כוכב נולד: כל התשובות למתעניינים בחלל החיצון

"כּוכב לכת הולֵך וכוכב שבת – יושֵב", אָמר אבּא שלי לאחותי כּשֶהָייתי קָטן מִכדי להבין, אבל מַספּיק גָדול כּדי לִזכּור. כּוכְבֵי השבת הם כִּמעט כּל הכּוכבים שֶרואים בִּשְמֵי הלַילה. למעשֶׂה הם בּדיוּק כּמו השֶמֶשּ: כּדוּרֵי גז ענקיים שֶנִמצאים בּחלל החיצון, אֲבָל הם כּל כּך רחוקים שֶאנחנוּ רואים אותם כִּנקוּדות ולא כּגוּש צָהוב ּמסנוור כּמו השֶמֶש שלנוּ. כּוכבי הלכת, לעוּמתם, דומים יותֵר לכדוּר האָרץ: הם עשׂוּיים סלע ואדָמה או גזים, והם קרים ולא חמים כּמו השֶמֶש.

כוכבי שביל החלב | צילום: נאס"א

כּוכְבֵי השבת לא בּאמת יושבים, הם זזים מהֵר מאוד. דמְיינוּ מַשׂאית גדולה שֶנוסַעת בַּמִדבָּר. כּשֶהיא חולֶפת לידכם מהֵר ברוּר שֶהיא בתנוּעה; אֲבָל כּשֶהיא מִתרחֶקת ונִראֵית כִּנקוּדה זעירה בָּאופק, יִהיֶה קָשֶה לִקבּוֹעַ אם היא עדַיין נוסַעת או שֶהיא נֶעצרה. תִצטרכוּ להמשיך וּלהִתבּונֵן בּהּ כּמה שניות ורק אז תבינוּ שֶהיא נוסַעת בּאותהּ מהירוּת שבּה נָסעה כּשחלפה לְידכם. כּוכְבֵי השבֶת, כּמו המשׂאית – נעים בִּמהירוּת, וּכמו השֶמֶש הם מייצרים אור, אֲבָל הם כּל כּך רחוקים שֶהֵם נִראים כּאילוּ הם קבוּעים בַּמקום ולא זזים, גם אם נַבּיט בָּהם עד שֶנִהיה בַּגיל של ההורים שלנוּ.

כּוכבי הלכת קרובים אלֵינוּ בּהרבּה מִכּוכְבֵי השבת. כּאֵלֶה הם צדק, נוגה ומַאֲדים. לִפעמים אֶפשר לִראות אותם, אם מִסתכּלים בַּשעה הנכונה בכּיווּן הנכון. אם נִסתכֵּל על כּוכב לכת יֵיראֶה כּאילוּ הוּא לא זז ביַחס לַכּוכבים אחרים סביבו. גם אם נִצפה בּו למחרת, נראה שהוּא נִשאר בִּמקומו. אבל אחרֵי שָבוּעות או חודשים נבחין שֶהוּא זז, וּעכשיו במקום אחֵר. לכֵן הוּא נִקרא כּוכב לכת.

אתם יכולים להביע משאלה, אבל אין דבר כזה "כוכב נופל"

לִפעמים אנחנוּ רואים בּשמַים "כּוכבים נופלים", ואומרים שכּשֶכּוכב נופֵל מוּתר לָנו להבּיעַ מִשאָלה. האם זה נכון? בּהחלֵט, מוּתר לָכם. אֲבָל כּדאי שֶתדעוּ, שֶאלה לא בֶּאֱמֶת כּוכבים שֶנופלים, והמִשאָלה אוּלי תִתגשֵם, אֲבָל לא מפני שביקשתם אותהּ כּשה"כּוכב" נפל, כי כּוכבים לא נופלים. מה שֶאנחנוּ קוראים לו "כּוכב נופֵל" זה מֶטאור, חלקיק של סלע, או אפילוּ גַרגיר חול, שֶטיֵיל בֶּחלל ונִמשך לכדוּר האָרץ בִּגלל כּוחַ המשיכה שֶגם מצמיד אותנוּ לכדוּר האָרץ.אֲבָל כּשֶחלקיק כָּזֶה עוֹבֵר מֵהֶחלל, שֶאֵין בּו כִּמעט כּלוּם, לַמעטֶפת כּדוּר האָרץ (האטמוספֶרה) שֶהיא מְלֵאה אוויר, פחמן דוּ-חמצָני וגזים אחרים – הוּא נִשׂרף וּמַבזיק כּמו כּוכב שֶנופֵל. אם החלקיק הַזֶה מַספּיק גָדול כּדֵי לא להישׂרֵף לגמרֵי, והוּא יישָאֵר מַספּיק גָדול כדי להגיעַ לקרקע ולִפגועַ בּהּ, הוּא עלוּל להשאיר מכתֵש גָדול ולִגרום נֶזק רב, ואז יִקראוּ לו מֶטאוריט. כּמוּבן שֶגודל הנֶזק תלוי בּגודל המֶטאוריט.

חוקרים משערים שֶמֶטאוריט כָּזֶה פּגע בּכדוּר האָרץ לִפנֵי 65 מיליון שנה, וגָרַם להכחדת הדינוזאוּרים. אם שמעתם שבּכדוּר האָרץ פּגע דווקא אסטרואיד, אז גם זה נכון. אסטרואיד הוא סלע גָדול שֶמִסתובֵב בֶּחלל בּמסלוּל קבוּעַ, אֲבָל כּשֶהוּא נִכנס לכדוּר האָרץ וּפוגֵעַ בּו הוּא הופֵך לִהיות מֶטאוריט. כּך שאסטרואיד יכול לִהיות גם מֶטאוריט.

כּוכבי הלכת, שֶהֵם יותֵר דומים לכדוּר האָרץ, מקיפים את הכּוכבים. בְּעֶצם, כּל כּוכבי הלכת שֶאנחנוּ מַכּירים מֵהִתבּוננוּת בַּטֶלסקופּים, מַקיפים את השֶמֶש שלנוּ, שֶהיא הכּוכב הכי קָרוב אלֵינוּ.

מה, נפלתם מהירח?

הַירֵחַ הוּא גוּף שמֵימי (שֶרואים אותו בּשמַים שלנוּ) שֶמַקיף כּוכב לכת, כּשֵם שֶכּוכב לכת מַקיף כּוכב (בּמִקרֶה שלנוּ – השֶמֶש). לכדוּר האָרץ יש ירֵחַ אֶחד, אֲבָל למַאדים, לְמשל, יש שנַיים, ואילוּ לצֶדק – כּוכב הלֶכת הגדול בּיותֵר בּמערֶכת השֶמֶש שלנוּ – יש לא פּחות מִ-60 ירחים, וכל הַזמן מִתגלים עוד ועוד.

חוקְרֵי הֶחלל חושבים שהַירֵחַ הָיה פַּעם חֵלק מִכּדוּר האָרץ, והוא נִקרע ממנוּ כּשֶפּגע בּכדוּר האָרץ אסטרואיד ענק (נכון, אֶפשר לִקרוא לו גם מֶטאוריט) והֵעיף ממנוּ חתיכה גדולה, שֶהפכה לִהיות הַירֵחַ. בּכל מִקרֶה – הַירֵחַ הוּא הגוּף בֶּחלל שֶאנחנוּ יודעים עלָיו הכי הרְבֵּה, וּבעֶצם המקום הַיחיד ביקוּם מחוּץ לכדוּר האָרץ שֶרֶגל אדם דרכהּ בו.

כך נראה החלל מהירח | יח``צ: נאס"א

הַירֵחַ מַקיף את כּדוּר האָרץ כּל 29 וחצי יום, וכך גם מודדים חודש. אתם ודאי זוכְרים שלְחודש קורְאים גם יֶרַח, וזֶה מִשוּם שהַירֵחַ מַקיף את כּדוּר האָרץ בּמֶשך חודש.

השֶמֶש היא מֶרכּז המערֶכת, וכוכבי הלֶכת סובְבים סביבָה. שמונה כּוכְבֵי לכת מַקיפים אותהּ על מישור אֶחד, שֶנִקרא מישור המִלקה, וכדוּר האָרץ נִמצא בַּמָקום השלישי. השֶמֶש תמיד בּועֶרת, אֲבָל כּשֶהיא נִמצֵאת בּצד השני של כּדוּר האָרץ אנחנוּ לא רואים אותהּ, והלַילה יורֵד. בּצד השני של העולם השֶמש זורַחת, וְשם יום.

לעִתים רחוקות הַירֵחַ חולֵף בּדיוּק בַּקו של השֶמֶש, וּמַסתיר אותהּ לְכמה רגעים, ואז בּאמצע היום השֶמֶש מוּסתֶרת, וּכמות האור שֶנִשלחת מֵהשֶמֶש קטנה בּהרבּה. זה נִקרא ליקוּי חַמה, אירוּעַ נדיר שמִתרחֵש רק אַחת להרבּה מאוד שָנים. בשנה שעברה אפשר הָיה לִצפּות בליקוּי כָּזֶה מִסִין הרחוקה, ויִשׂרְאלים רבּים טסוּ עַד לסִין כּדֵי לצפות בַּמאורע.

לְעתים קרובות יותֵר מִתרחֶשת תופָעה אחֶרת: כּדוּר האָרץ נִמצא בֵּין השֶמֶש לבֵין הַירֵחַ, ואז הַצֵל שלו מוּשלָך על הַירֵחַ והַירֵחַ נֶעלם, או נֶעלם חלקית, בתוך זמן קָצר. בּלַילה כָּזֶה נִראה ירֵחַ מָלֵא, שֶהולֵך וקטן בּתוך דקות ספוּרות עַד חֲצִי שעה, ואז שוּב הולֵך וּמִתמלֵא ונִהיָה ירֵחַ מָלֵא, בתוך שעה וּקצת. התופָעה הזאת נִקרֵאת ליקוּי ירֵחַ.

ליקוי ירח. הירח נעלם וחוזר אחרי שעה | צילום: אושר דורון

הרימו ראש, יש הרבה מה לראות בשמיים

ואֵיזֶה קבוּצות כּוכבים אפשר לִראות בִּשְמֵי הלַילה? על "העֲגָלה הגדולה" ו"העֲגָלה הקטנה" ודאי שמעתם. כּדאי לכם לנסות לחפֵּשׂ אותן בּאחד הלֵילות הַקרובים. "העֲגָלה הקטנה", כּשמה כּן היא – נִראֵית כּמו עֲגָלה קטנה, אך קָשֶה לִראות אותהּ מתוך העִיר בִגלל שֶפע האור המסנוור. לעומת זאת, את "העֲגָלה הגדולה" אֶפשר לראות בַּתקוּפה הזאת בּעיקר מוּקדם בָּעֶרב, לִפנֵי שֶהיא נעלמת מעבר לָאופק, מעט אחרֵי שהשֶמש שוקַעת.

"העֲגָלה הגדולה" מוּרכֶּבת מִשִבעה כּוכבים בּהירים בִּמיוּחד, שֶיוצרים יַחד צוּרה של עֲגָלה, עם יצוּל. כיוון שהכּוכבים הם כּוכְבֵי שבת, ואמרנוּ שֶכּוכְבֵי שבת לא מְשַנים את מיקוּמם אֶחד ביַחס לשני גם בִּמאות שנים – הצוּרה של העֲגָלה נִשאֶרֶת צוּרה של עֲגָלה. מֵהעֲגָלה אפשר לִמצוא את כּוכב הצפון, אם מותחים קו יָשר בֵּין שְנֵי הכּוכבים התחתונים של העֲגָלה, שֶנִמצאים בַּמָקום שם צריך להימצֵא ראש התינוק (בתקוּפה זו, בּשעות הערב).

כּוכב הצפון נִמצא תמיד בַּצָפון, והוּא מְסַמֵן לכוּלנוּ את הכּיווּן. לימאים ולחַיילים שֶמנווטים בַּים או בַּמִדבָּר, מִשתמשים בָּעֲגָלה הגדולה כדי לִמצוא את כּוכב הצפון, ולדַעת הֵיכן הצפון בּעזרָתו. מֵהַצד השני של כּוכב הצפון אֶפשר לִראות קבוּצה מוכֶרת נוסֶפת – הַקַסיוֹפֵּאָה, שֶיֵש להּ צוּרה של האות W בָּאנגלית, ולָכֵן מכנים אותהּ גם "ה-W". הַקַסיוֹפֵּאָה זורַחת כּשהעֲגָלה הגדולה שוקַעת, וגם היא מַצבּיעה על כּוכב הצפון.

עוד מעט, כּשהחורף יחל, אפשר יִהיֶה לִראות מאוּחר בַּלַילה את הקבוּצה הַיפה והמוכרת בּיותֵר (לדעתי) בּשמַים – אוֹריוֹן הצַייד. אם יום אֶחד אַתֶם הולכים לישון ממש מאוּחר, נָסוּ להִסתכֵּל מִזרָחה ולִראות אותו.

אוֹריוֹן הצַייד נִראה כּמו מלבֵּן ארוך (הרַגלַיים והכּתפַיים של הצַייד) שבָּאמצע יש לו חגורה של כּוכבים בּהירים, וּבַחגורה תקוּעה חרב. לַחגורה ולַחֶרב של הצַייד בּיַחד יש צוּרה של חץ, והחֵץ הַזֶה מַצבּיעַ תמיד על כּוכב הצפון, ולכֵן הוּא גם נִקרא "חץ הצפון". כּמוּבן רק כּאשר אֶפשר לִראות את אוֹריוֹן הצַייד בִּשְמֵי הלַילה.

אז מה אַתֶם יכולים לעשׂות כְּדֵי לִראוֹת את הכּוכבים בּעצמכם וּלהכּיר אותם? פָּשוּט לצֵאת החוּצה בַּלַילה, להִתרחֵק קצת מֵהאורות של הבַּית וּלהבּיט בּשמַים. נָסוּ לאתֵר את "העֲגָלה הגדולה", או הַקַסיוֹפֵּאָה ואת אוֹריוֹן הצַייד שֶזורֵחַ מאוּחר בַּלַילה בַּתקוּפה הזאת. אתם יכולים להֵיעזֵר בּמַפּת שמַים סובבת, שֶמראה אֵילו כּוכבים יש בּשמַים בּכל שעה נתוּנה, ואתם יכולים לבקֵש מֵההורים שֶיִקחוּ אֶתכם לַפּלנטריוּם, שֶבּו רואים תמוּנה של הכּוכבים בּחֶדר חשוּך וּמקבּלים עלֵיהם הסבּרים.

אֲבָל הכי חשוּב זה לִזכּור מדֵי פַּעם, כּשֶיֵש לָכם חֵשֶק, פָּשוּט להבּיט לְמעלה.

>>לאתר טבע הדברים