עצה אישית: כבר לא החברות הכי טובות

לא קל למצוא חברה טובה | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

שלום רות,  

פעם הייתה לי חברה טובה מאוד, ואני פגעתי בה בכך שאמרתי לה שאני רוצה להיות החברה הכי טובה של מישהי אחרת. בכלל לא התכוונתי, אמרתי לה את זה רק כי היא עצבנה אותי ועכשיו היחסים שלנו ככה ככה, ואני לא יודעת מה לעשות! היינו החברות הכי טובות במשך שנתיים! תעזרי לי.

שלום לך,

צר לי לקרוא מה שהתרחש בינך לבין חברתך הטובה ביותר. אני מבינה את כאבך כיוון שלא קל למצוא חברה טובה עמה אפשר לחלוק את הדברים החשובים בחייך, ליהנות בשעות הפנאי ובעיקר לדעת שאינך לבד. אינני מתכוונת לכך שאין לך חברות נוספות, אך יש הבדל גדול בין חברה אמיתית שנותנת לך תחושה שהיא תמיד נמצאת שם עבורך ואת עבורה, לבין בנות שהקשר איתן פחות עמוק. האם אני צודקת?

הבעיה היא, והדבר קורה לא רק לך, שככל שאנחנו מעמיקים בקשר אנו גם מצפים ממנו ליותר. נניח שהיית אומרת את מה שאמרת ל"סתם" ידידה והיא הייתה מתרחקת ממך, אני מניחה שזה לא היה כואב כמו הכאב שאת חשה כיום, נכון? זוהי הכוונה בציפייה. לחברתך הטובה היו ציפיות גבוהות ודומות לשלך. היא לא האמינה שאת תפגיני כלפיה יחס עוין ומעליב. היא אהבה אותך והייתה קשורה אלייך, ועל כן הפגיעה שלה קשה כל כך.

כשאנחנו מתעצבנים אנחנו אומרים שטויות | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

זה נכון שכשאנחנו מתעצבנים אנחנו אומרים דברי שטות. הדבר המוזר מכל הוא שאנחנו אומרים את הדברים הפוגעים ביותר דווקא לאנשים שאכפת לנו מהם יותר מכל. אני בטוחה שאמרת, כשהתעצבנת, דברים קשים לאמא שלך. האין זה כך? אבל אמהות נוטות לסלוח ולחבק כי הן מבינות שלא התכוונת.

את בטחת כל כך בחברות שבינך לבין חברתך, שגם אם לא התכוונת, "הרשית" לעצמך להעליב אותה, כמו הדוגמה עם אמא. אבל היא לא אמך, היא חברה. טובה אמנם, אבל לבטח לא "שק אגרוף" שלך כשאת עצבנית. אני משוכנעת שגם אם תבקשי סליחה ותחזרו להיות חברות טובות, היא כבר לא תבטח בך כמו בעבר כי ייתכן ששוב תתעצבני ותכאיבי לה.

היא בטוח תסלח לך | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

אני מציעה שתבררי לעצמך מה הרגיז אותך והביא אותך להיות עצבנית. אם זה אירוע מקרי, הסבירי זאת לחברתך ובקשי את סליחתה. אולם, אם לאחרונה את נוטה להתעצבן בקלות חשוב שתקבלי סיוע, אולי בשיחה עם אמך או אדם מבוגר שאת בוטחת בו. רק כך תוכלי להבטיח לעצמך, כדבר ראשון, שגם כשתחזרי לקשר לא תתפרצי כבעבר. אם זה המצב, רצוי שתשתפי בו את חברתך.

אני משוכנעת שהיא תסלח לך, ורק עם הזמן - וזה ידרוש ממך להתאפק ולבנות אצלה מחדש את האמון בך ובתגובות שלך- תחזרו להיות חברות אמיתיות. בהצלחה.

רות אנגל אלדר היא ד"ר לפסיכולוגיה וחינוך מיוחד

יש לכם שאלה לרות? שלחו לכתובת האי מייל: yeladim@maariv.co.il עם הנושא "בעיה"

>> את המדור המלא וכתבות נוספות של "מעריב לילדים" תוכלו לקרוא בגיליון השבוע. רוצים להצטרף לחודש היכרות?

>> במדור הקודם: אני לא מקובל בכיתה