תולדות הגליקומניה

גם אתם לוקים בגליקומניה?

פעם בכמה שנים מתרחש בעולם הבידור דבר משונה למדי: אמן בוסרי ורענן, סדרה חביבה למדי או סרט שובה מתחילים לצבור באזז, ולאט לאט הופכים לנושא השיחה החם ביותר. בסופו של דבר, חלקם גם הופכים מטרנד ארעי לתופעה של ממש. בשנים האחרונות זה קרה לנו עם “דמדומים", טוקיו הוטל, ג'סטין ביבר, ליידי גאגא ובין היתר גם עם הסדרה המוזיקלית האהובה, “Glee".

"Glee" אמנם זכתה להצלחה נאה כבר עם עלייתה לשידור, אך עדיין לא נעשתה להיט. לזכותה ייאמר כי כבר מהרגע הראשון ראו בה רבים מקהל צופייה סדרה קומית מחתרתית שמעודדת את הלוזרים בחברה, וככל שחלף הזמן החלה הסדרה לרכוש לעצמה קהל מעריצים נאמן ביותר, שלימים ייקרא בשם “גליקים". שחקני הסדרה, מיותר לציין, נעשו כוכבים ענקיים בקנה מידה עולמי. 

לרגל עליית העונה השלישית של הסדרה החלטנו לעצור רגע כדי להיזכר ברגעים שהפכו את הסדרה לתופעה הבינלאומית שהיא כיום, לנסות ולהבין איך זה קרה, והכי חשוב, לברר מי בדיוק הרשה לקורד אוברסטריט לעזוב את הקאסט.ץ

כל ההתחלות קשות

או: הימים שבהם חשבו שמדובר מקסימום בחיקוי זול ל"היי סקול מיוזיקל"

“שמעתם על החיקוי ההוא ל'היי סקול מיוזיקל'?", הייתה השורה השגורה בפי כמעט כל מי ששמע על הסדרה החדשה בקנה שענתה לשם “Glee". אז, אי שם במאי 2009, הפיילוט לסדרה עלה ושודר מיד לאחר חצי הגמר של “אמריקן איידול". התגובות לפרק הפיילוט היו מעורבות: חלק טענו שאכן מדובר בסתם חיקוי נוסף שלא יחזיק מעמד (לא ש"היי סקול מיוזיקל" הייתה פסגת השאיפות), וחלק התלהבו מהשילוב הקומי והמוזיקלי וציינו אותו לשבח.

שמעתם על החיקוי ל"היי סקול מיוזיקל"? | צילום: Kevin Winter, GettyImages IL

הפרק הראשון הוגש כטעימה לצופים תוך ציפייה דרוכה מצד היוצרים לראות מה תהיה התגובה המתעוררת. למעשה, יוצר הסדרה, ריאן מרפי, סיפר בשעתו בראיון כי הופתע בעצמו כשאנשים הבינו את הסדרה (לנו לא ברור כל כך מה קשה להבין, אבל ניחא). הפרק זכה לאחוזי רייטינג מרשימים של כמעט עשרה אחוזים, פתיחה בהחלט מרשימה לכל הדעות, סקפטיות ככל שיהיו.

באשר לעונה הראשונה, זו עלתה רק בספטמבר אותה שנה, אם כי לא עוררה ציפיות מטורפות: אחרי הכל, הנושא של מקהלה בתיכון היה בהחלט בוער באותו זמן עם “היי סקול מיוזיקל", ואנשים התעקשו להשוות את החבר'ה מ"Glee" לזאק אפרון ושות'. זאת, כמובן, עד שהסדרה עלתה לאוויר...

חלפו עוד כמה חודשים עד שהסדרה נקנתה לשידור על ידי חברת הלוויין yes בתחילת 2010, ועם פרויקט שיווק מסיבי ואגרסיבי במיוחד, בתוספת של באזז שהתחיל להתקבל מעבר לים בעקבות ביקורות חיוביות, החלה הסדרה לעורר עניין של ממש.

כוכבים נולדים

או: הימים שבהם ההתלהבות הראשונית הפכה להתאהבות של ממש

לאט ובבטחה מצאו את עצמם צופי הסדרה שבחרו להציץ בכמה פרקים מכורים לסדרה. למעשה, כל צופה יכול להעיד עד כמה קל להתמכר לסדרה. דיונים על כל פרק הכו את הרשתות החברתיות, וככל שהסדרה התקדמה היא זכתה למעמד של דרמה קומית שנונה ואמיתית. המצב הגיע לידי כך שבזמן שידור הפרק העשירי לערך כבר לא היה כמעט אחד שלא שמע על הטירוף, וזו גם הייתה הנקודה שבה המעריצים השרופים, הגליקים, נכנסו לפעולה.

אבל אז, בשיא הלהט, לאחר הצלחת 13 הפרקים הראשונים בסדרה, יצאה הסדרה לפגרה בת ארבעה חודשים (!) כדי לצלם תשעה פרקים נוספים לעונה הראשונה, ושבה למסך רק באפריל 2010. ההחלטה הזו עצבנה רבים מצופי הסדרה. הפרק הראשון ששודר בתום הפגרה צבר אחוזי רייטינג גבוהים במיוחד, ונראה היה שאנשים בהחלט מתחילים להבין את הייחודיות של הסדרה.

השילוב של הומור, גרסאות מיוחדות לשירים ודמויות שובות לב הצליח להדביק למסך צופים רבים, ביניהם גם בני נוער רבים שהתחברו לנושאי הסדרה, מאחר שכל הדמויות לומדות בתיכון (למרות שבמציאות השחקנים הם יותר בכיוון של תואר שני באוניברסיטה, אבל היי, תחליקו). הסדרה פנתה באופן ברור לחלשים וללא מקובלים בחברה, אבל הצליחה לפנות לקהל צופים רחב ולא רק לאותם אנשים ספציפיים, מה שגרם לטיפוסים רבים לצפות בה. ובכל זאת, המעריצים הנלהבים של הסדרה הם באופן ברור בני נוער. אחרי הכל, מי כמונו (או נכון יותר, מי יותר מאיתנו) יכול להזדהות עם מורות נוראיות כמו סו סילבסטר...

לא נפסיק לשיר

או: הימים שבהם יוצרי הסדרה הבינו שהפן המוזיקלי הוא הייחוד שלהם

ברגע שהסדרה תפסה את הקהל המתאים לה, בני הנוער, שכידוע צורכים מוזיקה לווריד, נפל האסימון של יוצרי הסדרה: הדגש על הפן המוזיקלי היה הייחוד שלהם. הוצאת השירים בסדרה כסינגלים עזרה לה להישאר עדכנית גם מעבר לצפייה בפרקים עצמם פעם בשבוע. בזכות הפן המוזיקלי של הסדרה היא הצליחה להשתלט על פן נוסף שלא היה קיים בשום מובן בעולם הטלוויזיה, והוא פנייה אל הצופים באופן בולט נוסף - באמצעות המוזיקה.

וכך החלו אומנים נחשבים מהשורה הראשונה לפנות אל מרפי בבקשה לשלב את שיריהם בסדרה, וברגע ששירים מסוימים הוכרזו כמי שיקבלו ביצוע ב"Glee", החלו המניות של אותו שיר לנסוק, ובחלק מהפעמים השיר ממש צבר תאוצה ונכנס לתודעה הכללית, הרבה מעבר לצופי הסדרה. הדוגמה הטובה לכך היא הביצוע לשיר “Don't Stop Believing" של להקת Journey המיתולוגית בפרק הראשון של הסדרה.

בזכות אותו ביצוע נחשף השיר, שהיה ללהיט עוד בשנות ה-80, לקהל חדש לגמרי והפך ללהיט מחודש שלא היה אחד שלא הכיר, והלהקה חזרה לימי הזוהר שלה וכיום מוכרת אלפי עותקים מכל תקליט ויצאה לסיבוב הופעות עולמי. טוב, אולי קצת הגזמנו כאן, אבל השיר בהחלט הצליח. צ'ופר נוסף מבחינת המוזיקה בסדרה שהגיע רק בעונה השנייה היה הביצועים של המקהלה בניצוחם של כריס קולפר (קורט) ודארן כריס (בליין), ששרו את רוב השירים בגרסת א-קפלה ואפילו זכו לדיסק משלהם. שווה, אין ספק.

>> המשך הכתבה בגיליון השבוע של "מעריב לנוער"