ראיון עם אלופים: עומרי כספי, האלוף של ישראל, מפרגן לאלוף הבא, נתנאל ארצי

משחק צמוד בין האלופים

במשך שבועות ארוכים חיפש עומרי כספי, השחקן הישראלי הראשון בליגת ה-NBA, את האלוף הבא של הכדורסל הישראלי, במסגרת מהלך משותף עם דגני תלמה. "ראיתי הרבה ילדים שעבדו מאוד קשה", הוא מספר לנו בערב הגמר הגדול. "אני מחפש אצלם כישרון, יכולת לעבודה קשה וספורטיביות". כספי חרש את הארץ ובחן אלפי ילדים, עד שבשבוע שעבר הוא הכתיר ביחד עם צוות שופטים מקצועי את האלוף הבא - נתנאל ארצי, נער בן 14, מקרית ביאליק, שמשחק במכבי חיפה ומתנשא לגובה של 1.93 מטר. תזכרו את השם, כי יש מצב טוב שאתם הולכים לשמוע עליו עוד הרבה.

עושים חימום לקראת הדבר האמיתי

הגמר החגיגי נערך בסוף השבוע האחרון על מגרש כדורסל צף ראשון מסוגו שהוקם בנמל תל אביב. נתנאל שזכה בתואר המאלף נבחר מבין 18 בני נוער שהגיעו לשלב הגמר לאחר שעברו את שלבי המיונים המוקדמים שהתקיימו ברחבי הארץ. כסיפתח לקריירה המבטיחה, נתנאל יזכה להתנוסס ביחד עם עומרי כספי על גבי אריזות "תלמה של אלופים" במהלך השנה הקרובה. הוא גם יקבל מלגת אימונים אישית למשך חצי שנה עם אחד מהמאמנים המובילים בארץ.

"צריך לקום מחר בבוקר ולהמשיך לעבוד קשה", ברך כספי את נתנאל ברגע הזכייה. "אך אם תתמיד - השמיים הם הגבול". נתנאל הנרגש בקושי הצליח להבין מה כספי אומר לו באותם רגעים, אבל בקרוב הוא בטח יתחיל לעכל את המילים האלה. "הרגשתי הרבה לחץ", משחזר נתנאל. "כל הדרך לזכייה הייתה קשה. זה לא פשוט לשחק במגרש צף, מסביב מלא אנשים. בבית ספר כשמשחקים אין כמות כזו של צופים". נתנאל משחק כדורסל ממש מאז שהוא זוכר עצמו, כילד שגדל בבית שבו אביו מאמן כדורסל שאימן אותו מגיל צעיר על בסיס יומיומי. "אני עובד קשה כי אני רוצה להגיע ל-NBA, כמו עומרי".

כספי: "שיחקתי ג'ודו, טניס וכדורגל, אבל עם כדורסל החיבור היה הכי חזק"

קשה שלא למצוא את הדימיון בין תחילת דרכו של נתנאל הצעיר לבין זו שעשה עומרי כספי. "אני עדיין זוכר את עצמי משחק במגרש ליד הבית עם החברים", נזכר כספי בריאיון שלנו אתו. "הייתי בכתה א' או ב' בסך הכול. ניסיתי בהתחלה להתחבר לתחומי ספורט אחרים, כמו ג'ודו, טניס וכדורגל, אבל עם כדורסל היה לי את החיבור הכי חזק. כל כך נהניתי, שהיה ברור לי שאני ממשיך עם זה".

שני מטרים וחמישה סנטימטרים של כישרון טהור

כבר בכתה ב' כספי התחיל לשחק בבית הספר לכדורסל של אליצור יבנה, ומשם הכול כבר היסטוריה: מהמעבר למכבי ראשון לציון, קבוצת הנערים של מכבי תל אביב, ליגת העל של בתי הספר, דרך קבוצת הבוגרים של מכבי תל אביב ועד קבלה לקבוצת סקרמנטו קינגס של ליגת ה-NBA ולאחרונה המעבר לקבוצת קליבלנד קבלירס. זה הסיפור המדהים של הבחור הראשון שלנו בליגת ה-NBA. תראו מה זה - מאיפה הכול התחיל - ממשחק עם חברים במגרש ליד הבית.

עומרי, למה התחברת דווקא לכדורסל?
"קודם כל, הייתי ילד מאוד גבוה. תמיד הייתי הכי גבוה, בגן, ביסודי, בחטיבה, בתיכון. הגעתי לגובה הסופי, 2.05 מטר בגיל 18".
מה אכלת כשהיית ילד? תרד כמו פופאי?
"אוי, לא תרד. אני לא אוהב תרד. הרבה אוכל של אימא ואוכל איטלקי שאני אוהב מאוד. יש לי אח גדול ואחות קטנה, שגם שניהם מאוד גבוהים. זה משהו משפחתי".
וחוץ מלהיות גבוה, אילו עוד כישורים צריכים להיות לילד שרוצה להיות כדורסלן?
"אני לא חושב שילד צריך לעבוד על משהו מסוים בגיל הזה. ילד צריך לבוא למשחק ממקום של אהבה, בין אם זה בשכונה או בקבוצה מסודרת. עם העלייה בגיל אפשר לשלב דברים אחרים, אבל בגיל הזה צריך להנות מהמשחק".
מתי אצלך הכדורסל הפך מהנאה למקצוע?
"גם היום זה בא ממקום של הנאה. כל החיים. גם בגיל 30 אני מקווה שכך יהיה. ברגע שאפסיק ליהנות לא יהיה טעם להמשיך לשחק".

הגמר בעיצומו

ההורים תמכו בך לאורך הדרך?
"מאוד, בין אם זה מתחיל באהבה שלהם למשחק, ההסעות לאימונים, העידוד אחרי המשחקים ואחרי האימונים. הם חששו שזה יפריע ללימודים כי צריך גם להשקיע בהם. כילד הייתי תלמיד בהתחלה, אבל בגיל 17 הצטרפתי כבר לבוגרים של מכבי תל אביב והייתי תלמיד כתה י"ב. אני מפאת הזמן שהייתי בטיסות עם הקבוצה היה לי יותר קשה ללמוד אבל הצלחתי בכל זאת הצלחתי לסיים תעודת בגרות מלאה, והגברתי מקצועות כמו סוציולוגיה ופסיכולוגיה".

איך הולך לך עם המעבר לקבוצת קליבלנד קבלירס?
"זה מקום חדש וזה מרגש. עיר חדשה. אנחנו בשביתה עכשיו, אז עוד לא יצא לשחק. אני משתוקק שנתחיל".
אין חשש שמא ייפגע הכושר הגופני בגלל השביתה?
"באיזשהו מקום יש את זה, אבל לא עכשיו כשאני מתאמן פה לקראת אליפות אירופה בנבחרת ישראל, שתתקיים בספטמבר. עד אז אני באימונים. אחרי זה תיעשה הערכת מצב איך אני מתקדם".

גירלס פאוור

מאוד מפתיע ומשמח היה לראות על מגרש הגמר ייצוג למין הנשי - הכדורסלניות הצעירות טל יעקב והילה מימון, שתיהן בנות 15. השתיים התחרו במשחק מעורב עם בנים, ולא ניכר שזה מלחיץ או בעייתי בשבילן. השתיים הביסו לאורך הדרך אלפי בנים חסונים ונחושים להגיע אל הגמר, אבל בסופו של דבר הן הגיעו לשם. "לא האמנתי שאני אגיע לגמר", מתוודה טל, "כי בקושי היו בנות במיונים, אבל הוכחתי לעצמי שאני יכולה ועוד איך".

מימין לשמאל: טל יעקב והילה מימון

טל, מתי התחלת עם הכדורסל?
"התחלתי רק לפני שנתיים. תמיד אהבתי, אבל לא לקחתי את זה מקצועית. לפני שנתיים הצטרפתי לקבוצת הפועל ראשון ולפני חודשיים עברתי למכבי ראשון, לשתיהן יש קבוצות כדורסל לבנות. ראיתי את אבא הולך למשחקים, הלכתי אתו וחשבתי שאני יכולה לשחק בעצמי. עכשיו שנינו אוהדים שרופים של מכבי ראשון הבוגרים".

זו פעם ראשונה שלך בגמר שאת משחקת מול בנים?
"זו לא פעם ראשונה כי בשכונה גם יצא לי. אבל זה קשה יותר כי עם בנים, הם יותר פיזיים וגם משחקים עם כדור שונה. בנים משחקים עם כדור שבע, שזה כדור יותר גדול וכבד מכדור שש של בנות".

מה החברות חושבות על זה שאת משחקת כדורסל?
"רוב החברות שלי הן שחקניות כדורסל בעצמן. הבנות בשכבה לא ממש אכפת להן. הבנים בהתחלה כשהתחלתי לשחק צחקו עליי. עכשיו זה נושא שיחה משותף, דווקא התחברתי אתם. מלא פרגנו שהגעתי לגמר".

מה החלום שלך?
"להיות שחקנית. להגיע לליגת העל של הנשים ואחרי זה לאירופה. אני עובדת על זה קשה. אני מתאמנת לפחות שלוש פעמים בשבוע. כדורסל זה החיים שלי. עכשיו הכדורסל של הנשים מתפתח. לדעתי יותר קל להצליח בכדורסל נשים מאשר גברים כי יש פחות מתחרות, אבל במשחקים מעורבים זה עדיין בעייתי".