נגעה בשמים: ראיון עם האסטרונאוטית ברברה מורגן

ברברה מורגן | צילום: nasa

תמיד רציתי לטוס לחלל. אבל למרות הרצון הזה, הכי קרוב שהגעתי לשם היה לפגוש את האסטרונאוטית האמריקאית ברברה מורגן. מורגן, שהייתה מורה למתימטיקה ולמדעים בבית ספר יסודי בעיירה קטנה באידהו, טסה לחלל כאסטרונאוטית אמיתית.

היא הגיעה כדי להשתתף בכינוס החלל הבינלאומי השישי על שם אילן רמון. במסגרת הזמן הקצר שהיה לה בישראל הספיקה לבקר בלא מעט מקומות ולפגוש תלמידי בתי ספר ברחבי המדינה, ושמחה לפגוש גם אותי ולספר חוויות לקוראים.

פחדת?
"לא, בכלל לא! התרגשתי מאוד, גם לפני ההמראה וגם בזמן שהיינו בדרך לתחנת החלל הבינלאומית. אמנם התאמנו הרבה זמן בבסיס האימונים, אבל את אף פעם לא יודעת איך זה יהיה עד שאת עושה את זה באמת".

גם מורים יכולים לטוס לחלל | צילום: nasa

קשה באימונים

בשנת 1984 החליטו בנאס"א להוסיף לאנשי הצוות הטכני של מעבורות החלל גם מורים, מפני שחשבו שילדים שיראו שגם מורים יכולים לטוס לחלל ישתכנעו ללמוד מקצועות מדעיים וינסו גם הם להגיע לתוכניות השונות של סוכנות החלל האמריקאית.

"התחלתי בתוכנית למורים בחלל, כגיבוי של האסטרונאוטית כריסטה מקאוליף. בשנת 1986 כריסטה המריאה עם הצ'לנג'ר, אבל 73 שניות אחרי ההמראה המעבורת התפוצצה באוויר וכל אנשי הצוות שלה נהרגו. אחרי התאונה נאס"א פנו אליי ושאלו אם אוכל להמשיך בתוכנית, ואני הסכמתי, מתוך אמונה שחשוב מאוד שדווקא ברגעים קשים כאלה נמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים".

"במקביל לאימונים המשכתי ללמד בבית הספר, וב-1998 הציעו לי להשתלב בכיתת האסטרונאוטים שנפתחה באותה שנה. בנאס"א החליטו לשנות את הַגישה, ועכשיו נשלחתי לא כמורה, אלא כאשת צוות כמו השאר. אז עברתי אימונים של אסטרונאוטים אמיתיים. איזה כיף זה היה!".

אילן רמון היה איש נפלא | צילום: nasa

האימונים היו ארוכים מפרכים. פעם בחודש עזבה ברברה את ביתה ואת שני ילדיה, נסעה לבסיס האימונים ובילתה שם שבוע שלם בלימודים ובאימונים לקראת הטיסה. "הכרתי את אילן רמון, גם הוא למד איתי בכיתת האסטרונאוטים. הוא היה איש נפלא, ובעצם זו הסיבה שאני שמחה כל כך להגיע לישראל ולפגוש את כל האנשים שאהבו אותו".

מה הקשר בין הוראה ובין טיסה לחלל?
"הייתי מורה במשך 24 שנים, ואני חושבת שהדבר הכי מרגש למורה זה לראות איך התלמידים שלו הולכים בעקבותיו. ובאמת, אחד מהתלמידים שלי עובד היום בתוכנית מעבדת המדע של מאדים, כלומר המקום הכי חשוב כרגע בנאס"א, שיהיה חשוב עוד יותר ברגע שנתחיל לטוס לשם. והתלמיד שלי יהיה זה שייתן את הפקודות הסופיות לחללית לפני שהיא עוזבת את כדור הארץ".

מתכוננת למשימה | צילום: nasa

משימות חשובות

משימה STS-118 של מעבורת החלל אנדוור נקבעה ל-7 באוגוסט 2007. זו הייתה המשימה ה-119 של תוכנית החלל אמריקאית. אנשי הצוות שהו בחלל 12 ימים, שבמהלכם התקינו בתחנת החלל הבינלאומית ממחסן חיצוני חדש באמצעות זרוע רובוטית, שאותה הפעילה ברברה בשיתוף עם האסטרונאוטית טרייסי קאלדוול.

"בעצם היינו במשימת תחזוקה, עזרנו לבנות ולשפר את תחנת החלל הבינלאומית. הצוות שלי הביא חלק  שחובר בקצה של התחנה, בין שני לוחות סולאריים שביניהם היה חסר חלק מסוים. תחנת החלל מצוידת בארבעה מכשירי ג'ירוסקופ שתפקידם לייצב את התחנה. המכשיר הזה מורכב מדסקית המסתובבת סביב עצמה על גבי ציר שנמצא בתוך מסגרת נעה. המסגרת מגיבה לכל שינוי בכיוון, אבל תפקידה של הדסקית להישאר קבועה בכיוון ההתחלתי שלה, למשל קצה אחד של הציר מורה למעלה וקצהו האחר למטה. אם הג'ירוסקופ הזה לא פועל כמו שצריך תחנת החלל עלולה להסתובב בלי שליטה לכל הכיוונים. נראה לי שזה ממש לא כיף להיות בתוכה כשדבר כזה קורה...", היא צוחקת.

לא יוצאת ביום שישי עם החליפה | צילום: nasa

"אחד מהמכשירים האלה התקלקל ואנחנו הבאנו איתנו ג'ירוסקופ חדש, וגם המון ציוד מדעי, חלקי חילוף ומזון לאנשי הצוות שנמצאים שם תקופה ארוכה. כשהגענו לשם פרקנו את כל הציוד, וכשעזבנו העמסנו את אותו המשקל כמעט של ציוד שצריך לחזור לכדור הארץ. והתפקיד שלי במשימה היה להפעיל את הזרוע הרובוטית שמכניסה את כל חבילת הציוד הזו פנימה והחוצה מתחנת החלל".

איך עושה אסטרונאוט?

הדבר הכי חשוב לאסטרונאוט הוא החליפה שלו. זו חליפת לחץ מיוחדת ולא נוחה בכלל, שלמרבה המזל לובשים רק בזמן ההמראה והַנחיתה. "זה ממש כבד!", היא מספרת. "יש לה כמה שכבות. את צריכה ללבוש שכבה של בגדים תחתונים ארוכים, שמעליה עוד שכבה של בגדים תחתונים ארוכים שאליהם מחוברים כל מיני צינורות פלסטיק שמקיפים את הגוף, ובתוכם זורמים מים קרירים שמצננים את הגוף.

"מכיוון שזו חליפת לחץ היא עשויה מגומי, ואת מרגישה את זה בעיקר בעורף, איפה שהבגדים כבר לא מגנים על העור והקסדה אמורה להתחבר. לחליפה הזו יש רק מעט מידות, וזו אף פעם לא רק החליפה שלך אלא היא משמשת שוב ושוב אנשים שונים, ככה שאת צריכה להתאים אותה לגוף שלך בעזרת רצועות נמתחות מבפנים ומבחוץ, ומישהו צריך לעזור לך לעשות את זה".

לא חסר מה לאכול בחלל | צילום: nasa

ההכנות להמראה לוקחות כמה שעות. מה אתם עושים כל הזמן הזה?
"האסטרונאוטים מתחילים להתכונן ארבע שעות לפני ההמראה. מלבישים אותנו בחליפה המיוחדת, בודקים שהכל במקום, מחברים לנו את ציוד הקשר ומובילים אותנו לכן השיגור. שם אנחנו נכנסים לכיסאות שלנו, ומכיוון שהמעבורת עומדת עם האף כלפי מעלה, אנחנו בעצם שוכבים על הגב ומסתכלים על החלון הקדמי. בשעתיים האלה צוות בקרת הקרקע עורך כל מיני בדיקות טכניות, ויש גם בדיקת תקשורת שאנחנו עושים עם צוות הקרקע במרכז החלל קנדי וכמובן עם מרכז הבקרה ביוסטון שבטקסס. בשאר הזמן אנחנו פשוט מקשיבים לכל השיחות שנעשות במרכז הבקרה".

ומה קורה אם את צריכה לשירותים?
מתחת לחליפה יש לנו חיתול חד פַעמי שמשמש אותנו עד שהמעבורת יוצאת מהאטמוספרה ומותר לנו לצאת מהמושבים...".

מה אתם אוכלים שם?
"הרוב הוא מזון מיובש מפני שמים הם כבדים, ואם רוצים לשלוח את כל המזון הזה טרי הוא היה שוקל המון וגם תופס הרבה מקום. אז לוקחים את המזון המיובש, מוסיפים מים ואז אוכלים. האמת היא שיש הרבה מבחר, וכל מעבורת שמגיעה לתחנת החלל הבין-לאומית מביאה איתה גם מזון טרי. אז אכלנו שם ביף סטרוגנוף (תבשיל בשר), ביצים מקושקשות בסגנון מקסיקני ,בשר הודו, ירקות ופירות. בפעם הראשונה שניסיתי להכין טאקו לארוחת בוקר לא שמתי מספיק מים בביצים והן היו קצת יבשות, ואז כשניסיתי בזהירות לקחת את הביצים ולשים אותן על הטורטייה הפירורים לא נדבקו אליה והייתי צריכה להתחיל מההתחלה...".

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין גליליאו צעיר