לקראת סוף פברואר בואכה פורים, פסח כבר נראה באופק. הרגשות לקראתו תמיד מעורבים: מצד אחד, תחושה של ניקיון והתחדשות. מצד שני - כמו במשחק לגו, הבית עתיד להתפרק ואט-אט יורכב מחדש, רענן, מפולס, מצוחצח. בתרבויות אחרות קוראים לזה ניקיונות אביב. אצלנו, פסח מביא אתו גם מסורת מרובת שנים, שדוחקת את המכורים לניקיון אל הקצה.
>> לכל הכתבות בערוץ living
>> זה הפריט הכי חשוב בחדר השינה, כך תבחרו אותו נכון
>> אדומה אש: הדירה של אירה דולפין בתל אביב
בילדותי הייתה זו אמא שלי עליה השלום, ששבועות ארוכים טרם החג שלחה אותנו בתורנות לנס-ציונה, לביתה הצנוע של דודה אורה שלנו - אישה שפניה חרושות קמטים, שערה השחור עטוף במטפחת צבעונית, והיא מנהלת ביד רמה את באי הבית. הבית שהיה הלונה-פארק של ילדותנו ונדמה לנו ענק, נבנה חדר על חדר ככל שנולדו שבעת הילדים ונדרש להם מקום. מרפסת נסגרה, חדר חולק לשניים, מחסנים הוקמו בגינה, כי אין לזרוק דבר. רק המטבח המצויד בסירי ענק נותר עומד על תילו ללא שינוי, והוא זה שהאכיל את הבאים הרבים אל הבית, קרואים ומזדמנים.
אמא שלי ואחיה נדברו ביניהם לשלוח את כל האחיינים בתורם לסייע לדודה אורה בהכנות לקראת ליל הסדר, שנערך תמיד בביתה. חלק מאיתנו נשלח לנקות ארונות מטבח וחלק להגעיל כלים בגיגיות הענק שהונחו בחצר. מקץ שעה מאסנו בעבודת הפרך המשעממת והמונוטונית, המצאנו תירוץ קלוש כלשהו ונמלטנו לשחק עם בני הדודים. דודה אורה שלנו שיתפה איתנו פעולה, ומעולם לא דיווחה להורינו שאת רוב העבודה ביצעה לבדה. לימים, משהלכו שתי הנשים הללו לעולמן, הותירו לנו את המסורת המפוארת של ניקיונות הפסח. לא עזרו הקריאות של הפלג החרדי במשפחה, לפיהן אבק הוא לא חמץ, ואנא - רחמים על בני הבית ועל העמל האינסופי.
עבורי השבוע שלפני פורים מבשר על הבאות. המטלות חולקו בין בני הבית והילדים מסתובבים בבית בשקט, יודעים שאין מנוס. גם בעל הבית הטוב והיקר יודע היטב שנגזר הדין וחנינה אַיִן. חדר העבודה עמוס המסמכים והניירת מפורק ממגירותיו וממוין. הספרים יורדים מהמדפים וחוזרים אליהם מסודרים על פי גובה וצבע, נטולי אבק. המזווה הענק נפתח לרווחה, מדפיו מנוגבים וחומרי הניקוי והמזון הארוז שבו מסודרים בטורים ישרים, גדודים-גדודים. הפילטרים של המזגנים נשלפים ממקומם ונשטפים במי סבון חמימים.
בארונות הבגדים נדרשת נשימה עמוקה. אני ניגשת לארון בחדרו של המתבגר ומתפלצת, כל פעם מחדש. מרוקנת הכל, מדף אחר מדף, מגירה אחרי מגירה נשאבים ומנוגבים. אני מסיימת כשהבגדים בארון ממוינים, מקופלים ומסודרים לגובה לפי צבעים, ועם שתי שקיות ענק עם בגדים: האחת מיועדת לפסולת והשנייה למסירה. באין רואים אני פותחת שוב ושוב את הארון ומתפעלת ממעשה ידיי. מיד לאחר מכן אני מזהירה את בן הזקונים לשמור על הסדר, ושנינו יודעים שההבטחה הזו תחזיק מעמד חודשיים לכל היותר. כדי להקל על המצפון ולטובת החינוך העתידי, הוא נשלח לסייע לבעל-הבית בסידור המחסן ובניקוי הגינה.
אט-אט עובר הבית מסדר: ארון-ארון, מדף מדף. מהוויטרינה הענקית ליד פינת האוכל נשלפים כלי האוכל המהודרים, ומסתדרים מחדש. הווילונות יורדים היישר אל מכונת הכביסה ומותקנים חזרה במקומם כשניחוח של מרכך כביסה מתפשט בבית. השטיחים נשאבים בחמת זעם, הספות מצוחצחות במי סבון. ככל שמתקרב הפסח, נכנס המטבח לכוננות. אחרון חביב הוא המקרר שמדפיו ומגירותיו נשלפים החוצה ומסובנים היטב.
אבל החגיגה הגדולה מכל מגיעה ביחד עם איש החלונות. בשמות רבה מסופר שכשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה, ציפור לא צייץ, עוף לא פרח, שור לא געה. כשאיש החלונות מגיע, מדובר באירוע הקרוב ביותר למעמד הר סיני: הבית ויושביו עוברים לדום מתוח, והמהדרין שבהם פשוט מסתלקים לשעות ספורות, לבל יפריעו לו במלאכת הקודש. כשהוא מסיים את עבודתו הסכנה היחידה היא לצאת החוצה לגינה מבלי להבחין שחלון לפניך. יחד עם החלונות המבהיקים, הארונות, הבגדים ומצבור השקיות למסירה ולפינוי - נרשמת תחושה של קתרזיס. הבית לובש חג.
בבית שלנו מתגוררים באושר ובהרמוניה נחש פיתון מתכדר, שני חתולים שעירים וכלב ענק וחששן. לצידם שני בני-עשרה שיודעים כל אחד את תפקידו: הגדולה לא מפספסת הזדמנות להתמרמר, אך נרתמת למערך הלוחם ועושה זאת היטב, ובן הזקונים מייבב על מר גורלו, אבל עומד בכבוד-יַחֲסִי במטלותיו הספורות. אני חושבת על אמא שלי, הגיבורה הראשית של חיי. בצד געגוע אינסופי, מסתמנת גם מעט גאווה ולא מעט נחת. לו קפצה לכאן לכמה רגעים, הייתה נרשמת כאן מידה לא מבוטלת של שביעות רצון. חג שמח.
הנה כמה טיפים לניקיון, מכל הלב:
- סדר וניקיון הם הרגלים לכל השנה. שעה אחת ביום לאיפוס הבית בערב, ותראו כמה נעים לקום בבוקר.
- ככל שהילדים גדולים יותר, כדאי להרגיל אותם לקחת חלק במטלות הבית, כל ילד בהתאם לגילו וליכולתו. אין ספק שיתמרמרו. אני מתנחמת בידיעה שכלתי העתידית תודה לי, כשם שאני מודה בכל הזדמנות לחמותי ז"ל על עבודת המופת שעשתה עם בנה-בעלי.
- חומץ הוא החיים, אקונומיקה פחות. הוא גם ידידותי לסביבה ומחליף בקלות את נוזל ההברקה במדיח. מלאו מיכל ריסוס בחומץ ותראו ישועות.
- וילונות מסירים, מגלגלים את החלק העליון (שכולל אטבים או סיכות) לעיגול פנימה, עוטפים בגומייה ומכבסים בתוכנית לכביסה עדינה. מחזירים למקום מיד כשהמכונה מסיימת, ומרוויחים ניחוח של מרכך כביסה בכל החלל.
- גם בובות פרווה ניתנות לכביסה. הדב הפרוותי של בתי הוא כבר בן 17 כמעט ונראה כמו חדש. גם נעלי הספורט, אם אינן עשויות מעור. את סמרטוטי הריצפה והמטליות הכניסו למכונת הכביסה והפעילו ל- 30 דקות, עם נוזל כביסה בלבד.
- כדי לשמור על מכונת הכביסה, אחת לחודש הפעילו אותה בתוכנית הרתחה כשהיא ריקה מכביסה, לאחר שרוקנתם לתוך התוף בקבוק חומץ.
- מטליות כיור אפשר לצרף למדיח הכלים בכל הדחה לחידוש ולריענון, גם מברשות שיניים. הוסיפו למדיח כפית מלח לימון בכל הדחה כדי לזכות בביצועים מעולים ולהאריך את חייו.
- חלונות מקרצפים עם סבון ועם מגב ייעודי, דק כנייר וחד כסכין. כל פעולה אחרת מורחת את האבק.
ניקוי חלונות | צילום: kadirkaplan, Thinkstock - האזורים הכי מזוהמים בבית הם לא השירותים, אלא השלטים, המכשירים הסלולאריים, הפיה של מתקן המים. מטלית סחוטה ונקיה מרוססת בחומץ על בסיס שבועי תעשה היטב את העבודה.
- לא לאגור, להיפרד. מה שלא לבשתם במשך שנתיים - לא יילבש יותר. העבירו הלאה.
- אם זכיתם בעוזרת בית טובה, שמרו עליה היטב. היא נכס שלא יסולא בפז. גם שואב האבק האלחוטי שומר על הבית נקי לאורך כל השבוע.
- אבנית היא המכה ה-11. אם אתם מתגוררים בבית עם חצר, קנו מרכך מים גם אם תצטרכו להיפרד מכליה תמורתו. אין לתאר את איכות החיים שהוא מביא אתו.
- כשנתבקשתי לבחור בין חופשה לבין מכונת-סוּפֶּר לשטיפת רצפות-חוץ (רַמְזִי למתקדמים) - הבחירה הייתה קלה, והיא מוכיחה את עצמה בכל פעם מחדש. אם ידכם משגת - לכו על זה!
טל-זהרה לביא היא מורה לתנ"ך ולתרבות-ישראל בבי"ס תיכון, חולת ניקיון מחוץ לארון, נשואה ואמא לשניים.