הכלב שנראה כמו צמר גפן פרוותי

הוא אמנם נראה פרוותי וחמוד, אבל מאחורי פרצופו התמים של הקוטון דה טולייר מסתתר סיפור מפתיע. הוא התפתח באי האפריקאי מדגסקר, לאחר שאבות אבותיו הובאו לשם במאה ה-17 על ספינות פירטים. כלבים אלה הופיעו בנמל טולייר שבאי, ששימש פירטים וסוחרי עבדים, וכך קיבל את שמו.

מדוע היה הכלב הקטן על הספינות? זאת אי אפשר לדעת. אולי כדי לצוד עכברים המשוטטים על הספינה, אולי נלקח כשלל מספינות אחרות, ייתכן שהפיראטים פשוט הזדקקו לחברה במסעותיהם הארוכים, ואולי כל התשובות נכונות. תהא הסיבה אשר תהא, מה שהכי חשוב הוא שהקוטון מצא חן בעיני בני השבט המלכותי "מרינה", ששלטו במדגסקר. הוא נהיה במהרה ל"כלב המלכותי של מדגסקר" ונאסר לגידול על ידי כל מי שאינו בן מלוכה. במספרים, אלה לא פחות מ-85 אחוזים מהאוכלוסייה.

נכון שהוא חמוד? | צילום: Lisa Vanovitch, Istock

סלב צרפתי

הכובשים הצרפתים שהתיישבו באי בשנים 1896-1895 אימצו את הקוטון דה טולייר, וכך הובאו כלבים אחדים לצרפת עם המתיישבים שחזרו לארץ הבגט. יבוא מסודר של הקוטון לאירופה החל רק ב-1970, אז הכיר בו רשמית מועדון הכלבנות הצרפתי, ולאחר מכן אף התקבל לרשומות ה-FCI(הפדרציה הבינלאומית לכלבנות), שפרסמה את תקן הגזע שנתיים לאחר מכן.

אלא שבעוד הוא עושה חיל והופך לסלב ביבשת הישנה, מחוץ לאירופה היה המצב מסובך יותר. הקוטון הגיע לאמריקה ב-1973, לאחר שהביולוג ד"ר רוברט ג'יי ראסל הביא ממדגסקר כמה כלבים מהגזע. כעבור שנה כתב ראסל את תקן הגזע האמריקאי שהתבסס על הכלבים שראה במדינת המוצא. הוא לא הסתפק בכך ו-1976 הקים את המועדון האמריקאי לקוטון דה טולייר. מועדון הכלבנות האמריקאי טרם הכיר רשמית בקוטון, אך החל מ-1996 הוחלט להכניסו לתכנית מיוחדת.

אל חשש: לא מדובר במשטר דיאטה רצחני ואף לא בגמילה משום דבר מסוכן. במסגרת התכנית, המיועדת לכלבים מגזעים נדירים, רשאים המגדלים לתעד הריונות והמלטות של כלבים מהגזע. אף שזהו הצעד הראשון והמחייב בדרך הארוכה לקבל הכרה רשמית, מרבית מגדלי הקוטון מסרבים בתוקף לשתף פעולה עם מה שהם מגדירים כעוול. זאת בטענה שבכך הם מגנים על הגזע מפני הרבעות מיותרות ואפילו מפגמים גנטיים.

כדור צמר גפן

כדור צמר גפן | צילום: istockphoto

הקוטון דה טולייר קיבל את החלק הראשון של שמו החביב על אפיונו הבולט ביותר. יש לו פרווה ארוכה ודמוית כותנה, רכה ואוורירית ממש כמו כדור צמר גפן. הוא אף נחשב לכלב היפואלרגני, משום שהוא לא משיר שיער ואינו מדיף ריח. חשוב להברישו מדי יום ביום כדי להוציא את השיער המת ולמנוע היווצרות קשרים. צבע הפרווה המקובל משתנה לפי התקנים השונים.

שלושה צבעים אפשריים לקוטון על פי התקן האמריקאי: לבן, לבן עם כתמים שחורים וטרי-קולור. לעומת זאת, על פי תקן ה-FCI לפיו שופטים באירופה ובארצנו הקטנה, על הקוטון להיות לבן, ללא כתמים שחורים. כתמים בצבע אפור או חום בהיר מותרים על האוזניים, אך לא בשאר חלקי הגוף. אלא שההבדלים אינם נגמרים כאן. על פי תקן ה-FCI על הקוטון להיות בגובה של 25 עד 30 ס"מ ובמשקל ארבעה עד שישה ק"ג, והנקבות מעט קטנות מהזכרים.

גם לתקן האמריקאי הגבלים משלו אך הוא נוקשה פחות, ולפיו הקוטון יכול להגיע למשקל של עד שמונה ק"ג ולגובה של לא יותר מ-33 ס"מ. תקן זה מביא בחשבון את התופעה הנדירה שזכתה לשם המקורי "קוטון גבוה". מדובר בקוטון בעל רגליים ארוכות במיוחד שמתנוסס לגובה של עד 43 ס"מ. לא מדובר בסופר-כלב או משהו בסגנון. בדרך כלל הוא נולד להורים נורמליים בשגר רגיל, ולראיה, כל שאר תכונותיו זהות לחלוטין לאלה של הקוטון הקלסי.

בין אם גבוה או נמוך, הקוטון הוא כלב בריא ועמיד. כמו בכל גזע גם כאן יש סיכוי למחלות מסוימות, שהקשות שבהן הן פריצת דיסק, בעיות לב ובעיות עיניים. אבל הסירו דאגה מלבכם - מחלות אלה אינן נפוצות והקוטון צפוי להגיע לגיל מופלג של 16 שנה.

אחד שמסתדר עם כולם

ידידותי מאוד, עדין ומסתדר היטב עם ילדים | צילום: brian fearon, Istock

הגענו לפינה לחיפוש קרובים. הקוטון משתייך למשפחת הבישון, והוא אכן בישון טיפוסי למדי. במילים אחרות, הוא ידידותי מאוד, עדין ומסתדר היטב עם ילדים, כלבים, בעלי חיים אחרים ואפילו עם הצומח והדומם. הקוטון קשור מאוד לביתו ולבעליו, וכל הזמן ירצה להיות בקרבת המשפחה. הוא אוהב לרצות ולשמח את הבעלים שלו, ולרוב יצחיק אותם בנטייתו המקסימה לקפוץ וללכת על רגליו האחוריות.

למרות מראהו המתקתק והחמוד, הקוטון יודע גם להיות רציני כשצריך, ובהחלט יכול לתפקד היטב ככלב שמירה. אמנם הוא לא יתקוף את הפורץ בנשיכות קטלניות, אבל יהיה ערני ביותר לכל התרחשות חשודה, ואין סיכוי שמישהו יעבור ליד דלת ביתו מבלי שיתריע על כך בנביחות רמות. זהו כלב ווקלי ביותר שגם בעת משחק סביר שינבח וינהם. נשמע לכם בעייתי? אז זהו, שלא.

קל יחסית לחנך אותו והוא לומד מהר, אם כי גוש הפרווה הזה יכול להיות עקשן לפעמים. הקוטון פעלתן גם במקומות סגורים כך שאפשר לגדלו בדירה - ואפילו בדירת סטודנטים קטנטנה. מלבד טיולים לעשיית צרכים, טיול אחד ביום להליכה ולשחרור אנרגיות וקצת משחקים יספקו את צרכיו הגופניים. עם זאת כדאי לפרגן לו באטרקציות חיצוניות במידת האפשר - הקוטון אוהב את המרחבים הפתוחים וייהנה גם מטיול ארוך ומפעילויות ספורטיביות, כדוגמת אג'יליטי (מכשולים) ומשחקי כדור.

מגדלים מספרים

ועכשיו, אחרי שהכרנו אותו היטב על יבש, זה עושה חשק גדול להתוודע מקרוב לכלבלב השעשועים הצמרירי. הקוטון שייך למועדון הישראלי לכלבים זעירים, כיום קיים בארץ בית גידול אחד ושני מגדלים נוספים של הגזע. את בית הגידול הקימו עמית רוט ואלכסה כהן, ושמו "Cookies paradise". השתיים מטפחות באהבה רבה ארבעה כלבים - הזכר בן השלוש קוקי, הפז"מניק בחבורה, ושלוש הנקבות שחברו אליו - קמרון (שנתיים וחצי), דנאה (שנתיים) ודיווה (שנתיים). שלוש המלטות היו להן ואת רוב הגורים הן מכרו לחו"ל כי בארץ לא מכירים מספיק את הגזע ואת סגולותיו המופלאות.

"אלכסה הביאה את הקוטון הראשון מצרפת, והוא היה בלי תעודות", משחזרת עמית בערגה את צעדיהן הראשונים בתחום הגידול. "היא התאהבה בגזע והחליטה להקים בית גידול ייעודי בשבילו". בהמשך הוחלט לקנות זכר עם תעודות. הכלבים הוצגו בתערוכות, ולאט לאט בית הגידול התפתח. "הקוטון אוהב מאוד ילדים בפרט ובני אדם בכלל, והוא מלא שמחת חיים", מסבירה עמית את סוד קסמו בעיניה. "הוא אוהב מאוד לרוץ בים, לשחק בשובבות ולראות אנשים וכלבים אחרים. הוא גזע משעשע מאוד, כלב קרקס.

האמת, קל מאוד לאלף את הגזע לדברים האלה. את אחד הגורים שמכרנו למשפחה בתורכיה לימדו לעשות טריקים של ריקוד והליכה על שתיים". אלכסה מקפידה לסרק ולשטוף את הכלבים חדשות לבקרים. התוצאות יכולות להיות לעתים משעשעות למדי, ועם הזמן היא למדה בהדרגה מעצות של מגדלים כיצד לחולל בכלביה סטיילינג מתאים למראה מושלם.

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין עיתון חי, נובמבר 2010

לקבלת גליון של עיתון חי במתנה לחץ כאן

להזמנת מנוי