אם בגלל החיבור הסמלי בין תורה למים ואם בגלל מנהגים שהחלו אצל יהודי צפון אפריקה – שבועות הוא גם חג המים. לרגל החג יצאנו לבדוק לאן זורמים המים בבתים שלנו. ישראל כידוע נמצאת בחלק הצפוני של רצועת המדבריות העולמית, חלק גדול משטח המדינה הוא מדברי וכמות המשקעים הממוצעת מספקת רק בקושי את צורכי האוכלוסייה ההולכת וגדלה. כך שהמים שלנו הם משאב יקר שצריך להשתמש בו בזהירות, לנהל אותו וגם לפתח אותו.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
>> עושה בלגן ומבשל לחברים: במטבח עם אסף דיי מ"מאסטר שף"
>> קריית אונו: מהפך מטריף בדופלקס
יותר מים מותפלים, פחות צריכה לנפש
משקי הבית – כלומר כולנו – צורכים הרבה מים. אנחנו מתקלחים, מורידים מים בשירותים, שותים, משקים גינות, מכבסים, ממלאים בריכות, רוחצים ומדיחים כלים ובגדול צורכים הרבה מים. אז כמה מתוך כל המים משמשים את הצרכים הביתיים והעירוניים? כחצי מכמות המים - ליתר דיוק 45.8 אחוז, כולל מים מותפלים - משמשת לצריכה ביתית, ציבורית ותעשייתית. כ-53 אחוז משמשים לצריכה חקלאית, ויש גם מים שמתבזבזים (וחבל).
בישראל יש חמישה מפעלים מרכזיים להתפלת מי ים: באשקלון, באשדוד, בפלמחים, בשורק ובחדרה, ומתוכנן מפעל שישי בסמוך לקיבוץ שמרת. למה אנחנו מציינים את זה? כי אנחנו משתמשים היום בהרבה יותר מים מותפלים - ובהתאם משלמים יותר על המים בגלל ההתפלה. משפחה בת חמש נפשות משלמת כ-2,200 שקל בשנה על מים. אחד מהגורמים לעלייה במחיר המים הוא העלייה בכמויות המים המותפלים. לשם המחשה, ב-2017 הותפלו 588 מיליון מ"ק מים שהם כ-80 אחוז ממי השתייה בישראל. ב-2018 כבר עלתה הכמות ל-640 מיליון מ"ק.
הצריכה הביתית היא בין 100 לבין 230 ליטר לנפש ליום, ובממוצע כ-165 ליטר לאדם ביום. ומה אנחנו עושים עם המים בבתים? לפי נתוני רשות המים בישראל והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה צריכת המים של משקי הבית בארץ נחלקת כך: הדחת אסלות – 60-55 ליטר (35 אחוז); רחצה – 60-55 ליטר (35 אחוז); שתייה, בישול והדחת כלים – 30 ליטר (20 אחוז סך הכל, מתוכם כ-5 אחוז לשתייה); כביסה וניקיון – 8 ליטר (5 אחוזים); גינון – 8 ליטר (5 אחוזים).
שווה רגע להתעכב על הדחת הכלים, ועל הסוגייה המסקרנת מה גורם לבזבוז של יותר מים - מדיחי כלים או שטיפה ידנית? במחקר שנערך באוניברסיטת מישיגן בשנת 2020 הגיעו החוקרים למסקנה כי שטיפה במדיח חוסכת יותר במים משטיפה ידנית. לפי המחקר האמריקאי, שטיפה ידנית מבזבזת כ-12 אלף ליטר בשנה בעוד ששימוש קבוע במדיח כלים מבזבז רק כמחצית - כ-6,000 ליטר בשנה.
מדיח ביתי חדש בדירוג אנרגטי גבוה צורך כשבעה ליטרים, בעוד ששטיפה ידנית של אותה כמות כלים צורכת כ-40 ליטר מים. עם זאת, חשוב להביא בחשבון כי יש להוסיף עוד כמה ליטרים של מים שמתבזבזים לפני שאנחנו מכניסים את הכלים למדיח, מה שמצמצם את הפער לטובת השטיפה הידנית.
ולכמה ישראלים בכלל יש מדיח בכלל? לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לכ-40 אחוז ממשקי הבית בישראל יש מדיח כלים (נכון לשנת 2016). כמו במדדים אחרים, יש הבדל משמעותי בין העשירון התחתון (עם כ-10 אחוז) לעשירון העליון (כ-73 אחוז).
בשנת 2018 נעשה שימוש ב-2,206 מיליון מ"ק מים (מטר מעוקב או קוּבּ; כדי לחשב ליטרים יש להכפיל ב-1,000) לצריכה ביתית, ציבורית ותעשייתית, כולל מסחר ושירותים. באופן מפתיע, משנת 2008 לשנת 2018 הצריכה הביתית עלתה ב-14.8 אחוז בלבד. נתון זה בולט על במיוחד על רקע גידול דמוגרפי של 21.6 אחוז בעשור הזה, מה שבגדול אומר כי הצריכה לנפש ירדה. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הסיבה לירידה בצריכה לנפש היא הגברת המודעות הציבורית לחיסכון במים וכן צעדים כמו העלאת התעריפים וצמצום פחת מים בזכות השקעה בתשתיות. כל הנתונים האלו נכונים עד 2019 (עדיין אין נתונים מלאים ורשמיים על 2020).
וכמה זה עולה לנו? על קצה המזלג נציין כי משקי הבית בישראל משלמים עבור המים שהם צורכים בשתי מדרגות: הראשונה היא מכסה של 3.5 מ"ק לנפש ביחידת דיור (לא פחות מ-7 מ"ק ליחידת דיור) לחודש בתעריף מופחת של כ-7.4 שקלים למ"ק כולל מע"מ. המדרגה השנייה, לאחר ניצול המכסה הבסיסית, היא תעריף של כ-13.5 שקל למ"ק כולל מע"מ. מ-2015 מחיר התעריף הנמוך הולך ויורד ואילו מחיר התעריף הגבוה עולה, כך שעל כל חריגה מעבר לצריכה הבסיסית המוגדרת בחוק, הצרכנים משלמים הרבה יותר.
הצרכנים הישראלים לא משלמים על מים יותר מאשר במדינות מפותחות אחרות, ואף פחות. נכון שיש מדינות שבהן המים בחינם, אך מחיר המים בישראל נמוך מממוצע המדינות המפותחות. הוצאה של משק בית בישראל על מים עומד כ-1 אחוז לעומת 2.4 אחוז במדינות האיחוד האירופי (בממוצע).
הקורונה: עלייה בצריכה וגם במספר הבריכות הפרטיות
אז מה קרה בתקופת הקורונה? אפשר ללמוד קצת מהדיונים שנערכו בכנסת. ח"כ יעקב טסלר, יו"ר הוועדה לפניות הציבור, אמר בדיון בכנסת ביולי 2020 כי "בימים אלו (של משבר הקורונה, יפ"נ) הבית הוא מרכז החיים של המשפחה וכל הפעילות היא בתוך הבית. רוב בני הבית שוהים בתוכו ומטבע הדברים, צריכת המים גוברת באופן משמעותי ונדרשת התחשבות מיוחדת לימים אלו".
בכמה עלה השימוש במים בבית במהלך הקורונה? אם נדגום למשל את בית שמש, שבה אוכלוסייה מעורבת דתית וחילונית, נראה כי הצריכה למגורים עלתה בשיעור של 16 אחוז. "הצריכה למגורים עלתה משמעותית בשיעור של 16 אחוז. גם אם נפחית השפעת גידול האוכלוסייה עדיין מדובר בגידול בשיעור של 11.5 אחוז. כסגן ראש העיר, אני נתקל מקרוב בפניות התושבים בבקשות להוזלה בארנונה ובמים. למשל, משפחה בת 10 נפשות נאלצת לשלם כ-150 שקלים נוספים בשל צריכה עודפת במים בתקופה קשה זו", אמר הרב ישעיהו ארנרייך, סגן ראש העיר בית שמש ויו"ר תאגיד המים מי שמש.
גם בירושלים, העיר הגדולה בארץ, נרשמה עלייה בצריכה. "נתוני השימוש במים של משקי הבית הפרטיים בתאגיד הגיחון, שהינו תאגיד המים של העיר ירושלים רבתי, לשנת 2020 הם 40,626,924 מ"ק", אומרת רחלי גולדבלט, דוברת הגיחון. "שנת 2020 היא שנה שהתאפיינה במלחמה במגפת הקורונה, שעיקריה היו סגרים של אנשים ומשפחותיהם בבתיהם ויחד עם זאת אנשים רבים העבירו באופן קבוע את מקום העבודה שלהם מהמשרד אל הבית (גם בתקופות שאינן סגר). המשמעות הטבעית של התנהלות זו היא עלייה בצריכת המים הפרטית (שירותים, בישול, ניקיון ועוד). העלייה בצריכה בשנת 2020 יחסית לשנת 2019 היא ב-5 אחוז. אגב לאחרונה עם החזרה לשגרת חיים שדומה לשגרת החיים הקודמת, ניכרת ירידה במגמה זו ירידה וחזרה לנתוני 2019".
בעקבות הנתונים האלה ביקש ח"כ טסלר בוועד לפניות הציבור לאפשר תעריף מוזל גם כשיש חריגה בצריכה "עלינו לעשות ככל אשר ביכולותינו על מנת להקל עליהם ובוודאי שלא לגרום למצב בו יצטרכו להתמודד עם חשבונות מים גבוהים מהרגיל, עקב שהותם של כל בני הבית במשך כל שעות היממה בבית", הוא אמר.
גם לפי נתוני הרשות הממשלתית למים וביוב הייתה עלייה בצריכה הביתית, אבל גיורא שחם, מנהל הרשות, מסביר כי תעריפי המים הם אחידים לכל הצרכנים הביתיים, בכל היישובים. "הייתה תוספת גורפת של כמות המים לצריכה במחיר הנמוך (כ-7.4 שקלים למ"ק כולל מע"מ) בחודשים ספטמבר-דצמבר 2020. זו תוספת של חצי קוב לנפש לחודש לארבעה חודשים. אבל אין אפשרות להנחה פרטנית", אומר שחם.
בצדה של סקאלת צריכת המים הקורונה הביאה לשגשוג גם בתחום הבריכות הפרטיות. לדברי אבנר צדוק, מבעלי חברת פלגים, המתמחה בתכנון והקמת בריכות שחייה פרטיות, ב-2020 היו בארץ יותר מ-300 אלף בריכות שחייה פרטיות חוקיות, והוא מעריך שהמספר יעלה. ניר עוז, יועץ ומומחה לבריכות שחיה ויו"ר ארגון מנהלי בריכות שחייה בישראל, אסף נתונים מיבואנים של ציוד ומחברות בנייה של בריכות שחייה ומהם עולה כי בשנת 2020 נבנו בארץ כ-8,000 בריכות פרטיות. לדבריו, בתקופת הקורונה חלה עלייה של 25 אחוז ביחס לשנה הקודמת.
עם זאת, כמות המים בבריכות הפרטיות זניחה יחסית, מכיוון שכל בריכה ממלאים פעם או פעמיים בעונה בלבד ושומרים על המים שבה נקיים וראויים בעזרת חומרים ומתקנים שונים (כלור, פילטר, מתקני שאיבה וניקוי וכך הלאה).
העשירים צורכים יותר
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה חילקה את הרשויות המקומיות בישראל ל-10 אשכולות חברתיים כלכליים, לפי מדד חברתי-כלכלי שפותח בלמ"ס במטרה לבחון פערים. האשכול הראשון כולל רשויות שתושביהן מתאפיינים בערכים חברתיים-כלכליים נמוכים, והאשכול העשירי כולל רשויות שהערכים החברתיים-כלכליים של תושביהן הם הגבוהים ביותר. לא נפתיע אף אחד עם הנתון הבא - ביישובים באשכולות הגבוהים צורכים יותר מים לנפש מאשר ביישובים באשכולות הנמוכים. כלומר, ככל שהרמה הסוציו-אקונומית של הישוב גבוהה יותר כך ממוצע צריכת המים הביתית למגורים (לאדם) גבוהה יותר.
הסיבות הן לא שהתושבים שותים יותר, כמובן, אלא כי הבתים גדולים יותר, יש גינות רחבות ידיים, בריכות, מספר גבוה של חדרי רחצה (עם פינוקים כמו rain shower head), ג'קוזי ועוד. מים לצורכי גינון אגב מהווים כ-5 אחוז מהצריכה היומית. בעוד שבחלק מהיישובים בעשירון העליון צורכים כ-300 מ"ק מים לאדם בשנה בממוצע, בעשירון התחתון צורכים כ-40 מ"ק.
המשמעות: בכפר שמריהו, סביון, כוכב יאיר, מיתר ועומר צורכים פי חמשה-ששה יותר מים מאשר בערערה, חורה ותל שבע, שהם יישובים בדואיים בנגב. בכלל, צריכת המים ביישובים יהודיים גדולה מצריכת המים ביישובים ערביים ובערים מעורבות.
הנה כמה דוגמאות: תושב כפר שמריהו צורך כ-284 מ"ק מים בממוצע בשנה, ואילו תושב הרצליה הצמודה צורך כ-79 מ"ק בממוצע בשנה. בסביון פורצים את מחסום ה-300 מ"ק וצורכים כ-314 מ"ק מים לנפש בשנה בממוצע, ואילו תושב גבעתיים משתמש בכ-55.7 מ"ק בשנה; בהר אדר צורכים קצת יותר מ-90 מ"ק לנפש בממוצע בשנה, ואילו בירושלים שנמצאת לא רחוק מהר אדר ובאותו אזור אקלים צורכים פחות ממחצית מזה – כ-40 מ"ק בלבד בממוצע לאדם בשנה. בתל אביב צריכת המים השנתית עומדת על כ-65 מ"ק מים בשנה, ותושב לקייה בנגב צורך כ-32 מ"ק מים בממוצע בשנה בלבד.
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
טיפים לחיסכון במים
אז איך מצמצמים את הצריכה הביתית? רשות המים ממליצה על הטיפים הבאים, ובאתר הרשות אפשר למצוא טיפים נוספים:
* מלאו את המדיח עד הסוף ואל תשטפו את הכלים במים זורמים לפני הכנסתם למדיח (עבודת המדיח גם יעילה יותר אם לא שוטפים את הכלים לפני).
* הפעילו את מכונת כביסה כשהיא מלאה.
* התקינו חסכמים וקוצבי מים כדי להפחית את כמות המים הזורמת מהברזים. חסכמים הם מתקנים פשוטים וזולים שמרכיבים בברזים ברחבי הבית. את קוצבי המים מתקינים במערכת ההשקיה בגינה.
* ודאי שיש מכל הדחה דו כמותי באסלות. מכל כזה חוסך כ-18 ליטר מים לאדם ליום, המהווים 12 אחוז מהצריכה היומית הממוצעת
* סגרו את הברז כשאתם מצחצחים שיניים, מסתבנים או חופפים ראש.
* שטפו מכוניות רק בעזרת דלי ולא בעזרת צינור. שטיפה בצינור אסורה לפי חוק.
* להשקיית הגינה עדיף להשתמש בטפטפות (המצאה ישראלית!) ולא בממטרות באו בצינור. זוהי שיטת השקיה נקודתית ומבוקרת וכמובן חסכונית.
* תקנו ברזים דולפים. ברז דולף גורם לבזבוז מים רב בלי שנרגיש.
* נצלו את המים המטפטפים מצנרת הניקוז של המזגנים והמרזבים להשקיית עציצים, אדניות וגינות.