אמנות התחפושת: על הסוואה בטבע

כל שנה לקראת חג הפורים עולה ההתרגשות ועמה ההתלבטות שבבחירת תחפושת. התחפושות שאנו בוחרים נועדו להגדיל את השמחה והצחוק של החג, לאפשר לנו לחגוג בלי די ולהיות לזמן מה מישהו אחר. ובאמת קל יותר להשתולל ולשמוח כשאתה מחופש ונמצא תחת כיסוי של דמות אחרת. אולם ההתחפשות אינה שמורה רק לבני אדם.

בעלי חיים וצמחים רבים משתמשים בתחפושת כדי לגרום לאחרים לטעות בזהותם. ההבדל העיקרי בינם לבינינו הוא הסיבה להתחפשות: אנחנו מתחפשים כדי לחגוג ולשמוח, ואילו בעלי חיים וצמחים מתחפשים כדי לשרוד. בטבע, התחפושת היא צורך קיומי בכל ימות השנה.

את ה"תחפושות" בטבע אפשר לחלק לשני סוגים לפי ייעודן:

תחפושת הסוואה - תפקידה להעלים את בעל החיים בסביבתו כדי שלא יבחינו בו. הצייד מנסה להסתוות כדי להצליח בציד, ואילו בעלי החיים הנטרפים מנסים להסתוות כדי להישמר מהטורפים. בתחפושת מהסוג הזה מנסה בעל החיים להידמות לסביבתו.

תחפושת התחזות - תפקידה לגרום לצופה לחשוב שמדובר ביצור אחר, כדי למשוך אותו או כדי להפחיד אותו.

אאיפה החגב?

תחפושת הסוואה

רואים את התמנון?

התחפשות לצורכי הסוואה והתחמקות מטורפים נפוצה מאוד בעולם החרקים. אם אתה קטן וחלש - מוטב שתסתתר. אחת הדוגמאות לכך היא המצחן - חגב גדול, אוכל עשב, שחי על ענפים ועל עלים. מה קל יותר מלצוד חגב גדול וטעים? טורפים רבים, בכללם ציפורים ומיני חתוליים, מנסים לצוד את המצחן. למצחן אין הגנה - אין לו ארס וגם לא קוצים, וכל שנותר לו זה להתחבא היטב. לכן הוא התחפש לענף ירוק - כל גופו ואפילו ראשו מאורכים ודקים כענפי שיח. אם הוא מבחין בסכנה, הוא קופא על מקומו ואז קשה מאוד לגלות אותו. גם הזחל הנקרא מודד הוורדניים מתחפש לענף. הוא הולך קמור גב כמו ענף קטן, ובזכות תנועותיו האיטיות הוא נראה כענף שיח שרק הרוח מזיזה.

בניגוד לבעלי חיים המתחפשים כדי שלא יטרפו אותם, יש כאלה המתחפשים כדי שיצליחו במלאכת הציד - טורפים שכל כוחם בהתגנבות בלתי נראית אל הטרף וזינוק ממחבוא. חברבורותיו של הנמר למשל, נועדו לטשטש את מראה גופו, ולהסוות אותו בין כתמי האור והצל. כשהנמר מהלך בדומייה ובאיטיות, כפוף וצמוד לקרקע, ועיניו קבועות בטרף המיועד, קשה מאוד להבחין בו. הוא אינו בולט בין האבנים והסלעים עם צלליהם הכהים. למרות כוחו, ללא תחפושת ההסוואה שלו, לא היה הנמר מצליח להתקיים.

דמיינו נמר אדום כולו - הרי הוא יבלוט ממרחקים וכולם יברחו מפניו. נמר אדום שכזה היה גווע ברעב תוך זמן קצר. גם הלביאות במארבי הציד שלהן מסתמכות על "לבוש העשב" שלהן; הן זהובות ממש כמו עשבי הסוואנה שביניהם הן מתגנבות אל הטרף. הסוואתן הטובה, בצירוף התנהגות מתאימה הכוללת הליכה שפופה ואטית והתקרבות חרישית עד מרחק זינוק, מזכות את הלביאות בכוח ההפתעה ומסייעות להן בציד.

תחפושת התחזות

פפרח הדבורנית נראה כמו דבורה

יש בעלי חיים תמימים ובלתי מסוכנים, שמתחפשים לבעלי חיים ארסיים ומפחידים. תחפושת החיה המפחידה נותנת למתחפש כוח הרתעה, ומסייעת לו להגן על חייו. המטבעון, למשל, הוא נחש חסר ארס שטורף מכרסמים, שאותם הוא צד בהתגנבות על ידי נשיכה ולא בהכשה. דגם הצבע לאורך גופו מזכיר מאוד את דגמי הצבע והצורה שעל גוף הצפע. מדוע כדאי למטבעון ללבוש את בגד המעויינים הכהים של הצפע? ובכן, הצפע הוא הנחש המסוכן ביותר בצפון ארץ ישראל. גם האדם וגם בעלי החיים נזהרים מהכשתו הקטלנית, והמטבעון פשוט מתחפש לבן משפחתו המסוכן כדי שיפחדו מפניו ולא יפגעו בו.

מתחזה אחר הוא הכוס, דורס לילה קטן שחי במחסנים ובגגות בתים. בניגוד לשאר דורסי הלילה, הכוס פעיל גם בשעות היום והאור, ועליו להיזהר מאוד מדורסי יום ומטורפים נוספים. בעמדו על חוט חשמל או על גג בית הוא מהווה מטרה נוחה לאויביו. לכוס בעיה נוספת - עיניו ממוקמות בקדמת פניו ממש כמו אצלנו. מיקום זה של העיניים הוא יתרון גדול לחישוב מדויק של מקום הטרף בעזרת השמיעה, ולכן הוא נפוץ אצל דורסי לילה. החיסרון הוא בשטח הראייה - אצל ציפורים אחרות ממוקמות העיניים בצדי הראש ושטח הראייה שלהן רחב מאוד ומאפשר זיהוי ובריחה מהירה כשטורף מגיע מאחור.

לפיכך בחר הכוס בתחפושת מעניינת: על העורף ועל צדו האחורי של הראש יש לו ציור, הנראה ממש כמו זוג עיניים. למעשה אלו נוצות עם דגם צבע שונה שנראה כעיניים גדולות, ומי שמביט בו מרחוק יכול לטעות ולחשוב שהכוס מתבונן בו. ככלל, הטורפים מעדיפים לצוד בהפתעה; ללא גורם ההפתעה הם מאבדים את סיכוייהם להתגנב לטרפם. לכן רבים הטורפים המוותרים מראש על הרעיון לנסות לצוד את הכוס "המתבונן" בהם כל הזמן מכל כיוון.

מעניין לדעת כי "ההתחפשות" בטבע היא תחפושת רק בעיניים שלנו, וכל הפירושים הם במוחנו האנושי. הרי דרך האבולוציה, שבה מתרחשים תהליכי השינוי בטבע, היא איטית מאוד ובעל החיים אינו מודע לה.

פרפר שבתאי השקד למשל, שעל כנפיו מצוירות עיניים מפחידות, לא "בחר" בעצמו בתחפושת המרתיעה. אחד מאבות אבותיו הגיח לעולם עם כתמים משונים על הכנפיים. הציפורים נבהלו ונמנעו מלטרוף אותו ולכן הוא התרבה בלי איום והפיץ את הגן הנושא את כתמי הכנפיים. הברירה הטבעית חיזקה והפיצה את המוטציה (השינוי הראשוני), חלפו שנים, וכיום כל בני אותו מין של פרפר נושאים על כנפיהם "תחפושת" של עיני עוף דורס.

גם עכבישים מנסים להסוות את עצמם

גם בעולם הצומח יש כאלה שאימצו לעצמם תחפושות של קבע. עיקר עניינם של הצמחים הוא למשוך חרקים שיעזרו בהאבקה. פרח הדבורנית למשל, התחפש בתחפושת מעולה ומדויקת של דבורה. עלי הכותרת שלו נראים כמו דבורה אמיתית. דבורים שרואות את פרח הדבורנית נמשכות אל מה שנראה להן כדבורה, נכנסות אל בין עלי הכותרת ומתכסות באבקנים. כאשר תגלה הדבורה כי הפרח "סידר אותה", היא תעוף לדרכה ותיקח עמה את האבקה. וכאשר אותה דבורה תיכנס לפרח דבורנית אחר - היא תאביק אותו באבקני הפרח הקודם, וכך הלאה.

גם צמח הלוף זקוק לעזרת החרקים בהאבקה, אך הוא בחר בתחפושת של... ריח. פרח הלוף אינו צבעוני ואינו מושך. צורתו מזכירה כד עמוק ועליו למשוך את החרקים עמוק לתוך הגביע כדי שיתכסו באבקניו. בעונת ההאבקה מפיץ הלוף ריח עז של פגר. זבובונים שנמשכים אל ריחו החזק של בשר מרקיב - מתפתים ונכנסים אל מעמקי פרח הלוף, ומבצעים היטב את עבודת ההאבקה.

רבות ושונות הן הסיבות לתחפושות בעולמנו. החלש רוצה להסתתר מעיני טורפיו ואויביו, החזק רוצה להיעלם מעיני קורבנותיו, אחד מנסה למשוך אליו אחרים במרמה ואחר רק רוצה לשמוח ולחגוג. פורים שמח!

הכתבה התפרסמה במגזין עיתון חי, פברואר 2010

לעשיית מנוי