נעמי הורביץ - או נאם בשמה התאילנדי - רוצה ללמד אהבה עצמית. "אחרי כל השנים בעולם החומרי, בא לי להתעסק בעולם שבאתי ממנו, העולם הרוחני והרגשי", היא מספרת. "החלום שלי הוא ללמד קבוצות, גם גברים וגם נשים. נעשה מדיטציות, נלמד את 32 האינטליגנציות, ספר היצירה. אלה דברים שאני למדתי, לתת ולקבל. והכי חשוב זה לאהוב את עצמך".
הסדנה עוד לא מגובשת, אבל נראה שכדאי לכלול בסילבוס קורס בשם "איך תהיי בקשר טוב עם בעלך לשעבר", תחום מומחיות לא מבוטל של הורביץ. שנה וחצי עברו מאז שהתגרשה מהאיש שהציג אותה לציבור הישראלי, הטייקון חיים הורביץ, והיא מדברת עליו בחום ובאהבה - לא פחות מאשר על הבעל שלפניו. "עם בעלי הראשון אני בקשר עכשיו כי הבת שלנו מתחתנת", היא משתפת, "אז יוצא לנו לדבר על החתונה, על הסידורים. הקשר מאוד טוב. ועם חיים אני נפגשת כל הזמן".
למה בעצם?
"אנחנו שותפים עסקיים, הוא השקיע בעסקים שלי ועוזר במימון שלהם, אז נפגשים לדבר על זה. וגם סתם מפגשים חברתיים, לבקר ולאכול ארוחת ערב ולשחק פוקר. נפגשים עם בן הזוג שלי ובת הזוג שלו, ולפעמים עם עוד חברים".
רגע, לשניכם יש בני זוג ואתם עדיין נפגשים?
"בטח. בן הזוג שלי מאוד מעריך את חיים. אין לו סיבה לקנא, אני אישה מאוד נאמנה".
כשנגמרים נישואים עם אנשים מבוססים, במיוחד כאלה שעזרו לך להקים עסקים, הציבור מצפה ללכלוך. מה הסוד שלך? איך זה לא קרה?
"חיים הוא גבר כמו שגבר צריך להיות. חתמנו על הסכם ממון לפני שהתחתנו, מה ששלו שלו ומה ששלי שלי, אבל הוא החליט לתת ולעזור מעבר למה שכתוב בהסכם ואני מודה לו מאוד. יש לי עסקים ונכסים בזכותו. הוא עוזר כי הוא גבר והוא יודע לקחת אחריות על אשתו לשעבר. הוא אדם מקסים. הוא יודע שאני מסתדרת טוב ושהעסקים שלי עושים קופות, אבל לפעמים יש קושי והוא צריך לעזור. הלוואי שכולם יוכלו לסיים יפה כמונו, העולם יהיה יותר טוב".
אבא ישב במרפסת, ואז עברו וירו בו
היא פוגשת אותי במלון הילטון, נחושה לנצח את הקורונה גם בתחום המאתגר שבו היא מתנהלת, מכוני ספא וחדרי כושר. היא מובילה אותי אל הארמון שלה, "Sheva", הספא העצום של הילטון. הורביץ היא הבעלים של המוסד הזה ושל חדר הכושר, וגם של ספא וחדר כושר מקבילים במלון שרתון, מה שלדבריה מאפשר לה להעסיק 150 עובדים. "הוצאתי את חלקם לחל"ת כשהיה צריך, אבל הם חזרו כבר. שיגעו אותנו עכשיו עם החדרי כושר, כן או לא לפתוח, אבל אנחנו שורדים", היא נאנחת. "היה לי עוד מכון בדיזנגוף וסגרתי אותו, רציתי לפתוח יחד עם המסעדה שלי, ניטן תאי, וסגרתי גם אותה. אבל אני שמחה שזה קרה, כי אני בסך הכל אדם אחד. אני לא יכולה לנהל 4-5 עסקים. אני כבר 8 שנים בעסקים וזה מעייף אותי מאוד. הנפש שלי רוצה לחוות את כל זה, יש לי לב של יזמית, אבל זו לא המטרה והייעוד של החיים שלי".
תוכלי להמשיך להצליח עם הגישה הזו? בימים כאלה, לא צריך להיות פייטר כדי לשרוד עסקית?
"אני לא אדם שמאמין במלחמות. אני תמיד בעד חיוביות. זו תקופה קשה, יש עכשיו חוסר יציבות וזה מייצר פחד. ברור שקשה לכולם, גם לעצמאים ולשכירים וגם לממשלה ולמשרד הבריאות".
מה דעתך על תפקוד הממשלה?
"אני בדרך כלל לא מצביעה, אבל פעם אחת הצבעתי, לביבי. המצב קשוח. ההבטחות שלו לא מתקיימות והאנשים פותחים את העיניים. כדי שאצביע לו שוב הוא יהיה חייב לעשות מהפכה. אבל יהיה טוב. נחבור לזה ביחד עם כל העולם, באופן קולקטיבי, כדי שנעבור את זה".
בתוך כל חוסר היציבות מסביב, נדמה שהורביץ לא חוותה טלטלה בלייף סטייל שהורגלה אליו, בתום חמש שנים לצד בנו של אלי הורביץ ז"ל, מייסד חברת טבע. אחרי הגירושים היא עברה מהאחוזה בהרצליה פיתוח לדירת יוקרה בנתניה - אבל קשה לקרוא לזה שינמוך. "זו דירה מאוד יפה שקניתי ושיפצתי, ותכננתי להשכיר לתיירים, אבל אחרי הגירושים התאים לי לגור שם. אני תמיד מוצאת את עצמי מול הים".
במקרה הזה, הבניין ליד הים הוא מלון דירות עם בריכה, חדר כושר ומסעדה. שם היא גרה לצד דיירים קבועים כמוה וגם תיירים. הדירה היא למעשה שלוש דירות שחוברו לדירה אחת. "זה לא נורא גדול, 200 ומשהו מטר", היא מסבירה. "כשקניתי עיצבתי הכל מחדש, עשיתי אותה כמו מלון תאילנדי, קליל כזה, כמו שאני אוהבת בכל הדברים שאני עושה. זה העיצוב של התרבות שלי, הדברים שאני רוצה להביא לישראל".
זה לא נורא גדול? את לא הולכת שם לאיבוד?
"לא, מה פתאום. אני לא אוהבת דירות גדולות מדי כי אז ארגיש בודדה. כיף לי מאוד בדירה ואני משתדלת להיות בה כמה שיותר, אני יוצאת רק לעבודה וחזרה".
היא בת 45, ונדמה שהיא רגילה לבלוט בכל חדר שהיא נכנסת אליו, לעולם לא לעבור מתחת לרדאר. באינסטגרם היא מפציצה בתוכן של ביוטי ופאן, בגדי ים וחיוכים בוהקים. גם במציאות העקבים גבוהים והתכשיטים נוצצים, "אבל חלק מהפריטים שלי מאלנבי, אל תדאגי". היא כבר יותר שנים בישראל (26) מאשר הייתה בתאילנד (19), והעברית שלה קולחת ורהוטה, גם אם במבטא קל. עושה רושם ש"קשוח" היא המילה העברית אהובה על הורביץ, ואפשר להבין למה; החיים לא תמיד היו קטורת ופכפוך נחלים. "גדלתי בכפר קטן. לאמא שלי הייתה מכולת ואבא שלי עבד איתה, אבל יותר בחוץ, מסתובב, עם החבורה שלו. גבר כזה, עושה הרבה רעש. אני זוכרת הרבה ריבים בין ההורים".
כשהייתה בת 8 בלבד, הגיע אירוע אלים שטלטל את חייה. בעקבות סכסוך של משפחתה עם גורמים בתוך הכפר, הם הפכו לפליטים. "שיחקתי בחצר ואבא שלי ישב במרפסת, ואז עברו מלמטה וירו בו. אני זוכרת המון דם ופחד גדול. צעקו עלינו שאם לא נעזוב גם אנחנו, הם יהרגו את כולנו. הם הרגו את סבא שלי לפני כן, הוא היה המנהיג של הכפר שנים לפני אבל הם התנגדו לו. נשארנו לבד, לא היה לנו מה לעשות".
מי זה "הם"?
"אנשים מקומיים, יודעים מי הם אבל אין יותר מדי משטרה בכפר כדי לעזור לנו. אבא שלי נפצע, הובהל לבית החולים ואנחנו ברחנו מיד. כשהוא התאושש, הוא הצטרף אלינו לבנגקוק".
בבנגקוק המשפחה פתחה גסטהאוס, וניסתה לשמור על יציבות בתוך מהומות בלתי פוסקות. "היו תמיד הרבה סמים מסביב, אבל אני הייתי ילדה טובה ולא עשיתי. התחיל לעניין אותי מה יש בעולם הזה, מה עוד יש. בגיל 18 וחצי התחלתי לעבוד בקוואסאן, הרחוב של התיירים. פתאום את רואה פאבים, חנויות, נראה לי מגניב". היא דגמנה קצת בתאילנד, התחילה ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה - אבל כל זה נעצר כשטיילן ישראלי נכנס לחנות שבה עבדה כמוכרת. "הוא היה חתיך, אחרי צבא, ילד טוב. התאהבנו. הוא לקח אותי לטייל איתו ואחר כך חזר לישראל. נשארנו בקשר והוא סידר לי ויזה והזמין אותי לבוא לישראל, להיות איתו".
ולא היססת אם לבוא? לעזוב את כל מה שאת מכירה?
"זה לא יוצא דופן. בתאילנד אנשים מתחילים לעבוד מגיל צעיר, עוזרים לבית, עוזבים את המשפחה. זה לא כמו ברוב העולם".
אז אולי לא יצא לך לחוות ילדות?
"לא, הייתה לי ילדות. וגם היום אני עדיין עושה חיים, יוצאת עם חברים, תמיד תהיה גם ילדה בתוכי. אבל החוויות שעברתי גרמו לי להבין שהכל יכול לקרות. כמו שירו באבא שלי - כל רגע משהו יכול לקרות. הכל משתנה כל הזמן והכל לטובה".
ידעתי שאם אני רוצה זוגיות, תהיה זוגיות
בזמן נישואיה הראשונים היא חיה בחיפה, עבדה בחקלאות והביאה לעולם את בתה היחידה, עדן. הנישואים לא שרדו, ועדן ואביה חזרו יחד בתשובה. "היא הייתה בת 4 כשאבא שלה התחיל תהליך של חזרה בתשובה. אני התגיירתי, אבל עם הדתיות היה מאוד קשה. הם עברו למושב כרמי יוסף. היה לי קשה עם זה, המשכתי לבנות את החיים שלי כאן, בתל אביב". היא הפכה למעסה בספא שהיא הבעלים שלו עכשיו - היכן שהכירה את חיים, כלקוח. הוא הזמין אותה לעבוד אצלו כמשק בית, ואחרי כמה שנים גם להיות אשתו.
כשנישאו הרבה גבות הורמו, אבל לה, לדבריה, זה מעולם לא הזיז. "אהבה זו אהבה. נמאס לי להתעסק ברכילות, אני לא אוהבת. זה אגו, זה קשה לי. פאקינג אגו. צריך להתעסק באהבה, לא משנה אם את בן או בת, או מתאילנד או סין או אתיופיה, תמיד יגידו משהו. אם אני מרגישה שנאת חינם אני מתרחקת וזהו, לא חושבת מה לא טוב בי. כל אחד ואיך שהוא רוצה לחוות את החיים בעולם הזה. זה נשמע אולי הזוי, אבל ככה אני. לא מתעסקת עם השיט".
התחתנת עם גבר מבוסס, עם ילדים מנישואים קודמים. זו עמדה לא פשוטה.
"הילדים שלו ואני היינו בקשר מצוין תמיד. לפני חודש אבא שלי נפטר, והם התקשרו אליי כדי לנחם אותי. הקטנה כבר בת 15 עכשיו ויש לה את העולם שלה, אנחנו לא קרובות כמו קודם, אבל תמיד היה בסדר בינינו".
נשמע כל כך הרמוני. אז למה זה נגמר?
"זה התחיל להיגמר כשנכנסתי לדיכאון. הקמנו את המסעדה 'ניטן תאי', ופגשתי שם רוע בביקורות שלא פגשתי בחיים. נכנסתי לדיכאון. ואז גם חיים השתנה. נהיה קר. כל אחד בחדר שלו. גם אני הייתי קרה".
היית קרה אליו אז הוא הפסיק לנסות לשקם?
"כן. הייתי בוכה הרבה, לא הייתי האישה שהוא הכיר. יצאתי מזה בעזרת עבודה עצמית, דיברתי קצת עם פסיכולוג אבל בעיקר לבד. נסעתי לקריית שמונה לבד, עשיתי לבד מדיטציה ודמיון מודרך, שריפת קארמה, שלחתי סליחה לכל מי שפגעתי בו".
היא הצליחה להציל את נפשה - אבל לא את הנישואים. "המסעדה עוד שרדה, שינינו קונספט וחיים אהב להביא לשם אנשים. לא עשינו רווחים מטורפים, אבל היה טוב עד שנאלצנו לסגור בגלל הקורונה. אבל הרומנטיקה בינינו נגמרה. כבר אין אותה ואני לא יכולה לחיות על יבש. אני חייבת את זה, בשביל זה נולדתי. רציתי שסיפור הסינדרלה עם חיים יימשך לנצח, אבל סיימנו כמו אגדה אחרת. אין מה לעשות, אני תמיד ארצה להיות ילדה קטנה בזרועות של בן זוג שאוהב".
ואם הגבר לא עומד בזה, את פשוט עוזבת?
"כן".
אז בן הזוג הנוכחי שלך גם צריך להיות מודאג.
"כן, הוא יודע. אני רוצה שלמות ואולי זו הבעיה. בגיל 80 אדע להגיד לך אם זה מצליח לי או לא".
מהגירושים, לדבריה, יצאה בראש מורם. "ידעתי שאני לא אהיה לבד אף פעם. אם אני רוצה זוגיות תמיד תהיה זוגיות. אני אדם חם ורוצה לחלוק את היופי שבתוכי והצחוקים והאהבה".
איך הכרת את בן הזוג הנוכחי שלך?
"אני לא רוצה לספר. הפרטיות מאוד חשובה לי. אני לא אספר מי הוא או דברים עליו. אבל אני יכולה לספר שגבר צריך לשמור על האישה שלו כמו נסיכה, במילים יפות, ביחס. גם אם היא בת 45 או בת מאה, בכל גיל. זו תכונה שנשים מחפשות. ככה אלוהים ברא אותנו, להיות קטנה וחלשה מול הגבר שלנו. לצפות שהוא יבוא ויעטוף ויגיד שהכל טוב והוא אוהב אותך עד אינסוף ושאת הנסיכה שלו, זה המתכון".
גם ב-2020?
"כן. אני לא כזו חזקה כמו שאני אולי נראית לך. אני גם וגם. אני אחרת מול כל אחד. אני לא אותו דבר מול אמא או בת או בעל. יש לך כל מיני דברים בתוכך, מול החבר אני ילדה קטנה שרוצה אהבה, אבל בעבודה אני יכולה להיות קשוחה מאוד. אם מישהו לא עומד בתנאים אני יכולה גם להרים את הקול".
את הצד המכוער של העסקים גילתה לאחרונה, בשותפות שלא צלחה עם עידו חג'ג'. על פי כתבה שפורסמה ב"כלכליסט", הורביץ תובעת פיצוי של 4.2 מליון שקל, אחרי שעל פי הסכם ספא ברמת אביב נפתח בשם המותג שלה, אבל אחר כך נושלה מהשותפות. חג'ג' טוען בכתבה כי ההסכם עמה בוטל מכיוון שלא עמדה בתנאיו. "חשוב לי להגיד שאין לי שום קשר לספא ההוא", היא רוצה להבהיר, "זה לא ספא 'שבע', זה לא שלי. אני תובעת אותם על זה שהוציאו אותי, אני רוצה את הזכויות שלי. זה פוגע מאוד, הייתה לי טעות בשיקול דעת על האנשים. למדתי מזה להבא לא להיכנס לשותפות בקלות עם אף אחד. אני אדם שחושב שכולם טובים, אני רוצה להמשיך בקו הזה אבל לא בשותפות".
יש לך בעיה עם המפגש עם המנטליות הישראלית בעסקים?
"היא קשוחה, מה אני אגיד. קשוח, קשוח, קשוח. אנשים באים לתאילנד ומתלהבים מהאנרגיה, מהתרבות, זה אומר שזה חסר לכם פה. אז אני מנסה להביא קצת חיוביות, שהכל בסדר. אף אחד לא בא לתקוע אתכם, לכל אחד יש את המקום שלו והבעיות שלו. חסרה לאנשים כאן קצת הבנה".
בימים אלו היא מתכוננת לחתונת בתה בת ה-23. "בחרתי כבר שמלה והיא צנועה", היא אומרת, "אני לא אעשה לבת שלי פדיחות. כבר הייתי באירועים של חב"דניקים, אין לי בעיה עם זה. אני מרגישה טוב מאוד שם. כשעדן באה לבית שלי היא מזמינה סושי כשר ויש לי כלים חד פעמיים בשבילה. אנחנו יוצאות יחד לשופינג, היא קונה דברים צנועים ואני את האופנה שלי".
איך את מגדירה את האופנה שלך? הוט קוטור?
"ממש לא. אני קונה בכל מקום. אפשר גם מותג פה ושם, איזה בזבוז קטן, אני עכשיו עם תיק של 3,000 שקל אבל אפשר היה לקנות אותו גם ב-200 שקל. הכל אצלי מיקס. ולפעמים את מרגישה עצובה, סמרטוט, לא משנה מה את לובשת".
באמת? לא תמיד הרגשת יפה?
"כילדה בכפר לא. חשבו שאני מכוערת מאוד. היו לי שיניים צהובות צהובות ותספורת של דורה וכינים. בבנגקוק התחלתי לגדול לגובה, העור שלי נהיה לבן. יופי זה דבר שמושך תשומת לב, אבל אף פעם לא עניין אותי להיות בר רפאלי. לשמחתי יש לי גנטיקה תאילנדית אז תמיד היה לי גוף כזה, לפעמים חמישה קילו יותר או פחות אבל זה גנטיקה".
עם השנים צריך גם לעזור לגנטיקה, לא?
"אני מתאמנת, עולה במדרגות 3-4 פעמים בשבוע לחזק את הרגליים. משקולות, עושה מיצוק לעור, מזריקה בוטוקס פה ושם, אבל לא עשיתי מלא חודשים אז הגיע הזמן. כל דבר חייב לתשומת לב, לא לקחת את זה כמובן מאליו ולא לוותר. אני תמיד רוצה להראות צעירה יותר, אבל יש לי בת דתייה שמתחתנת אז בטח אהיה סבתא בקרוב. אני מחכה לזה, אבל מסכן חבר שלי, הוא ילך לישון עם סבתא".
צילום: עופר חן | איפור ושיער: ניב דהאן