אתם לא תאמינו איפה פגשתי את דוד אריה בשבוע שעבר. גם אני לא ציפיתי לפגוש אותו. זה קרה במקרה.
אתם כנראה חושבים שאם אני כותב את סדרת "הרפתקאות דוד אריה", אז בטח אין לי שום בעיה לקבוע עם דוד אריה ריאיון. הלוואי! בכלל לא פשוט לפגוש אותו. לדוגמה, כששמעתי שהוא בערבות רומניה, שלחתי אליו גלויה. אבל היא חזרה אלי בדואר. כשדוד אריה היה בג'ונגל הסיבירי, שלחתי אליו יונת דואר עם פתק. היונה חזרה אחרי שבועיים עם נוצה שחורה של עורביקו במַקורה. כשהוא ביקר במדבר השוויצרי, שמתי פתק בבקבוק, נסעתי לים וזרקתי את הבקבוק לגלים. פקח נתן לי דו"ח על השלכת פסולת. וכשדוד יצא לקוטב המערבי, החלטתי לרכוש כרטיס טיסה לשם. אבל בסוכנות הטיסות אמרו שלצערם אין טיסות לקוטב המערבי.
לכן לא פלא שהייתי מאוד מופתע כשנתקלתי בו במקרה, ברחוב קטן בגבעתיים.
"דוד אריה, זה אתה?!" התפלאתי.
"כן, ככל שידוע לי," ענה.
הבטתי בו: ארבע שערות! כרס גדולה! משקפיים עגולים! שלייקס! ידעתי שזה דוד אריה. זה לא פורים ולא חיקוי.
"מה אתה עושה בגבעתיים? אתה לא במסע הרפתקאות?" שאלתי מיד.
"אני בדרך לינון, צפריר ואילאיל. יום רביעי היום ואני אמור לשמור עליהם ואולי לספר להם איזו הרפתקה," הסביר דוד אריה.
"דוד אריה!" קראתי. "אני מוכרח לשאול אותך כמה שאלות. בעצם, אני רוצה לראיין אותך."
"הו! מאז שהייתי כוכב-על בכְּלוּמְניסְטַן שבמדבר השוויצרי, אני לא אוהב להתראיין. אז אם תרשה לי..." אמר והמשיך בדרכו.
"לא! חכה! זה לא יהיה ריאיון טיפשי. אני אשאל אותך רק שאלות חשובות, שאלות שרבים רוצים לשאול אותך – בנוגע להרפתקאות שלך."
"ההרפתקאות שלי? כל מה שיש לדעת מופיע בספרים. ואני מודה לך על העבודה הנהדרת שאתה עושה בכתיבתם. באמת עבודה נפלאה," אמר דוד אריה, נופף לי לשלום והמשיך בדרכו.
"רק רציתי לדעת אם ההרפתקאות שלך אמיתיות כי יש כאלה שטוענים שהן דמיוניות, אבל..."
דוד אריה הסתובב. "מי טוען שההרפתקאות שלי דמיוניות?! אתה חושב שאפשר להמציא שד בולע סיפורים או את הפיל הנורא של המלכה גזריאלה מי-ישווה-לה? רק לשם דוגמה."
דוד אריה
אם כך, ההרפתקאות שלך אמיתיות?
"כמו ארבע השערות שלי!"
אז הקוטב המערבי קיים? אני בדקתי באטלס וראיתי שיש רק קוטב צפוני ודרומי.
"באיזה אטלס בדקת?"
בגוּגל ואטלס משה, ברוור
"טוב, זה ברור. לי יש אטלס אחר. באטלס שלי יש מפות של ערבות רומניה, של הג'ונגל הסיבירי, של המדבר השוויצרי וגם של הקוטב המערבי. אני בוחר את המקומות שאליהם אני נוסע לפי האטלס הזה. לכן אני יכול להגיע אליהם."
אבל מה בנוגע להרפתקאות עצמן – באמת הפכת לג'וק?
"כן! אני נשבע לך בשם הילדים שלי."
הילדים שלך?|
"עשרת ילדַי הג'וקים. וגם בשם הנכדים והנינים הג'וקים שלי. אגב, כולם חוץ מג'ונקל התחתנו והביאו ילדים."
אם ההרפתקאות אמיתיות וגם המקומות אמיתיים, אז יש לי שאלה בנוגע לקוטב המערבי. אבל אתה ממהר, לא?
"אתה מוזמן להתלוות אלי."
הצטרפתי לדוד אריה ושאלתי:
בקוטב המערבי הפכת לחצי-איש-חצי-אישה. איך זה להיות אישה?
"אני לא יודע איך זה להיות אישה. אני יודע איך זה להיות חצי אישה. אני יודע איך זה להיות איש שלם כמו שאני עכשיו ואיך זה להיות חצי איש כשהייתי חצי-חצי. אבל אישה שלמה? אף פעם לא הייתי."
הסופר ינץ לוי
אחרי שירו אותך מתותח בקרקס עפת רחוק וכמעט התרסקת, אבל ברגע האחרון נתלית על ארבע השערות שלך. ואז חיכית תלוי המון המון זמן. מה אכלת כל הזמן הזה?
"ובכן, למזלי ציפור אחת בנתה קן מעל הענף שעליו נכרכו שערותי הנפלאות. בזמן שהיא לימדה את הגוזלים שלה את שפת הציפורים, גם אני למדתי. כך יכולתי לבקש ממנה שתביא לי אוכל. אכלתי בעיקר תולעים, אבל לשמחתי מדי פעם היא הצליחה להביא לי מלפפון חמוץ."
קוראים רבים תוהים מדוע יש לך רק ארבע שיערות. האם תוכל להסביר את זה אחת ולתמיד?
"האמת, נולדתי עם ארבע שערות. השנים חלפו, אבל לא צמחו לי יותר שערות. אמנם בילדותי צחקו עלי בשכונה, אבל עם השנים למדתי שהשערות שלי נפלאות ומאוד שימושיות. הן הצילו אותי ממוות כמה וכמה פעמים! עדיפות ארבע שערות כל כך נהדרות מאינספור שערות שצריך רק לספר ולספר ולספר."
"לא שערות! רק הרפתקאות אמיתיות."
בשלב זה דוד אריה הוציא מהכיס שעון די גדול. הבטתי בשעון בפליאה. דוד אריה גילה לי: "זה שעון מרדים. כשהוא מצלצל נרדמים מיד. אבל הפעמון שלו התקלקל. קניתי אותו באחת ההרפתקאות בקוטב המערבי. זאת הרפתקה שעד היום לא השתחררתי ממנה!"
כן, אני יודע. אתה זוכר שאני מכיר את ההרפתקאות שלך.
דוד אריה חייך אלי ואמר, "ברור. אבל עכשיו אני באמת חייב ללכת. אני לא רוצה שדפנה תכעס עלי שאיחרתי. היא חייבת לרוץ לעבודה ואני חייב לספר עוד הרפתקה. להתראות!"
דוד אריה הלך ואני עקבתי אחריו במבטי עד שנכנס לבניין של צפריר, ינון ואילאיל.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
