הדינוזאור האחרון

אין מדינה או תרבות שלא קיים בה אזכור כלשהו לסדרת התנינאים. לאורך נהר הסֶפִּיק בפפואה ניו גיני לא תמצאו כפר שאין בו דמות של תנין - פסלים, מסכות, סירות קנו, ציורי גוף ומה לא - הכול סביב התנינים השורצים במימי הנהר. באזור קונגו במערב אפריקה המצב זהה, במצרים העתיקה ראו בתנינים בעלי חיים קדושים, והאל סובק מהמיתולוגיה המצרית היה אל-תנין.

קרוב של הדינוזאורים | צילום: Warren Little, GettyImages IL רק באירופה קיים עניין מועט בתנינים. מדוע? כי באירופה אין בטבע תנינים. גם בספרות ובקולנוע התנינים מככבים – את היד של קפטן הוק בסיפור פיטר פן אכל תנין ובבטנו עדיין מתקתק השעון שהיה על ידו של הוק; קרוקודיל דנדי, הסרט שובר הקופות משנות השמונים של המאה הקודמת, מתאר את צייד התנינים האוסטרלי, ותנינים מככבים בסרטי אימה שונים שרבים מאתנו מעדיפים לוותר על הצפייה בהם.

אבות קדומים

התנינאים (Crocodilia) שייכים לסדרת הזוחלים שאבותיהם הקדומים הופיעו לפני כ-200 מיליון שנים. מבחינה אבולוציונית אבות אלה שייכים לקבוצה הנקראת ארכוזאוריה, הכוללת בין היתר את האבות הקדמונים של הדינוזאורים ושל העופות. נציגי סדרת התנינאים זכו לחוש על בשרם את נדידת היבשות, את התפצלות פנגיאה (יבשת-על שהתקיימה על פני כדור הארץ לפני ההיפרדות ליבשות המוכרות לנו כיום) ואת היכחדות הדינוזאורים.

באירופה אין תנינים בטבע | צילום: אור גץ, SXC1

התהליכים שעברו עליהם השפיעו רבות על התפתחותם ועל תפוצתם בעולם. מיונם הסיסטמטי עדיין נתון בוויכוח ואפשר לומר שקיימת קבוצת-על אחת (סדרה) ושלוש תת-קבוצות: גאביאליים (Gavialidae), שבה נכללים שני מינים שתפוצתם בתת-היבשת ההודית, בסומטרה ובמלזיה; אליגטורים (Alligatoridae) שבה שמונה מינים ובתוכם שתי קבוצות עיקריות: אליגטורים "אמתיים" (אמריקאי וסיני) וקבוצת הקיימנים, ותניניים (Crocodylidae) שבה כ-13 מינים. כיום אפשר למצוא נציגים של הסדרה באסיה, בצפון אוסטרליה ובאיים סביבה, באפריקה ובאמריקה.

לפתוח פה גדול

את הגאביאליים קל לזהות - חרטומם צר מאוד לכל אורכו. ההבחנה בין האליגטורים ובין התניניים קשה יותר ואינה מומלצת ליישום. כדי לקבוע זאת יש לבחון את השן הרביעית בלסת התחתונה. אם היא בולטת מחוץ לפה מדובר בנציג של תניניים ואם היא מוסתרת מדובר בנציג של האליגטורים. הבדל נוסף הוא במבנה החרטום - לאליגטורים חרטום בצורת U (רחב ומעוגל) ולתניניים חרטום בצורת V (מחודד יותר).

לפתוח פה גדול קיימת שונות רבה באורך ובמשקל של נציגי הסדרה. הקטנים בקרב התנינאים הם נציגי הסוג קיימן ומביניהם, קיימן גמדי של קיוויה (Paleosuchus palpebrosus) הוא הקטן ביותר. המין, החי בדרום אמריקה, מגיע לאורך של מטר וחצי ולמשקל של כשבעה ק"ג בלבד. הנציגים הגדולים מגיעים לאורך של כשבעה מטרים ולמשקל של שני טונות - אלה הם תנין הים (Crocodylus porosus) והגביאל ההודי (Gaviakis gangeticus).

בארצנו היה מוכר תנין היאור (Crocodylus niloticus), שהפרט האחרון שלו ניצוד ב-1912. תנין היאור מגיע לאורך של שני מטרים ולמשקל של עד שני טונות. בדומה לתנינאים אחרים גם הוא יכול להאריך חיים, וידוע על פרטים בני 50 שנה. איך יודעים מהו גיל התנינאים? מתחת לקשקשים שעל גופם יש לוחיות עצם שלהן תכונות דומות לטבעות הגידול של העצים. ספירת הטבעות מאפשרת לאמוד את גיל הפרט.

בים וביבשה

התנינאים אמפיביים ויכולים להימצא בבתי גידול יבשתיים ומימיים. מבחינה זו הם דומים לדו-חיים. אמנם אין תלות מוחלטת של אחד ממחזורי החיים שלהם במים, אך ביצות, אגמים, נהרות ושאר מקווי מים שבהם קיימת זרימה אטית או לא קיימת כלל, הם בית הגידול המועדף עליהם. כשהם במים זנבם משמש לניווט ולהכוונה, ועל הקרקע הם מבלים את רוב הזמן בשכיבה ללא תנועה. כשהם מחליטים לנוע הם זוחלים, אך בעת הצורך הם מרימים את בטנם ואת רגליהם הצדדיות (בדומה ללטאות), מפגינים זריזות מרשימה ויכולים להגיע למהירות של 17 קמ"ש.

עיני התנינאים, בדומה לפעילי לילה אחרים, מאופיינות באישון מאורך. יש להם עפעף שלישי המגן על עיניהם בשעת צלילה מתחת למים ובד בבד מצמצם את יכולת הראייה מתחת למים. שיניהם תקודונטיות (שורשיהן בתוך מכתשים הקבועים ברכסי הלסתות), ומסייעות להם לצוד מזון שכולל בגיל צעיר חרקים, צפרדעים וקרפדות, ובבגרותם זוחלים, דגים ויונקים, ואצל מינים אחדים גם בני אדם. עבור התנין, האדם הוא עוד יונק גדול שיכול להשביע את תאבונו, וכמו טרף אחר שלא נזהר, כך גם האדם יכול למצוא את עצמו בתוך פיו. סיבה אחרת לטריפת האדם יכולה להיות הגנה על טריטוריה (אצל זכרים) או על הקן והביצים (אצל נקבות).

את מזונם צדים התנינים בעיקר במים ובדרך כלל במארב. מבנה גופם מתאים לכך, וכך הם גם חוסכים באנרגיה. העיניים, האוזניים והנחיריים נמצאים מעל קו הגוף וכך הם מוסווים במים, רואים מה קורה על הקרקע ונושמים בקלות. הופעתו הפתאומית של תנין במרכז עדר אנטילופות, לדוגמה, גורם לבהלה ולמנוסה חסרת סדר שאותה התנין מנצל כדי לצוד את אחד הפרטים. בדרך כלל מחפשים התנינים (כמו שאר הטורפים במארב) את הפרטים החולים, הזקנים או הפחות מהירים. התנין תופס את הטרף בפיו או חובט בו בראשו, ולעתים אינו לועס את המזון, אלא בולע אותו בשלמותו. למרות היותם יחידאים, בעת האכילה קיים שיתוף פעולה בין התנינים, בעיקר כשהטרף גדול. אפשר לצפות בכמה תנינים אוחזים טרף גדול וכל אחד מושך לכיוונו - כך הם מבתרים אותו ליחידות.

אמנם התנינים שייכים לטורפי העל, אך גם הם חלק משרשרת המזון. לתנין גדול (שאורכו שבעה מטרים ומשקלו שתי טונות) אין כנראה טורפים, אך תנינים קטנים (עד מטר וחצי) יכולים להיות מטרה נוחה בעיקר לנחש האנקונדה. השלב הפגיע ביותר של התנינים הוא שלב הביצה, שהיא המזון המועדף של מגוון יצורים.

תנינים בחמת גדר

שלטון והיררכיה

למרות ההיסטוריה האבולוציונית של התנינאים, שוויון הזכויות בין הזוויגים לא הגיע לעולם. הזכרים שולטים, וההיררכיה היא תוך זוויגית - הפרטים החזקים שולטים. לכל תנין אלפא (השליט) טריטוריה שעליה הוא מגן ואליה יכולות להיכנס רק נקבות. התקשורת מתבצעת על ידי הפעלת החושים: קול (על ידי נקישת לסתות או חבטות ראש במים), ריח, מגע וכמובן תנועה.

חיי האהבה של התנינאים אינם מקור לסיפורי עמים. משך ההזדווגות, שלרוב מתרחשת במים רדודים, הוא כחצי דקה אצל המהירים ועד 15 דקות אצל המתעכבים. את הקן בונה הנקבה על החוף על ידי חפירת גומחה קטנה שלתוכה היא מטילה את ביציה. מספר הביצים משתנה בין המינים, וקיימות עדויות גם על 80 ביצים בקן.

מין הצאצא נקבע רק במהלך ההדגרה על ידי הטמפרטורה בקן. בשונה מרוב נציגי מחלקת הזוחלים, אצל התנינאים אנחנו מכירים טיפול הורי, בעיקר טיפול אימהי. הנקבות שומרות על הקנים במשך תקופת ההדגרה של הביצים בקן, וברוב המקרים הן צמות בתקופה זו כדי למנוע מצב שבו הצאצא יעזוב את הקן.

בגדים מתנינים

צדים אותם בגלל עורם | צילום: AP

עם כל הכבוד וההערצה לנציגי הסדרה, האויב מספר אחת של התנינאים הוא האדם. בפפואה ניו גיני הרג תנינים נחשב כמבחן גיל ההתבגרות, בסין מאמינים שאפשר להפיק מהם חומרים בעלי סגולות רפואיות ובדרום-מזרח אסיה מפיקים מהם חומרים בעלי תכונות כישוף. בהודו נהגו לצוד אותם בשביל הספורט, עמים מערביים צדים אותם בגלל עורם כדי לתפור נעליים, ויש מדינות שאף קיימות בהן חוות תנינים למטרה זו.

ארגוני שמירת הטבע בעולם מעריכים כיום שיותר משני מיליון פרטים נסחרים בשנה כחלק מתעשיית הלבוש. ב-1973 שופרה ההגנה על התנינאים בעקבות חתימה על אמנת וושינגטון לחיות מוגנות, שנכנסה לתוקפה ב-1975. כך או כך כיום 11 מינים מבין ה-23 נמצאים בסכנת הכחדה כזו או אחרת.

יש מדינות שנעזרו בתנינים גם כדי לבסס תיירות אקולוגית. 'ספארי לילה', שאומץ לאחרונה גם בארצנו, נפוץ כבר יותר משני עשורים בפפואה ניו גיני. לפני 17 שנה בעת סיורי במדינה יצאתי לשיט לילי כדי לצפות בתנינים שעל נהר הספיק. שטנו בקנו רעוע עם משוטים מעץ, ללא כל אמצעי הגנה, ובעזרת פנס Megalight גדול חיפש המדריך את עיני התנינים במים. בתחילה זה היה קצת מפחיד, אבל החוויה הייתה אדירה. לצפות בעשרות זוגות עיני תנינים במים וביבשה זו חוויה בלתי נשכחת. 

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין עיתון חי, אוקטובר 2010

לקבלת גליון של עיתון חי במתנה לחץ כאן

להזמנת מנוי