המטרה: להגיע למאדים

הדרך למאדים רצופת אימונים | צילום: חדשות 2

ב-14 בפברואר 2011 יצאו מתוך יחידת הנחיתה שלוש דמויות מגושמות, לבושות בחליפות חלל מְלֵאוֹת, וירדו אל פני השטח של כוכב הלכת מאדים. השלושה הסתכלו סביבם, טיפסו על רכב החלל שלהם, הניחו עליו את הציוד המדעי ויצאו לדרך. בעוד כמה שנים תקום כאן מושבה מְאוּיֶשֶׁת, והמלאכה רבה!

מה? בני אדם הגיעו למאדים ואתם לא שמעתם על זה? ובכן, לא ממש. אף אחד עדיין לא דָּרַךְ על אדמת כּוֹכַב הלֶכֶת הזה, ואף סוֹכְנוּת חלל לא הצליחה אפילו לְפַתֵּחַ חלליות מאוישות משוכללות מספיק בשביל לעשות את הדרך הארוכה לשם.

ובכל זאת, משימה מאוישת למאדים אכן מתנהלת כבר שנה בהַדְמָיָה ראשונה מסוגה, שמתבצעת במִתְקָן מיוחד בשטחה של האקדמיה הרוסית למדעים במוסקבה שברוסיה. שמו של המֵיזָם מאדים-500, והוא משותף לסוכנות החלל הרוסית, לסוכנות החלל האירופאית (ESA), לתוכנית החלל המאוישת של סִין ולגורמים נוספים.

המטרה היא לבחון כל מה שאפשר על הדרך למאדים ובחזרה, שתימשך זמן רב מאוד – למשל, הלְחָצִים הנפשיים של האַסְטְרוֹנָאוּטִים בשְׁהִייָה רצופה בתוך סביבת המגורים המְצוּמְצֶמֶת, העיכוב בתקשורת עם כדור הארץ שנובע מהמרחק העצום שעוברים השְׁדָרִים ואיך הם מְחַלְּקִים את המַשְׁאַבִּים בצורה נבונה במהלך הטיסה לשם ובחזרה.

חלליות רודפות אחריך | צילום: AP

שישה חברים יצאו לדרך

למשימת מאדים-500 היו שני שלבים מוקדמים: במשימה הראשונה נכנסו למתקן אסטרונאוטים מְדוּמִים והיו בו 14 ימים שבהם נבדק אם הוא אכן יכול לְשַׁמֵּשׁ לשהייה ארוכה, ובמשימה השנייה חיו שישה מתנדבים אחרים באותו המתקן 105 ימים ואז בחנו אנשי סוכנויות החלל איך מְתַפְקְדִים הצוות והמתקנים תקופה משמעותית יותר.

המשימה הנוכחית מְתוּכְנֶנֶת להימשך 520 ימים, שהם שנה וחמישה חודשים בערך. היא הֵחֵלָּה ב-3 ביוני 2010, ואם יהיה צורך אפשר יהיה לְהַאֲרִיךְ אותה עד 720 ימים (כמעט שנתיים!). המרחק מכדור הארץ אל מאדים תלוי במקום שלהם במערכת השמש באותו רגע. מרחק זה עומד על 55 מיליון קילומטרים, והוא יכול להגיע עד 400 מיליון קילומטרים. לחלליות הקיימות כיום ייקח לפחות שְׁמוֹנָה חודשים לטוס לשם, ועוד שמונה חודשים בחזרה.

השהייה על פני כוכב הלכת אמורה להיות קצרה בפעם הראשונה שבה בני האדם יגיעו אליו, והיא כנראה תתמקד בבחינת פני השטח שעליהם יקום בהמשך בסיס קבוע שממנו אפשר יהיה לצאת לסיורים במאדים ואולי אפילו להמריא לְעֵבֶר מקומות רחוקים יותר במערכת השמש.

אף אחד משֵׁשֶׁת המתנדבים שנמצאים במתקן כיום אינו אסטרונאוט: מפקד הצוות הוא מהנדס, אחד מאנשי הצוות הוא רופא מנתח, ואחר משמש מדען חוקר. שני הנציגים מסוכנות החלל האירופאית הם מהנדס החללית הצרפתיומהנדס נוסף, איטלקי. החבר השישי בצוות הוא מדריך אסטרונאוטים במרכז האימונים של תוכנית החלל הסינית. הם נבחרו מבין אלפי פונים שהתבקשו לעמוד בדרישות הבאות: בני 50-25, בעלי השכלה גבוהה, עוסקים במקצועות ההנדסה או הרפואה, ומְדַבְּרִים אנגלית ברמה גבוהה ורצוי גם רוסית.

מי בא למאדים? | צילום: חדשות 2

הפרטים הטכניים

מתקן מאדים-500 נמצא בעיר מוסקבה, בתחומי המכון למחקרי רפואה של האקדמיה הרוסית למדעים. הוא כולל חדרי בקרה של צוות הקרקע, שמתוכם מְנוֹהָל הקשר עם החללית ומתקיים המעקב אחר בְּרִיאוּתָם של המשתתפים בניסוי.

ה"חללית" עצמה מורכבת מחמישה מִכְלוֹלִים (מתחמים) שונים: מכלול מגורים, מכלול שירות, מכלול רפואי, מכלול המְדַמֶּה את רכב הנחיתה המאויש על כוכב הלכת מאדים, ומכלול המדמה את פני הקרקע על כוכב הלכת שאליה ייצאו האסטרונאוטים אחרי הנחיתה המדומה. בסך הכול יש למתנדבים 550 מטרים מעוקבים שבהם הם מִצְטוֹפְפִים. בדרך למאדים יהיה צפוף ביותר!

עושים הכל לבד!

יוזמי מאדים-500 עדיין לא יודעים מה תהיה הבעיה שהכי תכביד על האסטרונאוטים שיִישָׁלְחוּ למסע הארוך הזה. לכן הם בודקים כל מה שאפשר בעזרת חיקוי מדויק ככל האפשר של התנאים בדרך אל כוכב הלכת, בזמן השהייה בחלל ובעת הנחיתה על פניו.

42 שנים לאחר הנְחִיתָה על הירח, החלום הזה נראה רחוק מאוד | צילום: jupiter images

כך, המכלול שבו סגורים המתנדבים במשך שנה וחצי גודלו כמו זה של חללית טיפוסית שאמורה לשאת אותם לשם. הם אוכלים את אותו האוכל שמכינים לעצמם אסטרונאוטים ששוהים בתחנת החלל זמן רב, יְשֵׁנִים בתאים זעירים דומים לאלה הקיימים בתחנה ונושמים את אותו האוויר שיש בחללית.

אחת הבעיות המטרידות היא שבגלל המרחק העצום כל שֶׁדֶר שיוצא מהחללית כשהיא קרובה למאדים יצטרך לעבור בין 3 ל- 22דקות עד שיגיע לכדור הארץ, ולתשובה ייקח זמן זהה לחזור. המתנדבים של מאדים- 500לומדים להתמודד עם העיכוב הבלתי נִתְפַּשׂ הזה, שלא מאפשר שיחה ישירה כמו בטלפון, ובעיקר איך לבצע את המשימות שלהם בלי לקבל הוראות מכדור הארץ.

צעד גדול לאדם

לפני 50 שנים, ב-12באפריל 1961, שׁוּגַר טיל מבסיס השיגורים הסובייטי בַּיְיקוֹנוּר שבקָזַחְסְטָן. זה לא היה אירוע יוצא דופן, שיגורים כאלה כבר התקיימו ארבע שנים, ובכל זאת היה בו משהו ייחודי – הפעם הוצמדה לטיל חללית זעירה שבתוכה ישב יוּרִי אַלֶכְּסֵייבִיץ' גָּגָארִין, טייס קרב בן 27. זו הייתה הטיסה הראשונה של אדם לחלל.

הטיסה הזו הציתה את מה שקרוי "מירוץ החלל" בין ארצות הברית ובְּרִית הַמּוֹעָצוֹת, שבשיאו – שמונה שנים לאחר מכן - צעדו שני אסטרונאוטים אמריקאים על אדמת הירח. כתוצאה מההצלחה במירוץ הזה הפכה ארצות הברית למַעֲצָמָה טכנולוגית וכלכלית.

הכדור בידינו, וזה מה שחשוב, לא? | צילום: המוזיאון האמריקני להיסטוריית היקום

מומחים חָזוּ באותה התקופה שהנחיתה המאוישת על המאדים תִּקְרֶה כבר בשנות ה- 80 של המאה ה-20. ובכל זאת, 42 שנים לאחר הנְחִיתָה על הירח, החלום הזה נראה רחוק מאוד.

ההדמיה הייחודית הזו היא הניסיון הרציני הראשון לקיים משימת חלל ארוכת טווח על פני כדור הארץ. התוצאות שיתקבלו בסוף הניסוי ישפיעו על איך ייראו משימות החלל המאוישות בעתיד, ואולי יְקָרְבוּ את היום שבו נחיתת אדם על מאדים תתבצע באמת.

טל ענבר הוא ראש המרכז לחקר החלל, מכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל, ויו"ר אגודת החלל הישראלית.

>>הכתבה המלאה התפרסמה במגזין גליליאו צעיר