עצה אישית: מאוהבת בו מאז כיתה ג'

לא מצליחה לשכוח ממנו | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

שלום רות,

רציתי לומר לך שפניתי אלייך בעבר ועזרת לי מאוד. תודה. עכשיו אני בכתה ו', ויש לי בכיתה ילד שהייתי מאוהבת בו מאז כיתה ג'. אמרתי לו לא מזמן שאני מחבבת אותו והוא הגיב באגרסיביות וסירב בתוקף. הייתי עצובה וניסיתי לרדת ממנו אך ללא הצלחה. חברתי, שהיא ישירה מאוד ביקשה ממנו חברות ועל פי דבריה הוא הסכים.

אני מנסה לפרגן ולהיות אדישה אבל שוב, אני מקנאת וכואב לי על עצמי. אני מרגישה שאני לא רצויה ושאני לא שווה, ואני ממש לא מרגישה שלמה וטוב עם עצמי. לכן פניתי אלייך. אני מקווה שתעני לי מהר

תודה מראש                                   

שלום לך,

אני שמחה לדעת שסייעתי לך בעבר, ובכלל, אשמח לקבל מכם תגובות על מה שקרה עמכם לאחר שהסתייעתם בעצתי. עזר/לא עזר לכם? כתבו לי, מעניין אותי לשמוע.

 את מציינת שהנך מאוהבת בילד החל מכיתה ג' ועד היום, כשאת תלמידת כיתה ו'. אותו בן הגיב להבעת החיבה שלך באגרסיביות. ניסית לשכוח ממנו וללא הצלחה. הדבר שהגביר את מצוקתך הרגשית היא הסכמתו לפנייתה של חברה לחברות עמו. את מקנאת והדבר גורם לך לתחושת כאב, כישלון, ש"אינך שווה".

רגשותייך מובנים. רצונך, שאותו הקפאת מכל יוזמה, מסיבות שאני מבינה כחשש מדחייה אכן הוכיח שכשפעלת ואזרת אומץ, אחרי המתנה כל כך ארוכה, השני דחה אותך ובבוטות. בלבך את מצטערת שבכלל פנית אליו כי יכולת לחסוך את הכאב הכרוך בהשפלה האישית, שגם אם איש אינו יודע על כך, פוגעת בך אישית. את רואה עצמך ככישלון, כבלתי ראויה או כראויה לדחייה.

"את מצטערת שבכלל פנית אליו" | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

אני מבינה את הדברים אחרת. הבן שאהבת הוא לבטח לא תוקפן בהתנהגותו כי לדעתי לא היית מתאהבת בו קודם ואת גם מציינת זאת בהבלטה. כלומר, לא צפית לתגובה כזו ממנו. האם אני צודקת? האם לא נראה לך שתוקפנות כשאינה מאפיינת את התנהגות אותו בן ברציפות, מחפה על תסכול? מה דעתך לנסות להבין את הדרך שאני רואה את הדברים: אותו בן הרגיש שאת מאוהבת בו. גם הוא הרגיש משהו כלפייך, אך חש מבוכה וחוסר ביטחון וציפה לכך שתפני אליו כפי שחברתך נהגה.

את שתקת והוא התאכזב. עברו שלוש שנים וכשברקע חברה יוזמתית יותר שכבר החלה בהתקרבות אליו ובאיתותים, כשאת פנית הוא יכול היה להגיב ברוגע שאינו מעוניין אבל התסכול והכעס גרמו לו להגיב בתוקפנות שחיפתה על שאלה "למה חיכית עד היום ואיפה הרגשות שלי והכאב שלי?". כשמרגישים ורוצים, שוקלים, בוחנים ופועלים בין אם התשובה חיובית או שלילית. לבטח לא מעבירים מסרים שלוש שנים ושותקים.

"למה חיכית עד היום?" | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

חברתך, שאני משוכנעת שאינה "שווה ממך" פעלה מהר והשיגה אותו. האם זה אומר משהו על כך שאינך שווה? לא. המסקנה היחידה שאת מהססת מדי אולי בגלל חשש מדחייה אבל כמו שאני חוזרת וכותבת במקום לכאוב, לחפש סימנים אם השני אוהב או לא אוהב, כדאי לנסות עם ידיעה שהדחייה נובעת גם ממקומות אחרים.

גם במקרה שלך יכול להיות שאותו בן לא היה מעוניין בך אלא בחברתך, כי היא מתאימה לו יותר כפי שאת תתאימי יותר לבן אחר. הלא לא כולנו בוחרים את אותם בנים ובנות כבני זוג. מה היה קורה אז? מקווה שתמצאי את המתאים לך והפעם תיזמי מוקדם יותר.

רות אנגל אלדר היא ד"ר לפסיכולוגיה וחינוך מיוחד

יש לכם שאלה לרות? שלחו לכתובת האי מייל: yeladim@maariv.co.il עם הנושא "בעיה"

>> את המדור המלא וכתבות נוספות של "מעריב לילדים" תוכלו לקרוא בגיליון השבוע. רוצים להצטרף לחודש היכרות?

>> במדור הקודם: אל תהיו חברים שלה!