האמת היא שאנחנו עדיין מתקשים להשתחרר מהמראות. ולא, אנחנו לא מדברים על צילומי האוכל המשגעים שעושים חשק להיות כרוב בסיר של מלך העגבניות, אלא על הקשיחות של קירות חדר השינה של אייל שני. וכן, יש בזה הצהרתיות חזקה מאוד, אבל בהודו שכרנו חדרים עם קירות מתקלפים פחות. מר עגבנייה, לא נסחפת קצת עם האותנטיות? כלומר, אנחנו אוהבים את הכפריות והחספוס האלה, נשבעים, ואנחנו גם מבינים היטב כמה קסם יש בכמה לילות בתוך חדר מתפורר, אבל נראה לנו שכבר קצת טו מאץ'.
מה עוד גילינו שם? ירוק שמתפרץ מהחלון, ארון בגדים נזירי, פינת עבודה עמוסה בחדר השינה והמון המון מילים שנוזלות כמו טיפות על מסך דיגיטלי וקוראות לעצמן לחזור הביתה כי יש שלווה מרגשת בהמון צבעים בתוך כף יד אחת קטנה. או משהו כזה.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?