מה אומר עלינו החלל שאנחנו חיים בו? באילו צורות הוא משקף את ההרגלים שלנו, את המחשבות שלנו, את הזוגיות שלנו, ההורות והלבד? וכשאנחנו משתנים, כיצד הוא משתנה יחד איתנו?
אני טפטים מלמוד טבורנאן בת 30, בוגרת החוג לתקשורת צילומית במכללה האקדמית הדסה בירושלים. כשהייתי צריכה לבחור נושא אישי לעבודת הגמר שלי בקורס פורטרטים, היה לי ברור שאני רוצה לחקור סביבות מגורים - להיכנס לבתים של אנשים, לסלון ביתם, להציץ בחדרים האינטימיים שלהם.
הדבר הטבעי לי ביותר היה להתחיל בסביבת המגורים שבה אני גרה. לפני כארבע שנים עברנו אני ובעלי מיכאל לדירת המשפחה שלו בשכונה ד' באשדוד. בניין רכבת ותיק שבו מתגוררים גם הוריו, בוריס וזינה, וגם אחיו עם משפחתו. שני הבנים מתגוררים בדירות שהיו שייכות לסבים, שעלו לארץ מאוקריאנה בעקבות בוריס וזינה וגם רכשו דירות בבניין. הבניין אמנם ישן ומוזנח אבל הדיירים שבו, השכנים שלי, מעורבים ומגוונים: עולים חדשים וותיקים, כשאיש איש מביא את תרבותו שלו.
סיקרן אותי לבדוק את האופן שבו כל בו אדם יוצר לעצמו את החלל שבו הוא מרגיש מוגן ונינוח, שנותן לו את הביטחון שהוא שואף אליו. אז החלטתי לאזור אומץ ולדפוק על כל דלת ודלת, להכיר את המשפחה שמאחוריה, ולצלם את חדרי ביתה.
במהלך חיי עשיתי הרבה מעברים ושינויים. אמא שלי צרפתייה ואבא שלי תאילנדי. הוריי התגרשו כשהייתי קטנה, וגדלתי אצל סבא וסבתא מצד אמי במושב ביצרון ליד גדרה. אבי ניתק איתי קשר וכשהייתי בת 12 אמא שלי החליטה לעבור לגור בארצות הברית עם אחי-למחצה, שהיה אז בן 4. בהמשך עברתי לגור עם סבי וסבתי בצרפת ואחרי כמה שנים חזרתי ארצה לבד. אחרי שסבי נפטר, גם סבתא חזרה.
היחסים עם אמי מורכבים. השנה היא באה לביקור בארץ, בפעם הראשונה מזה 18 שנים. עם אבי חידשתי את הקשר לפני כמה שנים, והתברר לי שהוא בכלל גר בארץ. במפגש שלנו הוא סיפר לי שיש לו בת בתאילנד, שהיא למעשה אחותי למחצה, ומעוניינת להכיר אותי. החלטתי לטוס לתאילנד לפגוש אותה. גם היא תכננה להגיע לביקור בישראל כדי לפגוש אותי ואת אבינו, אבל הוא בינתיים הלך לעולמו. היום אני מחפשת את היציבות בחיים והשקט, את הפינה שלי ואפשר לומר שמצאתי אותה. יחד עם בן זוגי עיצבנו לנו את המקום השקט של שנינו.
בניין הרכבת באשדוד הוא מבנה בן ארבע קומות שכולל חצר פנימית מרובעת. כל הדירות המצולמות זהות במבנה שלהן - שטחן 70 מ"ר והן מחולקות לשלושה חדרים .צורת הבנייה הזאת אופיינת לשנות ה-70 בישראל, ומכיוון שהעיר אמורה לשנות את פניה בשנים הקרובות בעקבות יישום תמ"א 38, הפרויקט שלי הוא גם תיעוד של אשדוד הישנה.
דרך הצילומים שלי, אני מקווה לעורר סקרנות למרחב ולאורחות חיים של בני אדם שונים. ניסיתי להכיר את האנשים שהזמינו אותי לבתיהם והקשבתי לסיפורים שלהם. בחלק מהמקרים צילמתי פורטרט ישיר ובמקרים אחרים ניסיתי לתפוס רגעים של יום-יום או אחדות משפחתית, ואתם מוזמנים להיכנס לסלון שלהם ולהכיר אותם יחד איתי.
"מטר מרובע", פרויקט הסיום של טפטים מלמוד טבורנאן, יוצג ב"עניין אישי" - תערוכת הבוגרים של החוג לתקשורת צילומית במכללה האקדמית הדסה (20-9 ביולי, נביאים 37 ירושלים, א-ה 14:00-10:00, 20:00-16:00; ו', 13:00-9:00).
קומה ראשונה: משפחת ברהנה
הדיירים: אביבה (37), אחות מוסמכת, גשאו (37), משמר הכנסת, תהל (6), ניתאי (3.5), עמית (7 חודשים).
כמה זמן גרים בדירה? ארבע שנים
בעלי הדירה או שוכרים? שוכרים.
הכי אוהבים בדירה: שהיא נמצאת בקומה ראשונה, נוחה ובעלת כיווני אוויר טובים.
הכי חשוב בסלון: שיהיה נעים וכיף לשבת ומרחב לארח.
יתרונות הבניין: השכנות הטובה וזה שהדירה שלנו צופה לחצר הפנימית.
קומה ראשונה: משפחת מלמוד
הדיירים: סרגיי מלמוד (41), מהנדס אלקטרוניקה באלביט, קטיה קושניר (37), אחות בבית החולים קפלן, ליאל (7). קטיה בחודש השמיני.
כמה זמן גרים בדירה? שמונה שנים.
בעלי הדירה או שוכרים? בעלי הדירה.
הכי אוהבים בדירה: את הצבע של הקירות והריהוט.
הכי חשוב בסלון: התחושה הביתית. משתדלים שיהיה כמה שפחות דחוס.
יתרונות הבניין: לא אוהבים את הבניין, רק את המיקום שלו, בעיקר שהגנים ובתי הספר ממש צמודים.
קומה שנייה: משפחת מלמוד
הדיירים: מיכאל מלמוד (31), מהנדס תוכנה, טפטים מלמוד טבורנאן (30), צלמת. טפטים בחודש החמישי.
כמה זמן גרים בדירה? ארבע שנים.
בעלי הדירה או שוכרים? בעלי הדירה.
הכי אוהבים בדירה: את הקרבה למשפחה, המיקום המרכזי והעובדה שעיצבנו אותה יחד בגוונים של ירוק וצהוב שמשרים רוגע.
הכי חשוב בסלון: שיהיה נעים לעין ומנימליסטי.
יתרונות הבניין: לא אוהבים את המראה החיצוני (חדר מדרגות מתפרק, גרפיטי על העמודים בכניסה) אבל מאוד מסתדרים עם השכנים.
קומה שנייה: משפחת בר
הדייר: איציק בר (54), מלגזן.
כמה זמן גר בדירה? 40 שנה.
בעלי הדירה או שוכרים? בעל הדירה.
הכי אוהב בדירה: את המיקום הטוב ושהיא מוארת.
הכי חשוב בסלון: שיהיה גדול ומרווח.
יתרונות הבניין: השכנים. זה הדבר הטוב שיש בבניין.
קומה שלישית: משפחת מלמוד
הדיירים: בוריס מלמוד (67), מהנדס בהכשרתו ומנהל עבודה במשטרת ישראל, זינה חאסיק (65), מורה לאמנות.
כמה זמן גרים בדירה? 23 שנה.
בעלי הדירה או שוכרים? בעלי הדירה.
הכי אוהבים בדירה: את האור, האוויר והבריזה מהים, שלא רחוק.
הכי חשוב בסלון: שישרה רוגע ושיהיה נעים וביתי.
יתרונות הבניין: המיקום המרכזי של הבניין בעיר.
קומה שלישית: משפחת כחלון
הדיירים: מוריה (31), אשת מכירות, משה (34), נהג משאית, איתן (4), נטע (2).
כמה זמן גרים בדירה? ארבע שנים.
בעלי הדירה או שוכרים? בעלי הדירה.
הכי אוהבים בדירה: את החדרים המרווחים.
הכי חשוב בסלון: אוהבים את האוויר (קומה שלישית), אבל היו רוצים סלון רחב יותר.
יתרונות הבניין: הבניין עצמו מוזנח, אבל הוא צדדי ובאזור שקט.
קומה רביעית: משפחת סבולדייב
הדיירים: לנה (39), אחות מוסמכת, ואדים (43), נהג, יבגני (18), אליזבת (7).
כמה זמן גרים בדירה? 15 שנה.
בעלי הדירה או שוכרים? בעלי הדירה.
הכי אוהבים בדירה: את החדרים הגדולים ואת המטבח שנמצא בנפרד מהסלון, וגם שהם בקומה העליונה (קומה רביעית).
הכי חשוב בסלון: שיש מקום לכולם לשבת ביחד כמשפחה בערב.
יתרונות הבניין: לא אוהבים את הבניין עצמו אבל אוהבים את המיקום המרכזי, שהשכנים טובים ומשפחתיים ואת הקרבה לבתי הספר של הילדים.
קומה רביעית: משפחת רחמילביץ'
הדיירים: קלאודיו (38), שרטט במשרד מהנדסים, פמלה (33), סייעת בחינוך מיוחד, פאלומה (8), ישי (5).
כמה זמן גרים בדירה? ארבע שנים.
בעלי הדירה או שוכרים? בעלי הדירה.
הכי אוהבים בדירה: את העיצוב שלה ואת התאמת הצבעים.
הכי חשוב בסלון: שהספה תהיה נוחה ושיהיה מספיק מרחב.
יתרונות הבניין: תמיד יש חניה, השכנים והקרבה להכל.
השתתפה בהכנת הכתבה: ענת סימן-טוב
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן