ידידיה ויטל חושף: ככה עף לי הסכך

בשנה הבאה אני בונה סוכה לבד! | יח``צ: אילן בשור

עוד מילדות, סוכות הוא החג האהוב עלי. הוא אמנם לא החג הכי פופולארי, ואולי אין בו כל מיני מתוקים מגניבים כמו בחנוכה או פורים, אבל זה החג שלי. חג יום ההולדת שלי. ה-2 באוקטובר כמעט תמיד (חוץ מהשנה...) נושק לאחת הלחיים של חג סוכות, וכך יצא שבמשך שנים הייתי עורך מסיבות יומולדת עם כל החברים שלי בתוך הסוכה המפוארת שבנה אבי.

אם תחפשו "סוכה" בויקיפדיה, תקראו עליה שהיא "מבנה ארעי אליו מועברות פעולות המגורים העיקריות". אז בעצם - סוכה היא בית. בית זמני. אבא שלי, בנימין, הוא גם פסל במקצועו וגם איש מאמין. אתם יכולים רק לתאר איזה סוכות מפוארות ויצירתיות הוא היה מקים מדי שנה, ואנחנו, כל המשפחה, היינו הופכים אותן לבית של ממש כל פעם מחדש. מקשטים בניירות צבעוניים ובציורים, מסדרים פינת אוכל שווה עם ארבעת המינים המונחים בכבוד על השולחן, מסדרים מזרונים לכולנו ומעבירים בסוכה לילות נעימים של רוח סתיו ראשונה. את זה הכי אהבתי. לשכב על הגב, כשאמא מנמנמת מעל הראש שלי, אבא קורא בפינת הסוכה, שתי האחיות שלי נוחרות משני צדדי, ומעלי רק הסכך. כוכבים חצופים קורצים לי בין העלים, עננים שובבים מטיילים בניהם כאילו הם משחקים תופסת, ואם יש מזל - אז אפילו טיפות ראשונות של גשם מלטפות את הפנים במפתיע. הכל חדש ורענן, ובאותו זמן גם מוגן. כמו בבית.

לא לכל הילדים היו סוכות בחצר. גם כי לא לכולם יש חצר, וגם כי לא כולם תופסים פטיש ומסמר ברגע שנכנס החג... ככה זה. לחבר הכי טוב שלי, ליאור, לא הייתה סוכה. ההורים שלו בדיוק התגרשו, ואבא שלו עבר לגור בארץ אחרת. הוא בא עם אמא שלו ואחותו לאכול איתנו ארוחת חג בסוכה, ואז גם נשאר לישון אצלי. בסוכה.
אני זוכר שחשבתי שהוא בטח עצוב. ושאולי הוא מרגיש שהבית שהיה לו עד עכשיו היה מן בית זמני, כמו סוכה. ושעכשיו מפרקים לו אותה. רציתי לשאול אותו על זה, אבל לא ממש העזתי. להמון ילדים יש הורים גרושים, הוא לא היה שונה במיוחד. אז לא דיברנו על זה.

שיהיה לכם חג סוכות משפחתי | צילום: חדשות

ועכשיו ההורים שלי נפרדים. השנה זו הפעם הראשונה שלא נעשה את חג סוכות כולנו ביחד. בערב החג אשב בסוכה של אבא שלי, ולמחרת אלך לבלות עם אמא שלי. לחוד. למרות שב-2 לאוקטובר אני אהיה בן 26, אני מרגיש קצת ילד מול הפרידה שלהם. כמובן שאני מבין שלפעמים אנשים פשוט לא מסתדרים טוב. שלמרות הקושי, לחוד הם יהיו מאושרים יותר. ואם הם יהיו מאושרים, גם אני אהיה מאושר. חוץ מזה, להמון חברים שלי יש הורים גרושים. אז מה העניין? למה בכל זאת אני טיפונת עצוב? למה יש בי פחד קטן כזה, כאילו הסירו מעל ראשי את הסכך?

אולי כי זה מכריח אותי להיות מבוגר פתאום. להבין שאבא ואמא הם בני אדם, ולא גיבורי על. שאהבה גדולה אני אקבל משניהם תמיד, ועם זאת אני צריך לקחת אחריות על עצמי, על האושר שלי, על הבית שלי. סוכות בונים ומפרקים כל שנה מחדש, אבל בית הוא דבר פנימי כזה, שלא קשור במבנה חיצוני. הוא משהו בתוכי כנראה.

אני מאחל לכם חג סוכות משפחתי, נעים ושמח. לא משנה אם זה מתחת לסכך, במרפסת, בסלון... ובשנה הבאה – אני בונה בעצמי סוכה! מה תגידו על זה?

>> כנסו לתחרות הסוכה הכי מקושטת

>> מתכון טעים טעים לסוכה