רודפים אחרי הרוח

פשוט אוהבים חורף. רודפי הסופות | צילום: עודד קרני

"מה מושך אותי במֶזֶג הָאֲוִויר? הכל. האֶקְשְׁן שהאטמוספרה מְסַפֶּקֶת הוא הדבר הכי מדהים שיש. מאז שהייתי ילד קטן אני רץ לחלון בכל פעם שיורד גשם, לא מְשַׁנֶּה איפה אני נמצא. אני מתרגש מהרעמים והברקים, רק שבניגוד לאחרים שפוחדים לצאת מהבית אני חייב לְצַלֵּם, למדוד ולדווח. אני פשוט אוהב חורף, ואין מה לעשות. גשמים, ברד, ברקים - אלה הדברים הכי מדהימים בטבע, וצריך ליהנות מזה".

כך מספר טל ברנע מנתניה, בן 18 וחצי, שמתעניין בתופעות מזג האוויר מאז שהיה בכיתה ב'. "בערך בגיל 12התחלתי לחפש ברשת אתרי מזג אוויר, מפני שרציתי לְהִתְעַדְכֵּן בתחזיות ולמצוא עוד כמה כמוני", הוא נזכר. "גיליתי את פוֹרוּמֵי 'אקלים ואטמוספרה' ו'מזג אוויר' בתפוז, וראיתי שיש עוד רבים שמשוגעים על סופות וסערות. בהתחלה רק קראתי, אבל בהמשך נרשמתי רשמית לפורום ואני כותב בו באופן קבוע".

כילד סקרן הִתְעַמֵּק טל בצד המדעי של מזג האוויר, והיום יש לו יֶדַע רב מאוד: "כדי להגדיל את הידע שצברתי בפורום קניתי סִפְרֵי מֶטֶאוֹרוֹלוֹגְיָה, והתחלתי ללמוד את הנושא בעצמי. בקרוב אני מתגייס לצבא, ובהמשך אני מקווה להפוך את התחביב הזה למקצוע".

ומה איתכם? גם אתם אוהבים לשמוע רעמים מתגלגלים ורוח שׁוֹרֶקֶת, מתלהבים כאשר ברק אדיר קורע את שְׁמֵי הלַיְלָה, מדביקים את האף לזגוגית החלון הקרה כדי לראות את הגשם, רצים החוצה לקפוץ בשלוליות ונוסעים לחֶרְמוֹן הקפוא כשיורד שלג? בִּרְכוֹתֵינוּ, אתם חובבי מזג אוויר אמיתיים.

מתלהבים כאשר ברק אדיר קורע את שְׁמֵי הלַיְלָה? | צילום: חדשות 2

רבותיי, ההיסטוריה סוערת

הראשונים שניסו לספק בסיס מדעי לתופעות מזג האוויר היו היוונים הקדמונים. הַפִילוֹסוֹף אָרִיסְטוֹ, שחי בשנים 384עד 322לפני הספירה, כתב את הספר "מֶטֶאוֹרוֹלוֹגִיקַה" (מדע השְׁחָקִים, ביוונית) שבו ניסה לסכם את הידע בתחום הזה ולהסביר את התופעות שבהן נִתְקַל. אבל רוב הרעיונות שלו ושל תלמידיו התבררו כשְׁגוּיִים.

רק במאה ה-17, עם התפתחות הטכנולוגיה והמדע, החלו לחקור ברצינות את מזג האוויר. המדען גָלִילֵיאוֹ גְּלִילֵיי, שחי באיטליה בשנים 1564עד 1642, המציא את מד הטמפרטורה הראשון. הפילוסוף הצרפתי רֵנֶה דֵּקָארְט, בן אותה התקופה, הֶעֱלָה את הרעיון שהאוויר אינו יחידה אחת כי אם מורכב מחלקיקים בַּעֲלֵי גודל וצורה שונים.

עד אמצע המאה ה-19כבר הצטבר מספיק ידע שאִפְשֵׁר הקמת רשת תחנות מטאורולוגיות בארצות הברית. המדידות המטאורולוגיות באטמוספרה נעשה באמצעות כדורים פורחים בשם רַדְיוֹסוֹנְדוֹת, שעליהם הותקנו מדי טמפרטורה, לחות ולַחַץ. תחנות החיזוי האמריקאיות סיפקו מידע רצוף למרכז המחקר של המכון הסמיתסוני בווֹשִׁינְגְּטוֹן הבירה, שפִּרְסֵם מפות מטאורולוגיות יומיות. לישראל הגיעו מכשירי המדידה הראשונים בשנת 1845, אז גם החלו המדידות הסדירות, ומ-1860 נעשו המדידות האלה בפיקוחה של החברה האנגלית לחקירת ארץ ישראל.

טכנולוגיה בשירות המטאורולוגיה

התקדמות נוספת נרשמה בזמן מלחמת העולם השנייה, אז השתמשו חיילי הצבאות השונים במכ"ם - מכשיר הפולט קרינה אֶלֶקְטְרוֹמַגְנֵטִית המוחזרת מעֲצָמִים שונים, וכך אפשר לראות אותם ממרחק רב. הם ראו שהמכשיר מזהה גם שלג וגשם, וכשהמלחמה נגמרה הוכנס המכשיר לשימוש אצל החזאים. מאוחר יותר הצליחו אפילו לפתח מכ"ם עננים שזיהה את מְקוֹמָם ואת סְמִיכוּתָם של ענני גשם.

התחזית המְמוּחְשֶׁבֶת הראשונה של מזג האוויר פורסמה ב-1950, ונאס"א שִׁיגְרָה ב-1 באפריל 1960 את הלַוְויָין המטאורולוגי הראשון. הלוויינים האלה מצוידים בחַיְישָׁנִים רגישים שסורקים את האטמוספרה של כדור הארץ, ומודדים טמפרטורה, לחות, לחץ אוויר, כיווני רוחות, סופות ועוד. בדרך זו אפשר לדעת זמן די רב מראש מה יהיה מזג האוויר באזור מסוים, ולהזהיר את תושביו מפני סערות קשות.

כיום אנו מבינים את האטמוספרה הרבה יותר טוב מאשר בימיו של אריסטו, אבל עדיין אין לנו יְכוֹלֶת לַחְזוֹת במדויק מה יהיה מזג האוויר - המוֹדֶלִים הכי מוצלחים יכולים לחזות חמישה ימים מראש, וגם אז יכולים להיות שינויים של הרגע האחרון.

הסיבה העיקרית לכך היא הכָּאוֹטִיּוּת של מזג האוויר, כלומר אי הסֵדֶר שלו. אפילו מחשבי העל המְשׁוּכְלָלִים ביותר מתקשים למדוד ולנסח את כל התנאים האטמוספריים ברגע נתון. הרי מזג האוויר מורכב מכל כך הרבה מִשְׁתַּנִּים - אם יש שינוי זעיר באחוזי הלחות תהיה הטמפרטורה הסופית גבוהה יותר ממה שצפה החזאי, ואם הרוח רק טיפה יותר מהירה יהפוך הגשם לסוּפָה מאיימת.

תופעה זו זכתה לכינוי "אֶפֶקְט הַפַּרְפַּר" - התוצאה של טפיחת כנפי פרפר באפריקה, שהיא שינוי זעיר שקשה למדוד, עשויה להפוך בתוך כמה ימים לסופת רעמים ענקית מעל האוקיינוס. הדוגמה הזו אולי מוּגְזֶמֶת מעט, אבל מבהירה היטב את הבעיות שמציב מזג האוויר הכאוטי בפני החוקרים.

התוצאה של טפיחת כנפי פרפר באפריקה עשויה להפוך לסופת רעמים ענקית מעל האוקיינוס | צילום: זיו בוק

אז מה באמת קורה בשָׁמַיִם?

כרגיל, הכול מתחיל בשמש שלנו. היא נמצאת במרחק של כ-149.6מיליון קילומטרים מאיתנו – בדיוק המרחק שמאפשר לה לחמם אותנו היטב, אבל לא יותר מדי (חוץ מאשר באוגוסט... סתם, אני צוחק).

הבדלי הטמפרטורה בין אזורים שונים בכדור הארץ נעוצים בכמות הקְרִינָה שמגיעה אליהם מהשמש. מכיוון שכדור הארץ נוֹטֶה על צירו, חציו הצפוני מקבל מאפריל עד ספטמבר קרינה רבה יותר מאשר חציו הדרומי, שם שורר החורף ואוגוסט דווקא קר. התמונה מתהפכת בחצי השנה השני - החורף של חצי הכדור הצפוני הוא הקַיִץ של חצי הכדור הדרומי.

באזור קַו הַמַּשְׁוֶוה שורר אקלים טרופי, המתאפיין בטמפרטורות גבוהות ובמשקעים מרובים. מצפון ומדרום לאזור הטרופי חם בגלל הקרינה החזקה, ובנוסף לכך כמות הגשם שם נמוכה, ולפעמים אַפְסִית. כאן מִשְׂתָּרְעִים המדבריות הגדולים של העולם, שהגדול בהם הוא מִדְבַּר סָהָרָה שבאפריקה.

ומה מאפיין את מזג האוויר הישראלי? בתקופת האביב, כשהיום מתארך, המדבריות העצומים הנמצאים מדרום לנו סופגים יותר קרינה. האוויר שמֵעֲלֵיהֶם מתחמם מאוד, ומתפתח אזור של לחץ אוויר גבוה (כל המוּנָחִים שיופיעו בהמשך מוסברים במסגרת). הרמה הזו שולטת בשְׁכָבוֹת האוויר הגבוהות של מרחבי הים התיכון, וחוסמת את הדרך לשקעים של אוויר נושא גשם המגיעים מאירופה. התוצאה - חצי שנה ללא משקעים כמעט.

בשכבות האוויר הנמוכות, הסמוכות לקרקע, שולט הָאָפִיק הַפָּרְסִי, שהוא שְׁלוּחָה של לחץ אוויר נמוך המגיעה משֶׁקַע המוֹנְסוּן האדיר השורר בעונת הקיץ בהוֹדוּ. האפיק הזה מאפשר בְּרִיזָה ימית, שהיא רוח מערבית קבועה המקררת מעט את מזג האוויר הלוהט, אך מַכְנִיסָה אלינו גם המון לחות. שילוב של חום רב ולחות גבוהה יוצר עומס חום בינוני עד כבד. בימי קיץ שבהם האפיק הפרסי נחלש והבריזה מִתְמַעֶטֶת, הרוחות מגיעות מכיוון צפוני יותר ואנו סובלים מגַּלֵּי חום קשים.

רק בסביבות אוקטובר, עם התקצרות היום והירידה בכמות הקרינה, מתקררות השכבות הגבוהות של האטמוספרה ונחלשת הרמה הסוּבְּטְרוֹפִּית שמעלינו. אפיקים ושקעים מאירופה מתחילים לחדור לאֲזוֹרֵנוּ, ובנובמבר מזג האוויר הופך קר יותר, ולעיתים אפילו גשום. בימים הקרים ביותר של ינואר ופברואר יורד בדרך כלל גם שלג בהרים שגובהם מעל 1,000 מטרים, ולפעמים גם בהרים נמוכים יותר.

האזור הטוב ביותר בישראל לתפוס סערה הוא מישור החוף הצפוני | צילום: AP

המרדף מתחיל

לא פשוט להיות חובב מזג אוויר בישראל. זה כמו לֶאֱהוֹד את נבחרת הכדורגל שלנו - יש המון צִפִּיּוֹת, אבל ברוב המקרים התוצאות מְאַכְזְבוֹת... אנחנו נמצאים ממש על גבול המדבר, ולכן שולט אצלנו אקלים קֵיצִי לוהט. במשך כחצי שנה, בין מאי לספטמבר, מזג האוויר יציב ובלתי משתנה כמעט.

תופעות מזג האוויר מגיעות לשיאן בעת סערה. בישראל מדובר בדרך כלל בשקע בָּרוֹמֶטְרִי עמוק למדי שאנו מתחילים לחוש בנוכחותו כאשר הוא מתקרב לקַפְרִיסִין, ולכן מכונה "שקע קפריסאי". שקע כזה יכול להתפרש על פני מאות קילומטרים.

תחילה מגיעה אלינו החזית החמה של השקע, כשלפניה טסים בשמים עננים בגובה רב ובינוני. לאחר מכן משתנה כיוון הרוח לדרום-מערבית עד דרומית, והטמפרטורות עולות. בשלב הבא מגיעה החזית הקרה של השקע, הלחץ הברומטרי צונח והרוחות מתחזקות. אז חודרים ליבשה ענני סערה המורידים גשמים, ברד ואף שלג בהרים. עוֹצְמַת הרוּחַ עשויה להגיע ל-70 קילומטרים בשעה, עם מטחים של 100 קילומטרים בשעה, ואז מבקשים בחדשות לְחַבֵּר היטב את דּוּדֵי השֶׁמֶשׁ ואת החפצים שעלולים להתנתק ולָעוּף. הים סוער, הגלים מגיעים לגובה של 5 מטרים והטמפרטורות צונחות. חורף אמיתי.

סמטת הטוֹרְנָדוֹ

חובבי מזג האוויר בישראל נהנים רק זמן קצר - תקופת הפְּעִילוּת החורפית קצרה למדי, והיא מתרכזת בעיקר בחודשים דצמבר, ינואר ופברואר (וגם בהם יש לא מעט ימים חמים ויבשים). יש הרבה אנשים שאוהבים לרדוף אחרי תופעות טבע כמו סופות רעמים, שיטפון או שלג. הם יוצאים לדרך כשהם מתבססים על מידע ממרכזי החיזוי ומהפורומים באינטרנט, ומנסים להתקרב לסופה עד כמה שנִיתָן כדי לְצַלֵּם אותה מקרוב.

האזור הטוב ביותר בישראל לתפוס סערה הוא מישור החוף הצפוני. לכאן מגיעות הסופות העַזּוֹת ביותר. כדי לראות היטב ולצלם כדאי להתמקם בנקודה שאינה גבוהה מדי, כי אחרת העננים והעֲרָפֶל יסתירו לכם את כל האקשן - רֹאשׁ הַנִּקְרָה או מוֹרְדוֹת הַכַּרְמֶל, מול הים הסוער, הם מקומות מומלצים.

אך עם כל הכבוד לסופות הישראליות, הן נראות כמו מִשְׂחַקילדים לעומת הסופות הגדולות בעולם. מי שרוצה לראות טורנדו אמיתי בפעולה, מוזמן לצאת בחודשי האביב והקיץ לאזור במרכז ארצות הברית, המְכוּנֶה סמטת הטורנדו. בשטח זה, הנמצא במדינות אוֹקְלָהוֹמָה וטֶקְסָס, נפגש גוש אוויר קר הגולש מהצפון עם גוש אוויר חם שמגיע ממִפְרַץ מֶקְסִיקוֹ העצום שבדרום, ויחד הם יוצרים ענני סערה אדירים שמייצרים סופות טורנדו לרוב.

טורנדו הוא עמוד אוויר מסתובב היורד מענן סערה אדיר אל פני הקרקע, וצורתו צורת מַשְׁפֵּךְ או חֵדֶק של פיל. הטורנדו מחולל רוחות בעוצמה הרסנית ומחריב כמעט כל מה שנִקְרָה בדרכו. בטורנדו ממוצע מהירות הרוח עשויה להגיע ל-350עד 400קילומטריםבשעה - קשה למדוד רוח בעוצמה כזו כי מכשירי המדידה נהרסים מיד, אך מעריכים שמהירות הרוח בסופה מְפוּתַחַת במיוחד עלולה גם לַחְצוֹת את גבול ה-500קילומטריםבשעה.

בארצות הברית יש חֲבָרוֹת שמציעות טיולי טורנדו בתקופה המתאימה. אתם יכולים להצטרף לשַׁיָירָה של רכבי שטח, הנהוגים בידי רודפי סופות מקצועיים שמצוידים בכל האביזרים הדרושים (מכ"ם, מחשבים משוכללים ונַוְוטָן ג'י.פי.אס). זה לא ממש מְסוּכָּן, כל עוד השיירה שומרת על מרחק ביטחון מהמשפך המאיים. אבל מכיוון שהטורנדו הוא תופעת טבע קשה מאוד לחיזוי, הסיכוי שלכם לתפוס אחד ולצלם אותו במשך 10ימי המסע הוא קלוש למדי - ובכל זאת, לפעמים זה מצליח.

מתוך: מגזין גליליאו צעיר

לבחירת מגזין במתנה לחץ כאן