע האחרון, ובאופן כללי מובלת על ידי קו דמיוני של "דברו איתי, נראה מה קורה, לא יודעת עדיין". כי אם אני אתחייב - אז מה יהיה עם החופש שלי? איך אוכל לגמרי להיות מי שאני?
לאט לאט ועם הרבה עבודה עצמית התרתי את כל האמונות המגבילות שלי לגבי חופש. הבנתי שלהתחייב לעסק נותן הרבה שקט - כלכלי ונפשי, ושאם אני יודעת מה בתכנון בעוד חצי שנה, לא רק שזה שלא מגביל אותי, זה נותן לי חופש לתכנן חופשה כמו שצריך בלי לקנות כרטיס פי שניים במחיר בדקה ה-90.
אם יש לי משרד מסודר, זה לא אומר שאני כבולה בשעות עבודה של תשע עד חמש, זה אומר שיש לי חופש כשאני חוזרת הביתה להתאוורר, ובעיקר - סוף סוף הבנתי שזוגיות אמיתית נותנת חופש.
כשאת לא טרודה בלחפש את האחד, את יכולה סוף סוף להתרכז במה את רוצה לעשות עם האחד, זה מפנה מלא אנרגיה לפרויקטים חשובים במקום לדייטים כושלים, זה מפקס ומרגיע במקום לבדוק אם הנייד שלו במקרה נפל לשירותים.
בגיל 40 את כבר מבינה שאת לא מפספסת שום דבר בחוץ ועדיף פרויקט אחד מכניס מאשר 10 שמחכים לאישור. זה לא שאי פעם רציתי להיות עם יותר מגבר אחד בו זמנית, ממש לא, אלא זה שתמיד רציתי לדעת שאני יכולה להמשיך להיות מי שאני.
בקיצור גברים, אם היא בוחרת ללכת - זה לא שעשיתם משהו לא בסדר, היא פשוט רגע מתבגרת (בלי קשר, אל תוותרו על המנוי בחדר כושר). ההבנה הזאת גרמה לי סוף סוף לבחור גברים אחרת, כאלה שכבר רוצים להכיר אותי להורים בדייט החמישי, כאלה שהמילה חתונה גורמת להם להישאר בישיבה ולא לקפוץ, כאלה שמסוגלים להגיד "אני אוהב אותך" ברצף. בקיצור, אני מוכנה וכבר לא מפחדת, אז לקח לי קצת זמן, גם עם ישראל הלך במדבר 40 שנה והנה - בידוד.
>> אודליה יקיר, היא אשת תקשורת, יוצרת טלוויזיה, מרצה להומור ומחברת הספר "עד החתונה זה יעזור" - למצוא אהבה בעזרת הומור - מדריך אופטימי לשימוש בהומור כתקשורת מקרבת בין נשים לגברים בעולם הדייטים.