קניתם מדף חדש מאיקאה בלי לשים לב שערבבתם סגנונות? שכחתם לשפץ משנת 1995? הגזמתם עם התאמת הצבעים? כינסנו שתי מעצבות פנים וסטייליסטית בתים אחת שיספרו לנו כיצד תצליחו להימנע מטעויות בפעם הבאה שאתם מתכננים לחדש ומה מוציא אותן מדעתן המקצועית כשהן נכנסות לראשונה לבית שהן לא מכירות.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
כשאין פינת התארגנות בכניסה
לפעמים זה נובע מחוסר מקום ובמקרים אחרים היא פשוט לא מתוכננת נכון, אבל כשאין "פינת דואר" או "פינת התארגנות", כפי שמכנה אותה מעצבת הפנים הילה עפרי-סולימאני, מחליפות אותה כמעט תמיד פינת האוכל או האי במטבח, שם תמצאו את המטריות, המעילים והתיקים של דורה וסמי הכבאי. "גם אם נדמה שאין מקום, תמיד אפשר עם מעט יצירתיות לייצר פינה פונקציונלית וגם יפה", אומרת עפרי-סולימאני.
כשיש עומס סגנוני
התופעה הזו מתרחשת כשהדיירים רוצים לחדש, אבל אין להם כיוון מוגדר, ולכן הם רוכשים דבר שמצא חן בעיניהם בלי קשר לסגנון הבית. "הכי קל ללכת לאיקאה ולקנות מדף צהוב טרנדי, אבל כשחוזרים הביתה נזכרים שכל הבית הוא בסגנון פרובנס", אומרת מעצבת הפנים והסטייליסטית סיון איינהורן. "זה יישום מוגזם ולא מוצלח של טרנדים שסותרים אחד את השני ויוצרים בילבול". איינהורן מסבירה שלא חייבים לקחת מעצב לכל שינוי קטן בבית, אבל צריך לעשות עבודת מחקר מקדימה טובה ולהגדיר כיוון וקונספט.
כשהרהיטים בעונש
מנח נכון של רהיטים יכול לשנות את פני הבית. כשפינת האוכל, למשל, צמודה לקיר - היא מרגישה חנוקה. בין אם הסיבה לכך היא שהשולחן לא בשימוש או שאין מספיק מקום בדירה, מסבירה הסטייליסטית הילה ברונשטיין, "אם נמשוך ממש טיפה את השולחן הרחק מהקיר וניתן לכיסאות קצת אוויר, אפילו רק כמה סנטימטרים נוספים, זה יראה אחרת לגמרי".
כשיש התאמת צבעים מוגזמת
עם כל הכבוד לחיבה לאחידות, עפרי-סולימאני משתגעת כשהיא רואה שהבית שלכם כולו על טהרת אותם שני צבעים: שלושה כיסאות צהובים, שלושה בטורקיז, שתי כריות צהובות חלקות ושתי כריות בטורקיז וכן הלאה גם עם נרות, מסגרות וכל אבזור הבית. אקלקטיות זו לא מילה גסה.
כשלא מתכננים נכון
איינהורן מבהירה לנו כי לתפיסתה יש תכנון מדהים של בית ויש תכנון לקוי, "ואין אמצע. זה מתבטא ישר בתחושה בבית. נניח שהתאהבתם ברעיון של ספה במרכז הסלון אך הבית שלכם קטן ומה שיקבל את פני האורחים זה ספה עם הגב לדלת? חנקתם אותי", היא אומרת. יש חוקיות ברורה וחוקי יסוד לתכנון ולהעמדת ריהוט שיתכתבו עם המבנה ולא יריבו איתו. כך, למשל, בחדר ילדים יש כללים ברורים איפה נכון ואידיאלי להציב את המיטה ואיפה הגיוני למקם את הארון כדי להבין שאתם בחדר ילדים ולא בחדר ארונות. "זה חשוב במיוחד בחדר ילדים שגדלים בחדר במשך שנים. חשוב שתהיה אווירה טובה בחדר. אני מאמינה שזה מכתיב את הרוגע בעידן הפרעות הקשב".
כשלא מחדשים בכלל
כשהיא רואה קירות לבנים וריהוט מעץ מבינה איינהורן שהיא בחלל שקפא בזמן. "זה מאובן משנות ה-90 שאף אחד לא שם בו יד כבר 30 שנה. עיצוב לא מעודכן וכבד מעורר תחושה של כבדות ושל יושן". בבתים שלא שופצו משנות ה-90 היא ממליצה להתחיל מלתת גוון וטקסטורה לקירות, ועל רקע כזה כל רהיט מקבל חיים אחרים.
כשיש דלות בטקסטיל
"עניין תקציבי הוא לא תירוץ!", מבהירה עפרי-סולימאני. "בימינו ניתן למצוא מבחר אדיר של כריות, שטיחים ווילונות בעלויות לא גבוהות, ואסור לוותר עליהם בבניית תקציב שמתכננים בית". סלון שאינו תחום ומוגדר על ידי שטיח תמיד ייראה ריק וחסר, היא מסבירה, וכך גם לגבי ספה ללא כריות. אם הפרופיל של החלונות שלכם לא מהווה פרט עיצובי (כמו ברוב המקרים), "וילון שדרכו נכנס אור יטשטש יעדן את הקווים הסתמיים של מסגרת החלון וגם יאפשר את האיזון הנכון בין חדירת אור מלאה להחשכה מוחלטת בהגפת תריסים".
כשהקירות עירומים
בהמשך לדלות בטקסטיל, מסבירה עפרי-סולימאני כי לאנשים יש נטייה להוסיף עניין לפריטים הפונקציונליים בבית המונחים על הרצפה (כמו שולחן, ספה או פינת אוכל) "ולשכוח מהנוכחות המורגשת של הקירות העירומים". עם זאת היא מבהירה שכל תמונות הקנבס למיניהן, על אף היותן זולות, "לגמרי עשו את שלהן".
כשלא נכנס מספיק אור
תכנון לא נכון של תאורה יכול לשנות את כל האווירה בבית, מסבירה ברונשטיין. "יצא לי לראות לא מעט גוף תאורה יורד בעל נורה אחת בלבד שאמור להחזיק חלל שלם של מטבח. במקרים כאלה אני ממליצה להחליף לגוף תאורה צמוד תקרה עם כמה נורות חסכוניות או גוף תאורת לד". גם איינהורן מסכימה שתאורה יוצרת הרבה יותר אווירה מספה יקרה, כי "הדברים הקטנים הם הדברים הגדולים", היא מסבירה. "אם לא השקעת מספיק מחשבה בפריטים כמו תאורה, וילון ושטיח, זה ניכר. צריך לתמוך בבית ובחלל, אחרת הוא נראה עירום ועצוב".
כשמבולגן ומלוכלך
לכאורה לא מדובר בעניין עיצובי, מסבירה איינהורן, "אבל אני מרגישה שעיצוב לא נמדד רק בקווים אלא גם בתחזוקה השוטפת של הפריטים. הרי שחלל מלוכלך לא מצטלם טוב". אם יש או אין לכם ילדים או בעלי חיים, אם אתם גרים לבד או עם עוד אנשים - לכל אחד יש את המזבלה הפרטית שלו, "ובארץ גם יש אבק מיוחד", מוסיפה איינהורן. "צריך להקדיש לזה זמן. כשאני נכנסת לבית שלא שמו עליו יד חודש אני רק רוצה לברוח".
