אביטל לור היא אדריכלית שנולדה בכוכב יאיר - ישוב קהילתי, שמראה הבתים בו דומה ומורכב ממספר דגמים שנבחרו על ידי התושבים. מבניי הבתים הם בסגנון כפרי קלאסי ומאופיינים בגגות רעפים אדומים. במלחמת לבנון השנייה, החליטו אביטל ובעלה לעזוב את ביתם אשר היה אז בטבעון, ולחזור לכוכב יאיר - היישר לבית ילדותה של אביטל.
"כיף לגור צמוד להורים"
בבית הוריה של אביטל נותר הרבה מקום פנוי לאחר שילדיהם בגרו, גדלו ופרחו מהקן, ובני הזוג החליטו להתחיל את דרכם החדשה בבית המרווח. כדי ליצור לעצמם פרטיות ולשמור על פרטיותם של הוריה, בנו בני הזוג קיר גבס שהפריד בין חללי המגורים. ההתחלה הזו נמשכה שש שנים, שבמהלכן המשפחה הגרעינית של אביטל התרחבה, ונולדו לבני הזוג שלושה ילדים. למרות שאביטל מעידה שכולם "גרו יחד בכיף, והמגורים צמוד להורים הרגישו טוב ונעים, בכל זאת, היה צפוף מדי למשפחה החדשה בחלל של 52 מטר".
כשהמגורים נהיו לחוצים, הגיעו בני הזוג והוריה לתובנה חדשה: לבנות קומה נוספת בבית הקיים שתוקדש להוריה של אביטל, ולתכנן מחדש את החלל הנותר לטובתם. לדברי אביטל, מדובר בפרויקט עם הרבה מאוד אתגרים: החל ממגבלות גובה וגודל, דרך קווי בניין ועד האתגר הגדול ביותר שהוא בעצם לבנות בית לשתי משפחות תחת קורת גג אחת.
גרם מדרגות אדום, דלתות תכולות
התוצאה: בית מרענן ומעודכן שמשלב בין האהבה של אביטל לפריטי וינטאג' לבין אהבתה את המראה התעשייתי שמורגש בחלל ובחומרים הנבחרים במרחב. למשל, ברצפת הבטון, בקורות הפלדה והמדרגות המטריפות שעשויות מפח בצבע אדום. תודו שצריך אומץ כדי לקבל כזו החלטה, ושגרם המדרגות גורם לאפקט ה"וואוו". אתם שואלים איך זה קרה? מתברר שלגמרי במקרה. אביטל מספרת שבכלל לא תכננה זאת מראש, "בתחילה תכננו שלדת ברזל למדרגות והזמנו פלטות מעץ. אבל יום לפני שהביאו את העץ, התבוננתי שוב בשלדה והחלטתי שאני רוצה מדרגות שעשויות מפח תעשייתי, ואם כבר פח - אז שיהיה בצבע אדום. "דלתות העץ שנצבעו בצבע תכלת וחוברו בין המשקופים בחדרים, שימשו בעבר את סבא וסבתא של אביטל, שהיו לולנים ואלו היו הדלתות של מחסן הביצים שלהם", היא מספרת.
בחלל הציבורי התקרה העשויה קורות פלדה מרשימות וכדי להשלים את המראה התעשייתי נבחרה רצפת בטון מוחלק. הריהוט בסלון כולו אוסף של רהיטי וינטאג' שלוקטו ושופצו, וכך גם גופי התאורה. המטבח עשוי מפורמייקה לבנה, ופרקטי מאוד. גם הוא מקבל נגיעות מחממות באמצעות פריטים עם זכרונות, כלים ואוספים שהונחו למופת על המדפים.
מוטיב האריחים המצוירים חוזר בכל חדרי האמבטיה בבית, אבל בכל חדר קצת אחרת. בשירותי האורחים למשל, מצאנו אריחים מצוירים, לצד שולחן זינגר ישן שמשמש לכיור ומראות קטנות שמוסיפות לחלל אופי.
הקומה השנייה, בה נמצאים חדרי השינה, רוצפה בפרקט לימנציה. חדר השינה של בני הזוג צבוע בגוון בז' ונראותו מינימליסטית. שידות וינטאג' משופצות לצד המיטה וגופי תאורה מ"קלאס תאורה". בחדר האמבטיה הצמוד שוב חוזר מוטיב האריחים המצוירים אבל הפעם דווקא על הקיר.
בחדר הילדים מוצבות שתי מיטות מדליקות שאביטל מספרת איך "הצילה" אותן רגע לפני שנזרקו מקיבוץ סאסא שבצפון. היא שפצה אותן וצבעה. לצד המיטות מוצבים כיסאות קטנים ומקסימים ממכולה שמישהו הביא לארץ עם רהיטים ממשפחה של איימישים בארה"ב. חדר המשחקים המואר משמש גם כחדר אורחים למקרה הצורך.
במדור הקודם: העמק הוא חלום? במקרה הזה גם הבית
לכל הכתבות במדור "הביתה"