מכירים את הזוגות האלה שמתחלקים חצי חצי במטלות הבית? שווה בשווה? אחד על המטבח והשני על הכביסה הזוגות האלה, נו, שמתחלקים ממש בצורה שיוויונית? מכירים? אני לא. אפילו לא זוג אחד. יודעים למה? כי אין זוגות כאלה.
תמיד, אבל תמיד, יש מישהו שעושה יותר, מנקה יותר, מסדר יותר, מטאטא יותר, משלם את החשבונות יותר, מוריד את הכלב יותר. תמיד יש אחד כזה - ואגב, זה ממש לא בהכרח האישה. עדיין לא מזדהים? תשאירו מספר טלפון למטה, אני עוברת אליכם מחר.
בבית שאני גדלתי בו, לדוגמה, אבא שלי היה מנקה ומסדר ומחזיר הכל למקום בעוד שאמא שלי הייתה משאירה כיור מלא כלים. אין פה עניין של גבר מול אישה. יש פה יותר עניין של מוניקה מול צ'נדלר.
הרי מוניקה אוהבת סדר. אוהבת לסדר. היא אוהבת שהכל מבריק והכל מתוקתק. היא אוהבת סמרטוטים, ספונג'ה, וריח של אקונומיקה. היא אוהבת לנקות את הבית שלה, בתים של זרים, מסדרונות, מכוניות. פאק איט - היא שואבת עם שואב אבק קטן את שואב האבק הגדול.
באחד הפרקים, כשצ'נדלר מנסה להיות רומנטי ולהקל על אשתו, הוא מביא הביתה מנקה. מוניקה משתגעת מהעובדה שיש אדם אחר שמנקה לה את הבית. מתחרפנת. לא ולא, היא רוצה לנקות בעצמה. היא מתה על זה.
בסוף מסיבה עם הרבה אנשים? מוניקה תנקה. אחרי ערב חג הפסחא? מוניקה תנקה. מוניקה לחוצה? היא תנקה. מוניקה עצובה? היא תנקה. הבנתם - מוניקה אוהבת לנקות. ומי יושב בצד מבסוט ומתרווח בלי דאגה במוחו המשועשע בנוגע לאיפה הניח את הנעליים או מה מצב הכביסה? צ'נדלר.
הוא גר בבית מבריק עם אישה שלא אוהבת, מה זה לא אוהבת - לא מרשה לו לגעת בשום סקוץ'. ועל שמו אני קוראת לתופעה הבאה "סינדרום צ'נדלר" = כשבן/בת הזוג שלך חושבים שאת/ה מוניקה, כלומר - אוהב/ת לנקות.
אז כן, בן הזוג שלי חושב שאני מוניקה. חושב - וטועה. זה נכון, אני דואגת להכל בבית - למטבח, לכביסה, לניקיון השירותים והמקלחת, להחלפת המצעים, למילוי הסבון בכלי הסבון שבכיור. הכל. מה לעשות, הדבר הכי כיפי לדעתי הוא לחזור בסוף יום לבית מסודר ולהתרווח על הספה הנקייה.
אבל חברים, צריך להפריד - אני, בניגוד למוניקה, לא אוהבת לנקות. תקשיבו טוב - אני אוהבת כשנקי, אבל לא אוהבת לנקות. קפיש? יש מצב צבירה כזה - אדם שלא נהנה ממלאכת הניקיון אבל כן מקפיד שהבית יהיה מבריק. אדם שלא רץ לקפל כביסה אבל מבואס אם היא אינה מקופלת. זו אני. אני גם זו שמבינה שאין ברירה, ושאם אני לא אסדר את הבית - אף אחד אחר לא יעשה את זה.
לבן הזוג שלי זה מסתדר יופי שאני כל כך אוהבת סדר. הוא לוקה קלאסי באותו "סינדרום צ'נדלר". הרי הבגדים שלו תמיד נקיים, המטבח שלו תמיד מסודר, השטיח שלו תמיד שאוב. הוא אפילו לא שם לב לזה - הוא פשוט חי ככה. זה יותר מזה - הוא חושב שאני אוהבת את זה.
גם כשהוא מגיע לבית הוריו - הכל מסודר ומאורגן, המצעים ריחניים ונעימים, הכלים מנקים את עצמם. זה בעלי, ואני אוהבת אותו כמו שהוא, אבל הוא וגם אתם צריכים להבין משהו ממש פשוט - זה שאנחנו אוהבות ואוהבים בית נקי לא אומר שאנחנו אוהבים לנקות אותו. או במילים אחרות - זה שאתם צ'נדלר לא הופך אותנו למוניקה. תתחילו לזוז, תתחילו לנקות, תתחילו לעשות עם עצמכם משהו. קפיש?