יונתן ווגמן וליטל ויליגר ווגמן הם זוג בליינים די כושל. יש להם את כל מה שצריך - סטייל, טעם טוב, ייחוס - אבל אפס דיווחים על חיים קרדשיאנים בחשבונות האינסטגרם הרדומים יחסית שלהם וכנראה גם בחיים עצמם. עם שלושה ילדים וקריירות תובעניות, רוב התוכניות שנעשות על ידי הוויליגר-ווגמנים מגיעות לכדי ביטול. "מה שקורה ברוב הערבים זה שאם יונתן לא בתורנות, הוא חוזר בתשע בערב ורואה אותי מעולפת על המיטה אחרי שהשכבתי שלושה ילדים קטנים", אומרת ליטל (34), "הוא מבין שגם אישה אין לו, אין עם מי לדבר. ואם אנחנו כן יוצאים לאיזו השקה, פעם במיליון שנה, אני מסתכלת מסביב ולא מבינה - מי אתם? מי האנשים האלה שיוצאים, אתם לא עייפים? הרי הכי כיף בבית".
בהתאם למנטרה הזאת, האג'נדה של ליטל ויליגר ווגמן בעולמה המקצועי, עיצוב פנים והלבשת חללים, שואפת לבפנים, לחמים ולביתי. בדיוק מה שאנחנו רוצים להתכרבל איתו בחורף. "הסגנון שלי נע בין הקולוניאלי לכפרי", היא אומרת בעוד עיניי משוטטות על חפצי הווינטג' והאמנות בביתם. "אני אוהבת חללים גדולים והרבה אור, להכניס את החוץ לבפנים. תורת העיצוב שלי היא ביתי הוא מבצרי, זה חשוב כשהמציאות בחוץ כאוטית".
הדירות בארץ קטנות, כמה קולוניאלי אפשר להיות?
"אפשר, אם את יודעת לנצל את השטח, לעשות תאורה נכונה ולחלק את החלל נכון, לא לחתוך אותו יותר מדי עם שנדלירים ודברים נובורישיים. אני אוהבת שהכל נעים ואינטימי ומאוזן".
כבר שלוש שנים שהיא שקועה בקריירה הזו, שהפתיעה גם את הקרובים אליה. מה שהתחיל כהימור של מנהלת באימפריה המשפחתית "וילי פוד" הפך לעסק חי ונושם בפני עצמו, "היום כולם קוראים לעצמם מעצבי פנים, זה תחום פרוץ, כל אחד מעלה עבודות באינסטגרם ופייסבוק והכל פרסום ממומן, זה בעיניי מוזיל את הערך של המקצוע. אצלי זו הייתה תשוקה מגיל צעיר. תמיד התעסקתי עם בדים וטקסטורות וקראתי מגזינים של עיצוב. אהבתי את זה נורא, ובשלב מסוים הבנתי שאני צריכה לעזוב את וילי פוד כדי להיות יותר בבית. היה חסר לי משהו, איזו משמעות של המעבר. הרגשתי שאני לא גורמת אושר לאף אחד. היום אני עוברת עם אנשים את השיפוץ של הבית שלהם, וההרגשה מדהימה. למדתי בקורס עיצוב של אורנה מזור, והיא אמרה לנו שבסופו של דבר, זה עולם של עבודה קשה מאוד. לקוחות מתקשרות אליי גם בעשר בלילה. כשמישהו נותן לך שק של כסף כדי לעשות לו שיפוץ, זו אחריות מאוד גדולה".
מה החלום המקצועי שלך היום?
"לעצב מלון בוטיק. אני מאמינה שאגיע לזה. אני מאוד אוהבת אמנות ואת הפסלים כאן אני עשיתי. בית בלי אמנות הוא בית בלי נשמה. חשוב לי שתהיה אמנות בכל בית".
בינתיים יונתן בן ה-37 שקוע עד צוואר בהתמחות שלו כמנתח פלסטי בבית החולים עין כרם בירושלים. חלק מהפציינטים שלו מזהים אותו כמי שהיה הדוגמן המוביל של קסטרו לפני עשר שנים וכיכב על שערי מגזינים בינלאומיים. כאן בצהלה הם חיים בכיף עם ליה בת החמש, רוי בן השלוש ומיכאל בן העשרה חודשים, "זה קצב חרדי, אני יודעת", צוחקת ליטל, "השניים הראשונים היו מתוכננים והשלישי מתנה".
יונתן: "די, ליטל, לא יפה להגיד את זה!"
ליטל: "אבל זה מה שהיה, מה לעשות. אחרי הלידה השלישית בקושי לקחתי חופשת לידה. כבר לקחתי את מיכאל בעגלה לאתרי בנייה, אין ברירה. ככה זה כשאת עצמאית".
הילדים יודעים שאבא היה מפורסם?
"לא, רק שאנחנו חברים של וונדר וומן", צוחק יונתן, שדיגמן בשעתו לצד גל גדות.
"הייתי קצת פרפר כשהכרנו, הייתה תקופה פרועה, אבל ליטל קטעה לי אותה"
נורמליות, אם כן, היא שם המשחק. ויליגר תמיד הייתה אחת מהמשפחות המסקרנות ביותר בארץ, אולי דווקא בגלל האופן הנינוח, השקט ונטול השערוריות שבו המשפחה מתנהלת. אלכסנדר, סבה של ליטל, הקים את חברת ויליגר בשתי ידיו והיא נקנתה ב-1988 על ידי קבוצת "נטו" בהובלת דודי עזרא. בשלב זה שניים מבניו של אלכסנדר - צבי ויוסי, אביה של ליטל - הקימו את חברת וילי פוד, הנחשבת היום ליבואנית המזון המובילה בארץ. בחדרי הישיבות של החברה מתקיימות שיחות על ניסיונות למכירות ענק של החברה, וגם על כך שקבוצת נטו ועדי עזרא, בעלה של בר רפאלי, הם המתחרים העיקריים של וילי פוד היום, אבל ליטל לא מתערבבת בקלחת. "אנחנו מכירים את עדי ובר. הם מאוד נחמדים, אבל הם לא חברים קרובים שלנו", היא אומרת. מה שבטוח, לתוך הכסף הזה היא נולדה, בלי שהייתה לה בחירה. יוסי ויליגר ואמה, הפרסומאית לאה ויליגר, התגרשו כשהייתה בת שנתיים. לאה בחרה לחזור לחיפה, שם נולדה, להיות לצד הוריה, וכך ליטל חיה חיים כפולים - חיפה בימי חול עם אמא, הרצליה פיתוח עם אבא בסופי שבוע. "הייתה לי ילדות מאוד פסטורלית, הולכים יחפים בשדות, מטיילים בכרמל. לא הרגשתי מיוחדת אף פעם".
אבל כן היית מיוחדת. היית בת האלפיון העליון.
"האלפיון זה פיקציה, מה זה אלפיון, מה זה בני עשירים? זה מאוד סטיגמתי. יש אנשים מאוד עשירים שלא תשמעי עליהם בכלל. אנחנו במשפחה נחבאים אל הכלים, יש משפחות שאוהבות להיות בתקשורת ויש כאלה שלא. אנחנו אוהבים את השקט והפרטיות שלנו. אנחנו לא מסתובבים עם האלפיון".
מצד שני, בדיווחי עבר אפשר למצוא ליד ויליגר שמות כמו אלינור קופלר, יואב מימן ואייל פטרושקה, אבל ליטל נזהרת מניים דרופינג. היא מעדיפה להסתכל פנימה, לתוך המשפחה: אחרי הגירושים מאמה, יוסי נישא שוב, ונולדו שתי אחיותיה, היום בסוף שנות ה-20 שלהן. בעשור האחרון שוב התגרש והתחתן - הפעם עם הדר מימון, המבוגרת מליטל בארבע שנים. ליוסי והדר שני ילדים בני שש ושלוש, מה שמשתלב היטב עם ילדיה של ליטל, האחיינים שלהם. "אבא שלי טיפוס מאוד צנוע. הוא חי את החיים שלו, איש משפחה מקסים ועובד חרוץ. אשתו מדהימה, הם התחתנו בערך כשאנחנו התחתנו, אני לא זוכרת אם לפני או אחרי. הילדים שלי מתים על האחים הקטנים שלי, אנחנו המון ביחד ומבחינתי זו המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל. הדר אוהבת את הילדים שלי ואת אבא שלי, ועושה לו טוב".
עם כל הרקע הזה, ליטל רצתה ביזנס. היא למדה תקשורת, עשתה תואר שני במשפטים, ועבדה כמנהלת תקשורת שיווקית בחברת רנואר לפני שהצטרפה לחברה של אביה. את יונתן - דוגמן מתחיל מערד - היא פגשה אז. "שנינו הוזמנו למסיבה של סוכנות לוק במועדון שלוותה, והספר שלנו, דויד פרץ, נורא רצה שנכיר".
כי לשניכם יש שיער טוב?
"כנראה", היא צוחקת, "משהו בבלונד שלי ובשחור שלו בא לו טוב. במבט ראשון קלטתי שהוא הדוגמן של קסטרו ואמרתי 'זה מה שרציתם להכיר לי?'. הוא חתיך והכל אבל נרתעתי. נפלתי בסטיגמות וזה לא יפה. חשבתי שהוא לא יהיה בעניין של משהו רציני".
_i.jpg "פרויקט עיצוב (צילום: הדר דופלט)")
"אבל צדקת", מדייק יונתן, "באמת הייתי קצת פרפר אז, הייתה תקופה פרועה, אבל ליטל קטעה לי אותה".
איך עשית את זה?
ליטל: "לא יודעת, בכלל לא רציתי. הוא ביקש את הטלפון שלי ואני לא רציתי לתת. אני טיפוס פרקטי, לא ראיתי איך יצא לי מזה משהו לטווח הארוך. גם אם אני במסיבה וקצת שתויה, אני תמיד פרקטית".
יונתן: "בסוף השגתי את הטלפון והתקשרתי למחרת. אמרתי לה שאני לא זוכר מה קרה אתמול כי הייתי שיכור, אבל היה לי ברור שפגשתי נסיכה. משם הכל זרם. אפשר לומר שזו הייתה אהבה ממבט ראשון".
איך הרגשת להיכנס למשפחה כל כך חזקה?
יונתן: "הדבר היחיד שהבהיל אותי זה שהיא סיפרה לי שאבא שלה קשוח עם חברים שלה, אבל היא כנראה כבר הייתה בגיל שהוא היה מוכן לשחרר, אז הסתדרנו. היום יוסי ואני חברים מאוד טובים, נוסעים על אופניים יחד, טסים לחו"ל".
ליטל: "אמרתי לו שאני מביאה רופא, זה סידר את הכל".
בעצם עבדתם בחברות מתחרות - קסטרו ורנואר.
"נכון, שנינו עבדנו באופנה. הייתי נותנת ליונתן את הדעה שלי על הקולקציה, על התמונות. מי שהיה מקביל אצלנו אז היה עוז זהבי, הוא לא הקאפ אוף טי שלי".
והפכתם לפאוור קאפל. התקשורת אוהבת כששני צדדים מוכרים.
"זה הכל אשליה", מחייך יונתן. "אני מכיר את כל הדוגמנים והסלבים בארץ, ומה שמוכרים לאנשים בבית זו הרי לא האמת. כשאת שם הזוהר הזה הוא חלק מהעבודה, מהמוצר שאתה משווק".
ליטל: "זה יוצר אצל אנשים אסקפיזם, הם צריכים את זה".
יונתן: "יש גם רגעים כיפיים, אבל תמיד לקחתי אותם בפרופרוציה. הייתי בסיטואציות שכל האורות הכי עליי, אבל זה לא לקח אותי לוואוו. גם כשראיתי את עצמי בשלטים של איילון אפילו לא חשבתי לצלם את זה. יש לי רק תמונה אחת שאני נוסע באוטו והשלט של איילון ברקע. אז הייתי הולך פעם להשקות ומקבל כמה תלושים למוצרים במאות שקלים, אבל זה לא היה מעניין. גם לא רצינו ללכת לריאליטי, למרות שהציעו לנו".
ליטל: "ממשיכים להציע. הציעו לי 'הישרדות', 'המירוץ למיליון', 'האח הגדול'. אבל מה לי ולדברים האלה? אני תמיד אומרת לא".
"יש לי חברות שמזריקות, וגם כאלה שעושות ציצי. הבעיה היא שאני מפחדת ממחטים"
בגיל 29 ליטל הרגישה בשלה מספיק לעזור לאבא שלה בחברה - הרפתקה שנמשכה ארבע שנים, בטייטל של מנהלת שיווק. "היו אנשים שהרימו גבות כשנכנסתי לוילי פוד, הייתי צריכה להוכיח את עצמי. אני אמנם הבת של הבוס - אבל הוא לא מהמר בעסקים. שיווק וסחר הם עולמות מאוד גבריים והעבודה עשתה אותי קשוחה. אני אולי נראית שברירית ועדינה, אבל אני אדם של עשייה ובאתי עם רזומה. הייתי צריכה לדבר עם נהגי משאיות, להתעסק עם הסופרמרקטים. עולם המזון הוא תכלסי מאוד".
אבא שלך התבאס כשעזבת כדי לעשות עיצוב פנים?
"אולי הוא התאכזב אבל הוא תמיד מפרגן לי וסומך עליי. כאבא לילדים הוא הבין שאני צריכה לדאוג לילדים שלי. אני לא מאמינה שאני אחזור לווילי פוד, הפרק הזה כנראה מאחוריי".
גם פרק הדוגמנות של יונתן נמצא מאחוריו, לפחות ברובו. הוא היה בעיצומי לימודי הרפואה עוד כשהתגלה, ותמיד ידע שיהיה רופא שפעם היה מצטלם. "אם תגיע הצעה יש מצב שאשקול אותה, בהחלט", הוא אומר. "הדוגמנות היא חלק ממי שאני ומי שהייתי, זה תמיד ילווה אותי וזה בסדר. אני לא מדגמן כרגע, אבל זה עדיין בתודעה שלי".
לכאורה יש קשר בין התחום שבחרת - פלסטיקה - לעולם שבאת ממנו.
"לא תכננתי להיות פלסטיקאי, רציתי אורתופדיה, אבל אנחנו עושים מגוון כל כך עצום של ניתוחים, וזה כל כך מרתק שהתאהבתי בזה. חושבים שפלסטיקה זה רק ציצי, אבל זה הרבה יותר מזה. בין אם זה קטיעה, או שחזור של מישהו שנפצע בתאונה, ניתוחים אונקולוגיים בשד, הסרת עודפי עור אחרי ירידה במשקל, זה תחום מדהים".
_i.jpg "פרויקט עיצוב (צילום: הדר דופלט)")
שנגמר בקליניקה פרטית ואנשים שרוצים להיות יפים יותר, לא?
"ברור שאני רוצה קליניקה יום אחד. ואני חושב שאעזור לאנשים גם אם הניתוחים יהיו רק אסתטיים. יש נשים שיש משהו שמפריע להן ואני מכבד את זה. ניתוח הגדלת חזה נתפס הכי שטחי אבל תראי אישה אחרי ניתוח, פתאום היא שופעת, יכולה ללכת עם מחשוף - להרבה נשים זה שווה את זה. אני לא רואה בזה משהו בעייתי. יש מגבלות אתיות, כמובן, אבל בשביל זה אני נמצא שם. לא אעשה משהו שאני לא מאמין בו".
מה עמדתך לגבי בוטוקס וחומצה היאלורונית?
"המצב בארץ, שכל אחד יכול להזריק, מאוד בעייתי. אנשים בלי הכשרה מזריקים וזו בעיה, יש גם מתחזים. צריך להחזיר את זה לפלסטיקה".
ליטל: "יש לי חברות שמזריקות וגם כאלה שעושות ציצי, אני עדיין לא שם אבל אני מאמינה שיום אחד ארצה. הבעיה היא שאני מפחדת ממחטים".
תזרום איתה, יונתן?
"ברור. אם היא תרצה לעשות משהו, אני אעשה לה. גם אני בטח ארצה יום אחד ניתוח להרמת עפעפיים, אבל עוד לא. אני עדיין לא צריך".