אומרים שחגי תשרי הם זמן של התחלות חדשות וחשבון נפש לשנה שבפתח. באותו הזמן, אלו מאיתנו ששייכים ל"צד הרווק" נאלצים לעיתים לעשות זאת באופן פומבי כשהם מוקפים במשפחה "המודאגת" סביב שולחן החג.
לא, זו אינה סיטואציה שרלוונטית רק לנשים רווקות, ואנו נתקלות בלא מעט גברים רווקים שצריכים להתמודד באומץ עם אותם "דודים ודודות" המפגינים חטטנות ישראלית במיטבה שמלווה תמיד בחצי חיוך. כן, הם רוצים לעזור, כן, זה בגלל שהם באמת אוהבים אותך, וכן - הם יכולים להפוך ארוחת חג נינוחה ונחמדה לסיוט. הם הדודים והדודות של כולנו במשפחות היהודיות הכי טובות שאנחנו לא בוחרים - וירים את היד מי שלא חווה את זה לפחות פעם אחת.
אריאל בן ה-37 לדוגמה, סיפר לנו שהוא עייף מהריטואל הקבוע במסגרתו הוא נאלץ לעשות "הכנות לארוחת החג" בדמות תירוצים, הסחות דעת ושלל טקטיקות יצירתיות. במועדים אלו ממתינה לו המשפחה המורחבת, והוא שוב נאלץ לתת להם בכל פעם מחדש את אותו דין וחשבון מתיש ומפורט: למה ומדוע הוא שוב מגיע לבד, ואיך זה שהוא עדיין רווק. אם הוא הומו שלא יתבייש, הם תומכים ומקבלים, ואם הוא צריך עזרה - שרק יגיד, הם מכירים המון בנות נחמדות להכיר לו. וכך, כל חג הגבות מורמות גבוה יותר והערב הופך לאתגר פנימי של הכלה וסבלנות.
עבור אריאל, שבאמת רוצה קשר אמיתי ומשפחה, מדובר בסיטואציה לא קלה בעליל. הוא נאלץ גם לפגוש בני משפחה בגילו (ואף צעירים יותר) שמופיעים עם ילדיהם החמודים בבגדי חג מתקתקים ונראים כולם כמו קטלוג של איקאה למשפחה המושלמת. אבל מתחת לפני השטח של אותה אידיליה משפחתית שבה כולם מתאחדים למראית עין - מסתתרת לה לעיתים תחרותיות סמויה. לעיתים היא סוחפת אליה גם את הוריו של אריאל, שבעיניים מצועפות ומבלי שאף אחד לכאורה שומע, זורקים לו רמיזות קנאה על "הקאופמנים ונכדיהם המקסימים".
אז איך אריאל, למוד ניסיון שכמותו, מתכונן לדלג ככל הניתן מעל אותם המוקשים הידועים (סליחה, רימונים)? ובכן השנה הוא מתכנן לשלם לידידה שלו, שתעמיד פנים ותגיד לכולם שהם בזוגיות. סתם. לא באמת. המחשבה אכן עברה לו בראש מרוב ייאוש - אבל אם דברים הגיעו לידי כך, המפתח להתמודדות ראויה היא להישיר מבט ולהתמודד עם האיום.
העניין תלוי כמובן בעבודה מקדימה והיערכות מראש - לדבר עם אבא ואמא עוד קודם כדי להפעילם שינסו למתן מבעוד מועד את הסתערותם של הנפשות הפועלות. לשריין באופן מושכל את המקום בשולחן ולצד מי יבלה את הערב, או יותר נכון לצד מי פחות "יבלה". לבקש מקרוב משפחה שניתן לסמוך עליו, לשנות כל פעם את הנושא השיחה באלגנטיות כאשר עולות שאלות לא נוחות, ואפילו להתנדב לעשות כלים כדי לחמוק מסיטואציות מביכות.
עוד דרך היא לומר בכנות למי ששואל שאכן קשה להכיר את החצי השני ושעשית צעדים כדי לסייע לעצמך בכך. צעד כזה יכול להיות פנייה למומחים להיכרויות למשל. בצורה כזו, האנשים סביבך יכולים להבין שגם אם לא הגעת ליעד המיוחל - אתה עושה צעדים משמעותיים בדרך לשם.
לעומת אריאל, יואב בן ה-33 מראש לא מתרגש ומסרב להישאב לייאוש. נהפוך הוא, הוא נוקט ב"אסטרטגיית הזרימה", כשבאותו הערב הוא יהיה קצת פחות לבד. גם ככה השנה עקב ההגבלות מזמינים פחות אורחים משנים קודמות, אז כמה נורא זה כבר יכול להיות? ובכלל, מדובר בדודים בומרים מהדור הישן, כך שהמטרות הקלות מבחינתם הם להסתער לפני הכל על בת דודתו מאיה, שגם היא רווקה ואפילו יותר צעירה. איך הולכת הפרסומת ההיא לבירה? "תגיד תודה שאתה גבר ותשתה משהו".
אפרופו לשתות, העיקר שהערב ילווה במספיק בקבוקי יין לחג שממתינים לו על השולחן כדי להקליל את האווירה עם מעטה הציניות המתבקש - וכך יואב משדר לעולם ולשולחן ש"אני מחוץ למשחק" (לפחות לערב הזה), כדי להפוך את הלימון על ראש הדג לרימונדה או סתם לתפוח בדבש.
מולם עומד גיא בן ה-34 שטוען שהוא כבר פחות סבלני ומתכוון להבריז. אמנם השנה הרבה יותר מסובך להימלט לחו"ל, אבל הוא כבר בונה על התירוץ של שהייה לצד חולה מאומת. את הערב שמתפנה לכך הוא מתכוון להקדיש לארוחת חג של חברים, בתקווה שאף אחד מהנפשות הרלוונטיות במשפחה לא ייתקל באיזה סטורי מפליל מאותו ערב סודי.
כן, מתברר שלכל דרך התמודדות יש יתרונות משלה, אבל המשפחות גם צריכות לדעת שיותר מדי לחץ יגרום להם להפסיד את אהוביהם. ואמירה אחרונה לרווקים שבאמת רוצים זוגיות - נהלו את חשבון הנפש שלכם בנימה חיובית; תחשבו על מה אתם יכולים לעשות במקום לרדת על עצמכם על כל מה שלא הצליח בעבר. נצלו את הזמן הפנוי של החגים כדי לפתוח שנה בדרכים חדשות, להתחבר לחברים ולמשפחה ולצאת לדייטים, -במקום להישאר לבד במהלך החג. מקסימום תצליחו.
>> רוית מגדל היא יועצת זוגית ובילי שינגרט היא פסיכותרפיסטית גופנית ושתיהן ממקימות מיזם ההיכרויות "בילי ורוית - כמו חברה שמכירה לך"