הסבון בכה מאוד

רק בשנת 1980 הומצא הסבון הנוזלי | צילום: Richard Boll, GettyImages IL

העולם שסביבנו מלא בחיידקים, בנגיפים, בַּבַּקְטֶרְיוֹת ובעוד יצורים מִיקְרוֹסְקוֹפִּיִּים שעלולים לגרום לנו לחלות. ביקרתם חבר חולה, או שאתם מתכוונים לאכול ארוחת צהריים, או שחזרתם ממשחק כדורגל סוער עם חברים, או שהתלכלכתם משרשרת האופניים. מה הדבר הראשון שאתם עושים? נכון, שוטפים ידיים במים ובסבון. בדרך כלל זה יהיה סבון נוזלי שמונח בתוך בקבוק עם פִּיָּיה.

האמת היא שאפשר בהחלט לשטוף חלק מהלכלוך בעזרת מים בלבד. מדובר בלכלוכים שנקשרים לְמוֹלֶקוּלוֹת המים, כלומר מִתְמוֹסְסִים בהן. הסבון, לעומת זאת, עוזר לשטוף לכלוכים שׁוּמָּנִיִּים: המולקולה שלו בנויה כך שחלק אחד שלה נקשר למולקולת מים, וחלק אחר נקשר למולקולת שומן. כשמשפשפים את הידיים או את הבגד נוצרות בועות, וכשהן באות במגע עם החלק השומני של הלכלוך החלק המתאים במולקולה שלהן נקשר לשומן וּמֵמֵס אותו. אחר כך שוטפים במים, ואז החלק השני של המולקולה נקשר למים האלה ומושך איתו את הלכלוך.

האמת? אפשר לשטוף חלק מהלכלוך רק עם מים | צילום: JMichl, GettyImages IL

גם תפוזים וגם סבון

הסבון היה בשימוש כבר בתקופת המקרא: "כִּי אִם-תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר, וְתַרְבִּי-לָךְ בֹּרִית" (ירמיהו ב', כ"ב). במשפט הזה מופיעות המילים נתר ובורית - שתיהן מציינות סוגי סבון. ייתכן שהבורית היא צמח ממשפחת הַצִּיפּוֹרְנִיִּים שממנו הפיקו סבון עד לפני זמן קצר. את שורש הבורית, וְהַסַּבּוֹנִית הקרובה לה, נהגו לכתוש ולהוסיף לכלי עם מים שבו הושרו הבגדים המלוכלכים. הבגדים יצאו נקיים בזכות החומר הפעיל בצמחים האלה, הוא סָפּוֹנִין, בשילוב עם שפשוף נמרץ.

המילה נתר מרמזת ליסוד נַתְרָן, שיש לו תפקיד בהכנת סבונים קשים. בימי קדם השתמשו ביסוד אַשְׁלְגָן, הקרוב לנתרן, שנמצא בָּאֶפֶר שנשאר אחרי שריפת צמחים. את אפר הצמחים בישלו בשומן מהחי או בשמן צמחי, והתוצאה הייתה עִיסָּה סמיכה שאותה ייבשו וחתכו לצורות שונות. הַפֶנִיקִים הקדומים ייצרו סבון ייחודי כאשר הרתיחו אפר צמחים עם חלב עזים כבר במאה ה-6 לפני הספירה.

הייתה בארץ תעשיית סבונים מצליחה | צילום: Sami Sarkis, GettyImages IL באזור אגן הים התיכון הרבו להשתמש בימי הביניים בשמן זית כחומר שומני מועדף, גם בגלל הריח הנעים וגם מפני שהאוכלוסייה הַמּוּסְלְמִית חששה מקיום שומן חזיר בסבונים שמקורם באירופה. בארצנו הקטנה הייתה תעשיית ייצור סבונים שהתבססו גם הם על שמן הזית, ובסוף המאה ה-19 הסבון היה אחד מהמוצרים שיוצאו בכמויות הגדולות ביותר אחרי תפוזי יָפוֹ המפורסמים.

נוזלי, מקציף ומנקה

על המצאת הסבון הנוזלי חתום וִילְיָאם שֶׁפָּרְד מניו יורק. בשנת 1865 הוא רשם פטנט על תכשיר ניקוי שהכיל מעט סבון רגיל מעורבב עם כמות גדולה של תרכובת המכילה אָמוֹנְיָה. מאז פותחו נוסחאות רבות לסבון נוזל, וב-1980 הציג תאגיד מִינֶטוֹנְקָה "סבון רך", שהגיע לחנויות בתוך מכלים עם משאבה בְּראשָׁם.

כך בדיוק הם נראים עדיין: נוזל צבעוני וריחני בתוך מכל פלסטיק עם משאבה בראש הבקבוק, או בְּדִיסְפֶּנְסֶּר - המתקן שאתם מכירים היטב מהשירותים הציבוריים. עיקרון הפעולה של המכלים האלה פשוט, והוא מבוסס על מַשְׁאֵבָה המחוברת לצינורית שמגיעה עד תחתית המכל. הלחיצה על ראש המשאבה גורמת לדחיסה של קְפִיץ, ואז סבון נדחף החוצה. ברגע שעוזבים את המשאבה הקפיץ נמתח שוב, והפעולה הזו גורמת לשאיבה של כמות סבון קטנה אל תוך תא קטנטן שנמצא בתוך המתקן - זה הסבון שייצא בלחיצה הבאה.

הכי כיף קצף | צילום: אימג'בנק/GettyImages

ואיך עובד המתקן שמוציא סבון מוּקְצָף? בדרך די דומה. במקרה הזה הלחיצה על ראש המשאבה גורמת לשאיבה של סבון נוזלי ושל אוויר בו בזמן לעבר חור קטנטן. ערבוב של הסבון עם האוויר יוצר בועות סבון קטנות, שעשויות ממים הַכְּלוּאִים בין שתי שכבות של סבון. לצורה הזו של הסבון יש כמה יתרונות, ובהם שהמשתמש לא צריך להקציף בעצמו את הנוזל שיוצא מהמשאבה, וגם כמות הסבון שיוצאת מהמתקן מדויקת יותר וכך נמנע בזבוז.