עודד אמר למצוא אוצר

עודד אמר, מה הוא אמר? | צילום: אלון פרות אין כמו למצוא אוצר כל יום מחדש, תשאלו את עודד פז. אז מה אם זה רק בהצגה... בהצגה המשעשע "האוצר שנעלם" שיוצג גם בחופשת סוכות באמפי-פארק שבמיני-ישראל בלטרון, כתבה  כתבה לא אחרת מאשר חני נחמיאס שגם משחקת בו ולצדה תוכלו למצוא שמות מוכרים נוספים כמו ציפי שביט, דון לני גבאי, גילי ורנר וניחשתם נכון – עודד. 

ספר לנו קצת על ההצגה.
"'האוצר הנעלם' זו הצגה מיוחדת מאוד שרצה כבר כמה חודשים ואני שמח שיצא לי לקחת בה חלק. מסופר בה על חבורת ילדים בשם 'סופר בייק' שרוכבת על אופניים ומנסה להשיב את חלקי המפה שנגנבה מהמוזיאון הלאומי, כאשר בין לבין עליהם להתמודד עם ענתיקי הרשע ועם העוזר שלו שפיץ – שזה אני. שפיץ הוא כמו רוב הדמויות שאני אוהב לעשות – הוא הטיפוס הדביל והתמים הזה שעושה בלגן, ולמרות שהוא עוזר לבחור הרע, הוא בעצם טוב מבפנים, בלי לגלות שום דבר על ההצגה כמובן...".
בטח יצא לכם להופיע לא מעט בחופש הגדול האחרון. איך היתה החוויה?
"זה נכון, הצגנו כבר 50 הופעות עד היום וזו חוויה. במהלך הקיץ נסעתי בארץ עם המופע שלי שהוא בעיקרון מופע שבו אני מדבר ומפעיל את הקהל לבד, אבל כאן, לעומת זאת, פתאום יש עוד אנשים איתך על הבמה וזה נפלא. בנוסף, להופיע באמפי שמכיל 1500 איש זה כבוד גדול בעיניי. אני אמנם רגיל להופיע על במות שונות ולהנחות ולשחק בטלוויזיה, אבל ההצגה הזו החזירה אותי ממש למקורות שלי כמי שלמד תיאטרון ולשירות הצבאי שלי כחייל בתיאטרון צה"ל".
איך היתה העבודה עם דון-לני גבאי?
"לי ולדון המקסימה יצא לעבוד כחצי שנה בין הזמן שבו אני הצטרפתי לערוץ הילדים לזמן שהיא עזבה אותו. רוב השידורים החיים שלי היו איתה והיה לי נורא כיף, היא פרטנרית נפלאה. היה מקסים בעיניי לראות שלמרות שהיא פחות פעילה כרגע בעולם הילדים – אם לא סופרים את 'השמינייה' שעוד לא עלתה – רמת האהבה הגבוהה של הילדים אליה לא השתנתה בכלל".

היכנסו לפייס שלנו 

ד"ש לפיג'מות

מי שעומדת כאמור במרכז העלילה היא חבורת 'סופר בייק', ובינינו, אין מי שלא ניסה להקים לו חבורה משלו או לפחות חשב לעשות את זה. עודד, לעומת זאת, לא ממש היה ילד של חבורות: "הממ... חבורה של ממש? האמת שלא היתה לי. אבל כן היתה לי להקה, קראו לה להקת רעש שזה ראשי תיבות – רועי עודד ושירלי. אמנם ההופעה הכי גדולה שלנו היתה במסגרת איזו מסיבת כיתה או משהו כזה, אבל עדיין היה כיף".
מהו המקום האהוב עליך ביותר בארץ ומדוע?
"אני אוהב מאוד את חיפה. אמנם נולדתי בהרצליה ואני אוהב אותה מאוד, אבל יש משהו בחיפה, במפרץ של העיר, בנופים היפים ובשלווה שלה... פשוט אין לי איזה הסבר, זו עיר מקסימה".
ובאיזה מקום הכי הייתה רוצה לבקר במיני ישראל?
יצא לי להיות כבר בכל-כך הרבה מקומות בארץ – מדן ועד אילת, אז נראה לי שהכי הייתי רוצה להיכנס דווקא לקניון עזריאלי בימים החמים האלה ופשוט להישאר שם. בטוח יש שם מזגן, לא?".

לצד העבודה על המחזמר המצליח עודד כמובן ממשיך להיות עסוק עד מעל הראש בתוכניות שונות בערוץ הילדים, בכתיבה, הופעות, וכמובן בתוכנית אחת קטנה ולא מוכרת שהעונה השמינית שלה בדיוק הסתיימה.
סיימתם עכשיו עונה של "הפיג'מות". מה קורה הלאה?
"נכון, סיימנו את העונה השמינית, העונה התשיעית כבר צולמה כולה ואנחנו עורכים אותה בימים אלה. אמנם לצערי לא יצא לי לראות פרקים מהעונה האחרונה בגלל הקיץ העמוס שהיה לי, אבל קובי ואילן טרחו לעדכן אותי וסימסו לי איך יצאו הפרקים. מבחינתנו העונה הקרובה שתהיה זו העונה הכי טובה שלנו, אנחנו מרגישים שהשתפרנו והשתכללנו ממש. אני יכול גם לספר שאחד הפרקים שכתבתי בעונה הזו יחד עם אילן נכתב בהתחלה ממקום של 'על מה אנחנו עוד יכולים לכתוב? כתבנו כבר על הכל!' ובסוף דווקא מתוך זה יצא לנו משהו מצחיק והזוי לגמרי".
ותוך כדי זה אתה ממשיך להנחות בערוץ הילדים.
"נכון. אחת הסיבות שרציתי להיות מנחה היא שנורא רציתי ללמוד לעשות דברים שלא יצא לי להתנסות בהם מספיק. אמרתי לעצמי 'אז בסדר, אתה עושה פסטיגל, אתה משחק, אתה כותב, אבל איפה השידור חי? איפה ה-להעביר שידור חי עם אוזניה ובמאי שצועק לך באוזן?'. אחד הדברים הראשונים שעברתי בערוץ כמנחה היה שידורים במהלך מבצע 'עמוד ענן' ואני זוכר שזה היה די קשה, מכיוון שאתה צריך להיות יותר רציני וזה פחות המקום הנוח שלי. אבל למדתי מזה לא מעט ומזלי שאני כן טיפוס רגיש ואני יודע איך להתנהג במצבים כאלה".

מגשים חלומות

מה עוד היה מעניין אותך לעשות?
"יש לי המון חלומות שהייתי רוצה להגשים. כרגע אני בעיקר מופיע, משחק ומנחה וגם כותב חלק מהפרקים של 'הפיג'מות' , אבל מי שמכיר אותי יודע שאני נורא אוהב להפיק דברים אז אני מאמין שזה מה שאעשה בשנים הקרובות. בכלל, שלושתנו – אילן, קובי ואני כן הצלחנו לעשות דברים מחוץ ל'פיג'מות', אבל בסוף הסדרה הזו היא הבית. מה שנראה לי שאני פחות רוצה לעשות זה אודישנים. אספר לך משהו – הייתי היום באודישן לאיזו פרסומת. אני לא עושה אודישנים בדרך כלל, מאז בית הספר אני חושב שלא הייתי באחד, אבל זה היה משהו יוצא דופן. ממש התכוננתי לאודישן הזה ברצינות, למדתי את הטקסט והגעתי מוכן... אני נכנס לחדר ועם כל זה שאני מופיע שנים - רעדתי בטירוף, פשוט הייתי לחוץ. אחר כך אמרתי לעצמי שאולי אני פשוט לא בנוי לאודישנים, שאולי זו לא הדרך שלי. אני מעדיף ליצור את החומרים שלי לעצמי ולא להיבחן לדברים של אנשים אחרים".