זו הייתה אחת התביעות המזעזעות שראיתי בכל הקריירה שלי. לא בגלל העובדות, לא בגלל הסיפור ולא בגלל הפרשנות המשפטית - אלא בגלל ההשפלה כלפי הצד השני שהייתה היתה דורסנית כל כך.
כאילו לא מדובר באביהם של ילדיה, כאילו לא הייתה נשואה לו 12 שנה, במחי שבעה עמודי תביעה נמחקו כל חלקה טובה של זוגיות, הורות ושותפות. מסוג התביעות שמעוררות בך בחילה כשאתה קורא אותן, מסוג התביעות שנשבעתי לעצמי שלעולם לא אהיה חתומה עליהן.
הסיפור העובדתי, חשוב לציין, היה נכון: הלקוח שלי היה י', עורך דין מצליח מאזור המרכז, נשוי ואב לשניים שהיה נשוי ל-ד', עקרת בית שאת כל חייה הקריבה עבור גידול הילדים. הם הכירו לפני כ-14 שנה, היו חברים שנתיים, גרו יחד, נישאו והביאו ילדים לעולם. לדבריו של י', חיי הנישואים שלהם היו לא רעים בכלל: הם היו חברים טובים, שותפים לדרך והורים מצוינים שגידלו ילדים ערכיים.
לפני מספר חודשים חזר י' לביתו עם חום גבוה שלא ירד במשך כמה ימים. הוא נכנס להתקף חרדה היסטרי, הושיב את אשתו מולו והתוודה: "ד', נראה לי שיש לי איידס ואני עומד למות". ד', כמובן, הייתה בהלם וביטלה את דבריו. "מאיפה תחטוף איידס? לא עשית שום עירוי", אך י' השפיל מבט ולחש שבילה במיטה עם גבר שהכיר במכון הכושר. הוא נשבע שלא ידע שהוא נמשך לגברים וגם עכשיו הוא לא בטוח, וחזר על כך שהוא אוהב אותה, את הילדים ואת חיי המשפחה שלהם.
ד', כך לדבריו של י', רצה לאמבטיה והקיאה את נשמתה. כשהצליחה להחזיר את נשימתה, היא יצאה החוצה, שתתה כוס מים, ומבלי לדבר לקחה אותו למיון. זה כמובן לא היה איידס. זו הייתה "סתם" שפעת חמורה, אבל הווידוי כבר נעשה. ד' לא החליפה עם י' מילה במשך ימים - עד שהחליטה בסוף לשבת לשוחח איתו.
היא קבעה איתו פגישה בבית קפה שקט, ושם חקרה אותו על הכל. היא אמרה לו שרק אם יתוודה על כל חטאיו היא תסלח לו. י' התמים חשב שניתן יהיה לפתור את הדברים ביניהם, וסיפר לה הכל: איך כבר בגיל ההתבגרות היו לו התלבטויות, על ניסיון אחד חלקי עם חבר בתיכון, ואיך התגייס ליחידה קרבית והדחיק את תחושותיו.
מאוחר יותר, כך סיפר לה, הוא פגש אותה והתאהב, אך הספק כירסם בו, ובשנים האחרונות הוא החל לקיים מגעים מיניים עם גברים מאחורי גבה. הוא נשבע שהשתמש תמיד בקונדום כדי לא לסכן אותה, ו-ד' הקשיבה ואמרה לו שהיא צריכה לחשוב על זה.
מה שי' לא ידע זה שכל מטרתה של השיחה הייתה להקליט אותו. ד' הגישה בקשה ליישוב סכסוך, אך יחד איתה הגישה בקשה לקיצור תקופת הליכי יישוב הסכסוך שייתנו לה להגיש מיד את תביעתה ללא הליך גישור - זהו הליך כשלעצמו קיצוני ואין בו שום רצון לנסות להגיע להסכמות. לבקשה כבר צורפה גם התביעה למשמורת מלאה על הילדים בטענה כי י' הוא אדם מסוכן בשל היותו הומוסקסואל. הטענה המרכזית הייתה שאם יגדל את ילדיו, בוודאות יהפוך אותם להומואים, ואסור להומו לגדל ילדים מכיוון שזו השפעה שלילית.
לתביעה צורף תמליל השיחה שבו י' מתוודה על הכל, גם על הניסיון המיני שהיה לו בתיכון שעליו לא ידעה לפני הנישואים, ובכל הקשור לגביו, ד' טענה שהוא רימה אותה, הכניס אותה לנישואים מראש במרמה, ולכן עליו לצאת מביתם ללא רכוש. התביעה היתה שזורה ברמזים שאם לא ייכנע לתכתיביה היא תספר הכל לילדים.
"יש עורכי דין כאלה", הסברתי ל-י', "שכשהם נכנסים ללקוחה פגועה, במקום להרגיע אותה, מתסיסים וממציאים תביעות רק כדי להכאיב לך. אתה לא תאבד לא את הילדים ולא את הרכוש. הדבר היחידי זה ש-ד' תקבל כתובה. בכתובה כתבת 500 אלף שקלים, אבל במדינת ישראל אין כפל מבצעים - היא לא יכולה לקבל גם כתובה וגם זכויות סוציאליות. הזכויות הסוציאליות שלך גבוהות בהרבה, כך שאם היא תבחר לקבל כתובה - הרווחת".
"נכון, המעמד יהיה מביך עבורך, אבל בכל זאת אף אחד לא יפגע באבהות שלך בגלל זה", ניסיתי לחזק את נפשו השבורה, "מדובר באמירות הומופוביות ומזעזעות ש-ד' מקווה שבית הדין יתחבר אליהן, אבל זה לא יעזור לה. אני מבטיחה לך שגם לבג"צ נגיע אם נצטרך".
אבל לא היה שום צורך בכך. העובדת הסוציאלית שמונתה לבדוק את אבהותו לא התרגשה מהבחירות המיניות של י' והוא קיבל כמובן משמורת משותפת על ילדיו וגם את מחצית הרכוש. הדבר היחידי שנשאר הוא תחושת הגועל בגרון מהתרגיל המכוער שעשתה לו אם ילדיו, וחיסרון הכיס בשל הליכים משפטיים שבהחלט אפשר היה לחסוך עם קצת פחות יצר נקמנות.
הכותבת היא עורכת דין לענייני משפחה, בעלת משרד ברמת גן