כשחושבים על כיתה בבית ספר, מבינים שלא הרבה השתנה בעשרות השנים האחרונות, למעט אולי המעבר מלוח ירוק עם גירים ללוח לבן עם טושים מחיקים. אבל מי אמר שעיצוב של כיתה צריך להיות אחיד ומשעמם? הכיתות המעוצבות הייחודיות האלו בתל אביב מוכיחות שאפשר, ואולי גם צריך, אחרת.
מנהלת בית ספר יסודי "אוסישקין", נורית גבע, ביקשה מעידו לאור, מעצב פנים שבנו לומד בכיתה ד' בבית הספר לעצב את חדר הספרייה הישן, שעבר למיקום חדש, ולהפוך אותו לסלון מעוצב שכיף ללמוד בו. "היא אמרה שיש תקציב מהעירייה, וביקשה שאתכנן משהו שהילדים יוכלו ללמוד באווירה אחרת, ושגם המורים יוכלו להשתמש בכיתה הזו. למעשה, היא נתנה לי יד חופשית", מספר לאור.
בכיתה תוכננו שני לוחות עם מקרן וחיבור למחשב, כדי ללמוד דרכם את כל המקצועות. יש בה מספר סגנונות ישיבה: ספות ארוכות ועמוקות, כורסאות, פופים, מרבץ עגול מרופד, וספסל על רקע תמונה בתלת מימד של מנהרת הזמן המיתולוגית. על הקיר המרכזי יש טפט מדבקה עם צילום של פארק הירקון, הממוקם ממש מעבר לכביש, שנותן את התחושה שהכיתה נמצאת במרחבים הירוקים. הקיר הגדול השני מצופה עם מדבקה של לוחות עץ כחולים באווירת חוף ים.
בנוסף, יש בכיתה מספר גימיקים: לוח קליעה למטרה, אורגן, ספריה עם ספרים ומשחקים, צמחייה ומד גובה שמגיע עד לתקרה בגובה 4 מטרים, ומשמש אלמנט קישוטי. "יש כאן נגיעות של סגנון היי- טקיסטי", מסביר לאור. "הרבה משרדים מעוצבים היום בסגנון של אווירה ביתית ולא בסגנון של משרד מבאס, והעיצוב של הכיתה ממשיך את הסגנון הזה".
עוד בערוץ עיצוב הבית:
- לכל הכתבות בערוץ living
- ויקטוריה ודיוויד בקהאם מכרו את הבית ברווח מרשים
- השקיעו 180 אלף שקל וקיבלו את בית חלומותיהם
"התגובות שקיבלתי מההורים, התלמידים והמורים, שמקיימים שם ישיבות צוות, היו מדהימות", מספר לאור. "הם היו בהלם, כי זה דבר שטרם נראה. ניסיתי לעשות פה משהו מחוץ לקופסה, אבל גם הכול מאוד פרקטי. הכול מעוצב מחומרים עמידים, בדים דוחי כתמים, אין פה משהו שנראה יפה ואחרי חצי שנה ייראה כמו ה'צרות' שלנו".
לאור מאמין שכלל בתי הספר והכיתות בארץ צריכים לעבור מהפך, וקורא למנהלי בתי ספר להרים את הכפפה. "הכיתות עדיין צריכות להיות עם כיסאות ושולחנות, אבל העיצוב צריך להיות אחר. זה יפתח את הראש גם למורים וגם לתלמידים".
"בתהליך תכנון ובניית המרחבים עמד לנגד עינינו הרצון לאפשר לילדים למידה תוך כדי בחירה, חקר, עבודה בקבוצה, יצירה משחק ושיתוף פעולה", אומרת מנהלת בית הספר נורית גבע. "הסלון הוא מרחב נעים, מזמין, מזמן יציאה מחוץ לקופסה ומשרה ביטחון".
מה אתה מציע לעשות?
לאור: "גם עם תקציב צנוע אפשר לעשות מהפכה – בהיבט של צבעוניות, ריהוט, תאורה ותמונות. לכל בית ספר יש תקציב שנתי לקניית צבע וריהוט, אז במקום לצבוע שוב את כל הכיתות בלבן ולקנות את אותו ריהוט, אפשר לעשות עם הכסף דברים יצירתיים. אני מאתגר ומזמין מנהלי בתי ספר שאראה להם בעזרת הדמיות איזה מהפך בית הספר שלהם יכול לעבור".
המהפך של בית הספר בשכונת התקווה: "ההתנהגות של הילדים השתנתה"
בית הספר היסודי "הירדן" נבנה בשנות ה-60 בשכונת התקווה בתל אביב. מאז הקמתו עבר גלגולים רבים, וכיום הוא מאכלס רק ילדים של משפחות פליטים.
במהלך חופשת הקיץ האחרונה בית הספר שהיה ישן ומוזנח עבר מהפך, כאשר החללים הציבוריים שלו, ובראשם המסדרון הארוך בין הכיתות, תוכננו ועוצבו מחדש, וכן הוקמה בחצר גינה קהילתית. הדגש בפרויקט לא היה רק אסתטי, אלא גם נועד ליצור מרחבי למידה נעימים, שקטים, נוחים ועם זרימה טובה יותר של חללים.
את הפרויקט יזם יהודה פרידמן, מנהל בית הספר. תכנון ועיצוב הפרויקט נעשו על ידי איילת פישר, אדריכלית חן שטיינברג נבון וסטודיו שרית שני חי. הפרויקט מומן מכספי תרומות: ציונות 2000, שתרמו את המימון לפרויקט, והחברה לחקלאות עירונית 2018, שהייתה אמונה על הקמת הגינה הקהילתית.
שטיינברג נבון מספרת על תחילתו של הפרויקט: "בית הספר היה במצב מוזנח. המסדרונות היו ריקים, לתלמידים לא היה איפה לשבת, והם ישבו על הרצפה. כשפגשתי את המנהל, הוא סיפר לי שהילדים נורא רוצים ללמוד, להכין שיעורי בית, אבל חסרות להם פינות עבודה".
לצורך הפרויקט הוחלט להשתמש במוטיב הבית ובשפה הצבעונית, אשר נדגמה, בין השאר, מדגלי ארצות המוצא של הילדים (כ-32 מדינות בעולם). בכדי להעמיק את תחושת הביתיות, החמימות והשייכות נבחר השימוש בעץ, בעיקר בביתנים ובטריבונות הפזורות ברחבי החלל. השימוש בעץ ממתן גם את "הרעש" שיוצרים הצבעים בחלל. בפרויקט ניתן דגש גם על נושא התאורה וזאת כדי לנצל אזורים נוספים שעד כה היו חשוכים ולא מזמינים. הביתנים נבנו בצורות שונות והילדים יכולים לשבת בהם לבד או ביחד. "לחלק מהילדים אין איפה לעשות שיעורי בית והביתנים מספקים להם מקום", מסבירה המעצבת שרית שני חי.
"היה ברור לנו שאנחנו רוצות ליצור מקומות ישיבה ואזורי למידה במסדרון, שיהיו גם אינטימיים וגם קבוצתיים", מסבירה שטיינברג נבון. "היה שולחן קיים, שהיו מתקבצים סביבו הרבה ילדים. פיתחנו אותו לשולחן אבירים גדול והוספנו גופי תאורה. לאורך המסדרון הרחב והארוך נוספו טריבונות, שעליהם יכולים התלמידים לשבת. על הקירות ישנם לוחות גיר, כך שהילדים יכולים לצייר ולהביע את עצמם, וכן ישנו לוח שעליו הם תולים את היצירות שלהם. בכניסה לחדר המורים בחר מנהל ביה"ס שורות מתוך השיר "שמיים" של יגאל בשן, כהשראה הן למורים והן לתלמידים".
הגינה הקהילתית הוקמה כדי לענות על שני צרכים – טיפולי ותזונתי. "רוב הילדים בבית הספר ניזונים בעיקר מפחמימות וקמח לבן. רצינו לקרב אותם לפירות וירקות, שילמדו לטפל בהם, ויוכלו גם לאכול מהם", אומרת שטיינברג נבון. המערכות בגינה הן הידרופוניות, כך שהירקות גדלים הרבה יותר מהר, וביניהם חסה, מלפפונים, עגבניות, בזיליקום, תותים ועוד. התלמידים יעברו כל שבוע שיעור בגינה, ובהמשך צפויה לקום שם גם חממה, כך שהתוצרת תגדל.
בעקבות השיפוץ הנרחב, מספרת שטיינברג נבון שחל שינוי חיובי בהתנהגות התלמידים. "פתאום הם הרגישו שמשקיעים בהם, והתחילו לגלות אחריות כלפי המרחב שבו הם חיים, למשל, התחילו לנקות ולסדר, או להעיר לילדים אחרים על ההתנהגות שלהם".
"הילדים מרגישים שלמישהו אכפת מהם ומישהו משקיע בהם", מאשרת שני חי. "הפרויקט הזה מדגים את החשיבות של בית הספר ואת ההשפעה שלו, בעיקר כשהוא נמצא בשכונה מוחלשת".
בפסטיבל "בתים מבפנים" האחרון נערך סיור גם בבית הספר "הירדן". "אנשים שהגיעו וראו מאוד פרגנו", אומרת שטיינברג נבון. "הפרויקט הזה ימשיך בכל בית הספר. נתכנן מחדש גם את שאר המסדרונות ונוסיף גם כיתות טיפוליות. יהיה לזה המשך".