כשנכסים לבית של שלי ודודי העושר הויזואלי מהפנט ומסקרן. אחרי סקירה קצרה ברחביו אפשר להסיק מספר מסקנות: השניים הסתובבו לא מעט בעולם. הם אנשים יצירתיים ואוהבים לארח. שניהם חובבי אמנות, ואין ספק שהם אנשים חמים ומעניינים. הבית, שמהפסיעה הראשונה לתוכו ומיד לאחר עשר קריאות וואוו, הוא סוג של חתימה ברורה של האנשים שחיים בו. "אני מאמינה שבעיצוב בתים עבור אנשים קודם כל צריך להרגיש את מי שחי בבית", אומרת שלי, מעצבת פנים.
בית שני הפך לבית ראשון
שלי ודודי בנו את הבית בסלעית בשנת 2000 כבית נוסף לביתם שברמת השרון. כאשר סיימו לבנות שלי אמרה ש"אין מצב שמישהו יישב על האסלה לפני", ובכך נחתם המעבר. יש להם שני ילדים – בן 13 ובת 7. האדריכלית אורנה שתיל תכננה איתם את הבית. המבנה ההררי של היישוב התמזג עם הרצון של שלי להפרדה ברורה בין חלל ציבורי לפרטי והבית נבנה בשלוש קומות. חלק קטן מהקומה התחתונה הוא מרתף. דבר נוסף שהיה חשוב להם, הוא תקרה גבוהה ושלי דמיינה גם קיר זהב.
בכניסה מבחוץ מקבל את פני הבאים פסל אישה שיצר יהושע רק, אחיו של דודי, והעניק להם אותו במתנה. בפנים תלויות תיבות דואר ישנות מבניין בתל אביב. כאשר שינו את חזית הבניין, הוציאו את התיבות והחליפו אותן בחדשות. טלפון לילי ששלי קיבלה, הריץ אותה למקום ותיבות הדואר עברו אליה. מצדן השני של התיבות נמצא המטבח ובכל תיבה מונחים תבלינים.
הספרייה בנויה מאדני אח ישנים שנרכשו במכירה גדולה באפ סטייט ניו יורק, גם סוס הסחרחרה היפיפה הזה משם. ליום הולדתה ה-40, התגייסה כל המשפחה וקנתה לה במתנה את פסנתר הכנף, עכשיו היא מנגנת עליו.
הסלון חם, נח ופתוח לנוף המרהיב. ספות רכות בגוון בז' מפלורליס, ושולחן מ-flamant, חברה בלגית. הציור על הקיר של עופרה קוטלר. שימו לב לפינות העץ המגולפות למעלה במעבר בין הסלון לפינת האוכל - עוד פרט מיני רבים שהבית הזה משופע בהם. בפינת האוכל יש שולחן מ"הסיינדה" וספסל כנסייתי, מדף ומנורות קיר שנקנו במכירה של עתיקות באפ סטייט ניו יורק.
מטבח: עיצוב בהשראת תבשילי קדירה
שלי מעידה על עצמה שהיא טיפוס של תבשילי קדירה יותר מאשר בשלנית גורמה, וזה ניכר במטבח: הוא חם, שופע ונראה כרוחש פעילות. דרך חלון המטבח נשפך אור לכל החלל. משני צדי החלון הותקנו מדפי זכוכית עליהם מונחים כלי קרמיקה רבים-מעשה ידיה של שלי וספרי בישול. פסל פלפל אדום של שרה קנול.
במעלה המדרגות בין חדרי הילדים ניצב קיר תמונות מרשים. בקומה זו כאמור נמצאים חדרי הילדים וחדר האמבטיה שלהם. אם נעלה עוד קצת נגיע לחדר השינה של שלי ודודי. החדר קיבל ריענון לא מזמן בעיקר בצבע הלבן שבו נצבעה רצפת העץ. המיטה מ- flamant שידת האיפור והארון הם מתנה מאימא של שלי כאשר חגגה 16. שידות הצד נלקחו מבית סבא - סבתא ולא נעשה בהם שום שינוי.
אמבטיה של נסיכה אמיתית
אף פעם לא היינו בחדר אמבטיה כל כך גדול. גדול אבל אינטימי. נח, כיפי ומפנק. אמבטיה עם ברז עומד מעשה ידיהם (הם חתכו צינורות על פי הגודל הרצוי והרכיבו). לצד האמבטיה אזור נוסף למקלחת, מחופה בווילון ובתוכו שתי עמדות רחצה למקלחת משותפת, כך שאין צורך לריב על הזרם. ארונות הכיור היו בעצם ארון אחד ששלי פירקה לחלקיו ומיקמה מחדש כל חלק בצורה מרווחת יותר. האמבטיה של ליה נראית כמו חדר לכל דבר: שנדליר ווילון, כראוי לנסיכה אמתית.
בין הבית לחצר: חלל אירוח
בהתחלה, חלל חדר האוכל שימש כפרגולה פתוחה ועם הזמן הם החליטו לסגור ולהפוך אותו לחדר אוכל מרשים - ממש לא רק לאירוח. את שולחן האוכל, הארון הלבן והמדפים בנה דודי. כאשר בנו את המדפים הם כבר ידעו שהארונות השחורים ישתלבו שם. ארונות אלה נמסרו לשלי מקרובת משפחה והינם חלק מהציוד המקורי שהיה לה במרפאת השיניים. היום, במקום מכשירי עינוי הם מאחסנים את הסכו"ם וכלים נוספים לאירוח.
יש כאן כמה פריטים מאד מעניינים, למשל גוף התאורה העצום מעל שולחן האוכל - יצירת אמנות בעיצובה של שלי. השעון התלוי הוא שעון נוכחות מקורי לגמרי של מערכת הג'רוזלם פוסט. הוא זהה לשעון שמוצג במוזאון השעונים בלונדון.
יוצאים החוצה. החצר רחבת ידיים ומשקיפה על נוף הררי קסום ועוצמתי. לא מעט אירועים משמחים נחגגו פה: חתונת אחיה ואחותה של שלי, ולא מזמן בר המצווה של בנה.
במדור הקודם: בודהה בכניסה, שירותים בחצר
לכל הכתבות במדור הביתה
את בלוג הביתה כותבות, תמר לביא, עדי מנור ודנה אלון.
"הביתה": בתים ופריטים ייחודים