ראיון מסעיר עם דוד אריה וארבע שערות

חזרתי עם הרפתקאות חדשות

>> תגידו, אתם רוצים לזכות בספר החדש של דוד אריה?

כידוע, לא קל לתפוס את דוד אריה לשיחה, שלא לדבר על ראיון. מדוע? כי הוא נמצא כמעט כל הזמן בהרפתקאות בארצות ומחוזות רחוקים. אבל לרגל צאת הספר החמישי בסדרת הרפתקאותיו הצלחתי ליצור עמו קשר. אם חשבתם ששוחחנו בטלפון, בצ'ט במחשב או אפילו בדואר אלקטרוני - אתם טועים לגמרי! השיחה שלנו התקיימה בעזרת ציפור דואר. ואני לא מתכוון ליונת דואר. דוד אריה שלח אליי את ציפור האיממא. האיממא היא הציפור הגדולה ביותר ביערות הסהרה. הזרת בכף הרגל שלה גדולה יותר מבן אדם!

ישבתי בסלון כשלפתע קפצתי בבהלה - התקרה קרסה ונפער בה חור אל השמים! התחבאתי מתחת לשולחן, ולאחר רגע הצצתי וראיתי שציפור עצומה נחתה על גג הבית שלי. זו הייתה האיממא! היא שברה את הגג! לאחר רגע נוסף הבנתי שזו ההזדמנות שלי לשלוח שאלות לדוד אריה. טיפסתי וקשרתי לזרת של האיממא נייר עם שאלות, והיא נסקה אל השמים בצווחה. לאחר כמה שבועות היא חזרה עם התשובות של דוד אריה. הנה הן לפניכם:

כשהיית ביערות הסהרה, חיית עם משפחת ציפורי איממא ולמדת את השפה שלהן. זה היה קשה?
"קשה? ניסית ללמוד את שפת הג'וקים? זו שפה קשה. מסובכת יותר מסינית. בהתחלה, כשהייתי ג'וק שברתי את המחושים שלי על כל מילה. שפת האיממא קלה יותר. צריך לזכור שבשפת האיממא אין מילים קשות כמו 'אנציקלופדיה', 'אינטרנט' או אפילו מילים כמו 'ספר' ו'טלוויזיה'.

שפת הג'וקים? פשוט אין להם דברים כאלה, אז הם לא זקוקים למילים בשבילם! בכל אופן, היה לי קל ללמוד את שפת האיממא כי חייתי עם אחַי הגוזלים. כשהם בקעו מהביצים, גם הם לא ידעו אף מילה - בדיוק כמוני. למדנו יחד את השפה לאט לאט, כמו שגוזלים ותינוקות לומדים".

מלפפונים חמוצים לנצח

באחת מהרפתקאותיך ביערות הסהרה ישנת יותר ממאתיים שנה. אם כך, אתה בן יותר ממאתיים?
"ישנתי יותר ממאתיים שנה כי הפיה מיגרנה הטילה עלי כישוף שארדם. זו לא הייתה שינה רגילה. זו הייתה תרדמת קסם, ולכן לא הזדקנתי במשך יותר ממאתיים שנה שבהן ישנתי וישנתי. נשארתי באותו גיל".

ואיך היה לחזור הביתה אחרי יותר ממאתיים שנה?
"מצד אחד זה היה מוזר. הרבה דברים השתנו. לפני שישנתי לא היו מכוניות, מטוסים, טלוויזיות, קוצצי ציפורניים וכל מיני המצאות אחרות. גם כל האנשים שהכרתי כבר לא היו בסביבה. אבל מצד שני, יש דברים שלא השתנו כלל וכלל: ילדים ומבוגרים מתלהבים מסיפורים ממש כמו פעם. ועדיין יש בעולם מלפפונים חמוצים - כמו פעם!".  

מתלהבים מסיפורים ממש כמו פעם

ביערות הסהרה הגעת למֶהְרן, עיר שבה אנשים חיים הרבה יותר מהר מאיתנו. גם החיים שלך עברו שם מהר מאוד, ולכן תוך זמן קצר הזדקנת. הזדקנת כל כך שכמעט מתָ מזקנה. יש לך מסקנות מהרגעים שבהם היית על סף מוות?
"הרגעים שבהם כמעט מַתּי מזקנה במהרן היו הרפתקה מיוחדת במינה. אני נוהג לומר שאני מת על הרפתקאות, אבל לא רוצה למות בהרפתקאות. אבל במהרן הייתי זקן, חלוש ותשוש כל כך שלא ידעתי אם מוות הוא סוף טוב או רע. לא ידעתי מה עדיף. אבל למזלי בסוף נשארתי בחיים".

כשהיית קטן ידעת שתהיה הרפתקן?
"כמובן. כבר כשהייתי קטן היו לי לא מעט הרפתקאות, ואולי יום אחד הן יופיעו בספר. כמו כל הילדים גם אני ידעתי מגיל צעיר שאני אגלה ארצות חדשות, אמצא אוצרות, אפגוש מפלצות, שדים, רובוטים וכל מיני יצורים ואנשים מיוחדים. למזלי, כל הדברים האלה התגשמו ומתגשמים בחיים שלי". 

>> מחלקים לכם את הספר החדש של דוד אריה במתנה!

>> לדוד אריה יש אתר אינטרנט! קפצו לבקר אותו שם

>> ראיון מיוחד שעשה הסופר ינץ לוי עם דוד אריה כשיצא הסופר הקודם