הבית של עוזרות הבית

וואחידה מוספטא האלב, 42, ג'סר א-זרקא. גרושה ואמא לשלוש בנות ובן

"אני גרושה כבר כמעט ארבע שנים וחיה עם הילדים בדירת שני חדרים שכורה. אני לא כל כך מבסוטה ממנה כי היא קטנה ואנחנו חמישה אנשים, אבל היא מלאה בחום ואהבה של הילדים. הם בני 11, 12, 13 ו-14, לומדים בבית הספר ואחר הצהריים הולכים לחוגים. שלוש הבנות כבר שלוש שנים בחוג ג'ודו, ויומיים בשבוע כולם הולכים למסגרת של 'בית חם' של משרד החינוך, עם פעילויות ועזרה בלימודים.

"באופן כללי החיים קשים. בשעות הבוקר אני עובדת ומפרנסת את הילדים שלי ומהצהריים אני עובדת בבית סביבם, דואגת, מכינה להם אוכל, מנקה. הביטוח הלאומי עוזר קצת אבל זה לא מספיק. אני לא אוהבת את העבודה בניקיון, היא מאוד קשה ופיזית. לאחרונה אני לוקחת קורס רקמה ואני מקווה שאני אצליח להתפרנס בתור תופרת. אני מאמינה שאם רוצים אז מצליחים".

מה השעה האהובה עלייך ביום? "אני אוהבת את הערב, כשהיום נגמר והילדים הולכים לישון. זה הזמן היחיד שלי לנוח".

מאיה בואנו, 30, רחובות. רווקה

"כשהייתי ילדה צעירה אמא שלי עלתה לארץ מתוך חיבור חזק ליהדות, ואני נשארתי לגור עם סבתי בפיליפינים. היא עברה תהליך גיור וקיבלה אזרחות, וכשהייתי בת 7 עליתי בעקבותיה וקיבלתי אזרחות. גדלתי פה, למדתי פה, עברתי תהליך גיור, עשיתי צבא והכל כמו שצריך. 

"שכרתי לבד דירה ברחובות, אבל לפני פחות משנה עברתי לחיות בדירה עם דודה שלי שהיא אם חד הורית. אני אוהבת לגור איתם אבל הכי אוהבת את החדר שלי, כמו שכל אחד אוהב את הפינה שלו. חבל לי שהמדינה מקשה על הצעירים, היום קשה מאוד לשכור דירה ולהיות עצמאיים.

"הכי אני אוהבת את שעות הבוקר, להתחיל לזוז, לעשות ספורט, להיות עם עצמי. ב-9:00 אני יוצאת לעבודה וחוזרת הביתה בסביבות 21:00-20:00. אני עובדת אצל משפחה קבועה כבר הרבה זמן, וכרגע גם משלימה בגרויות במטרה ללמוד. ניקיון זו עבודה קשה, זה לא מקצוע כיפי שנהנים ממנו, אבל לאט-לאט מתרגלים וזה נהיה קל יותר. היום זה כבר הרגל בשבילי".

אילו שפות את דוברת? "פיליפינית, עברית ומעט אנגלית. גדלתי על עברית, וזו השפה העיקרית שאנחנו מדברים בבית".

מה את אוהבת לעשות בזמנך הפנוי? "לשתות קפה עם סיגריה".

מה החפץ שהכי יקר ללבך בבית? "הטלפון שלי".

צביקה עמית משיח, 40, נס ציונה. נשוי פלוס שתיים

"לפני שהתחלתי לעבוד במשק בית עבדתי בנדל"ן כמתווך ואחר כך עבדתי זמנית כנהג, אבל לפני שנתיים איבדתי את העבודה והיינו צריכים כסף באופן מידי וככה הגעתי למשק בית. התאהבתי בעבודה הזו. גם לפני כן אהבתי לנקות, ואני גם אחראי על הניקיון בבית אחרי שלפני כמה שנים לאשתי נגרמה פגיעה בגב. אני הכי אוהב לראות את המצב של הדירה לפני ואחרי שאני מנקה אותה, ובכל פעם שאני מקבל פידבק חיובי על העבודה אני מתרגש. מבחינתי זה סיפוק אדיר.

"אני חי עם אשתי ושתי הבנות (בנות 12.5 ו-9.5) בדירת חמישה חדרים שכורה בנס ציונה. אני אוהב במיוחד את מרפסת השמש ואת גינת הירק שאני מגדל בה. בבקרים אני מארגן את הבנות ויוצא לעבודה בשעה 8:00, עובד חמש שעות בדירה הראשונה, יוצא לשעתיים הפסקה ואז מגיע לדירה השנייה לעוד חמש שעות של עבודה. אני הכי אוהב את שעות הצהריים כשהבנות חוזרות מבית הספר".

אילו שפות אתה דובר? "אנגלית, עברית וגם קצת ערבית ויידיש, ברמה בסיסית".

מה אתה אוהב לעשות בזמנך הפנוי? "לשמוע הרצאות, לקרוא ספרים ובעיקר להיות עם המשפחה".

מה אתה שונא? "רעש, המולה, וגם רכילות אני ממש מתעב".

אסיה אשורוב, 50, קריית חיים. אם חד הורית לשניים

"עליתי מרוסיה בגיל 27, ללא בן זוג ובהיריון מתקדם, ואחרי חודש ילדתי. זה לא היה פשוט אבל לקחתי את עצמי בידיים, התחלתי לעבוד, להתרגל למדינה. לפני 11 שנים פגשתי גבר ונולד לי ילד ממנו. אנחנו לא בקשר כבר הרבה שנים. הבן שלי היום תלמיד בבית הספר והבת שלי, שהיא בת 23, השתחררה מהצבא ועכשיו היא עובדת בזארה ולומדת להיות מאפרת. היא רוצה להרוויח כסף ובהמשך אולי ללמוד.

"יש לנו דירה בקריית חיים, אבל אנחנו משכירים אותה וגרים בדירה אחרת של ארבעה חדרים, כדי שלכל אחד תהיה הפינה שלו. הבת מתכננת לעזוב, רוצה להיות עצמאית ולעבור לגור עם החבר שלה. אנחנו בדילמה כי בלעדיה יהיה לי קשה להחזיק את הדירה.

"אני עובדת במשק בית כבר 20 שנה. בבוקר אני מלווה את הילד שלי בן ה-11 לבית הספר שרחוק מהבית, ואז אני נוסעת באוטובוס לעבודה. אני עובדת ארבע-שש שעות ואז חוזרת הביתה לסידורים. מאוד חשוב לי שהבית יהיה מסודר ורגוע אז אני מנקה כל הזמן, הבת שלי אומרת שאני לא יכולה בלי ניקיון.

"בקושי יש לי זמן פנוי, וכשיש אני לפעמים הולכת לאחותי ואנחנו אוהבות להסתובב בקניון ולדבר. בערבים אני יכולה להשתחרר, להיות עם הילדים בבית וקצת לנוח. לא כל יום זה קורה כי הבת עובדת במשמרות, אבל אם כולנו ביחד זה ממש כיף. עברתי חיים קשים, אבל אפילו אם צריך לנקות שני בתים ביום ולמרות שאני בת 50, חשוב לי שלא יחסר לנו כלום".

אילו שפות את דוברת? "רוסית ועברית, אבל אני לא אוהבת את העברית שלי".

מה את לא אוהבת? "אני לא אוהבת אנשים שמשקרים. למי שעושה את מה שהוא אומר אני נותנת כבוד חבל על הזמן, גם בעבודה שלי".

 

בקי יחזקאלי, 39, כפר סבא. נשואה ואמא לשלושה

"בעלי ואני ביחד מגיל 17. לפני 18 שנים קנינו את הדירה שאנחנו חיים בה עד היום, ולמרות שהבניין ישן מאוד בעלי השיפוצניק עשה לי ממנה ארמון. זה בית צנוע וחמים בצבעי שמנת וחום, כי אני אדם חם ואני לא אוהבת בתים אפורים וקרים.

"אני עובדת במשק בית כבר תשע שנים, מאז שהבת הגדולה שלי הייתה בת 3 ונכנסה לגן והתחלתי לחפש עבודה שמתאימה לאמהות. לפני כן ניהלתי מאפייה ומוסך, אבל מפני שאני גדלתי עם חסך בדמות אימהית היה לי חשוב לגדל את הילדים שלי לא כילדי מפתח. ככה הגעתי למשק בית - השכר לא רע, השעות גמישות והעבודה נוחה.

"בכל בוקר אני שולחת את הילדים (בני 6, 8 ו-12) לגנים ולבית הספר ויוצאת לעבודה ב-7:30. בצהריים אני חוזרת הביתה למשמרת שנייה - קניות, בישולים, ניקיונות, עזרה בשיעורי הבית. כשאני לא עובדת אני מנהלת קבוצת נתינה לנזקקים, למשל חיילים וניצולי שואה. אני בן אדם של לילה, והכי אני אוהבת את השעות שבהן כולם ישנים ויש לי את השקט שלי".  

מהי הפינה האהובה עלייך בבית? "המטבח, שם אני יוצרת וממציאה את עצמי. אני אמא כזו של פעם, אוהבת להאכיל את הילדים שלי באוכל ביתי, אני הטיפוס של החלה והדג".

אבירם יעקובוביץ, 39, ליפתא. רווק

"חייתי באילת, אבל בעקבות הוצאה לפועל גרתי מספר שנים ברחוב. הצלחתי להשתקם, ובזכות איסוף בקבוקים למחזור שילמתי שכר לימוד והצלחתי לסיים לימודי רפואה משלימה כמעסה. לא הצלחתי להתפרנס מהעיסוי והתחלתי לנקות בתים וחצרות. הניקיון מאפשר לי לעמוד על הרגליים, ובחצי שנה האחרונה הצלחתי לעשות לעצמי אפילו מינוי לקאנטרי קלאב, לחוגים ולחדר כושר. עברתי בחיי המון עבודות, ולא פעם רימו אותי ואיבדתי כספים. במשק בית הכרתי אנשים נפלאים והיום אני מצליח להתפרנס בכבוד ואפילו חוסך לפנסיה".

מה החפץ הכי עתיק בבית שלך? "אני חי עם שותף בבית בליפתא, זה יישוב עתיק מאוד בכניסה לירושלים שכמעט כולו חורבות. יש לי חפצים שקניתי ואת חלקם מצאתי ברחוב, אבל הכי יקר לי בבית הוא שעון מעורר שקיבלתי כשסבתא רבתא שלי נפטרה".

מה אתה לא אוהב? "אני ממש שונא מסיר שומנים עם אקונומיקה, כי הוא מכאיב לעיניים ולריאות".