אם אתם מאלו שעוד זוכרים את מרצפות הטרצו שכיסו את רצפת הדירה, את מטבחי הפורמייקה ששימשו כל אם עבריה ואת התור לחדר השירותים היחיד בבית, כנראה שגם אתם נולדתם אי שם בשנות ה-70 ודרומה. וכנראה שגם אתם תדעו לספר כמה השתנה הבית הישראלי מאז. מהפרקט ועד האי במטבח, ממספר החדרים ועד לתריסים החשמליים - הרבה טרנדים עיצוביים התחלפו, נעלמו וחזרו, רק דבר אחד נשאר אותו דבר - הבתים שלנו עדיין דומים זה לזה.
אז מה אפיין את בתי ילדותנו ואיך הילדים שלנו חיים כיום? אתם מוזמנים לצאת איתי למסע קצר בזמן, ואם אתם נזכרים בעוד דברים, אשמח שתטקבקו.
עוד באתר לעיצוב הבית
- עיצוב בתש"ח: בחזרה לבתים של פעם
- הכי מעודכנים: אלה הטרנדים של 2014
- תתבגרו: 10 דברים שחייבים להיות לכם עד גיל 30
- המדריך המלא לעיצוב בתים
מהפורמייקה הכתומה למטבח הטוסקני
1. הבית שלנו: רובנו גרנו בבתים קטנים, חלקנו חדר עם האחים שלנו, הייתה לנו טלוויזיה אחת בסלון, פטיפון ושולחן כתיבה מפורמיקה אדומה בחדר, אבל היה לנו בוידם! אותה הנמכת תקרה שהייתה מתמלאת במשך השנים בחפצים שמעולם לא השתמשנו בהם, שכחנו מהם, ובעצם אף פעם לא היינו צריכים באמת.
והיום: תמו ימי הצנע. אני מקבלת לידי תכנית מעופשת של דירה בת שני חדרים, מטבח סגור, חדר רחצה, הול (כמובן, הרי איפה נתלה את מעילי הפרווה שלנו?), בוידם והמון, אבל המון, מרפסות ומסדרונות. אני תמיד מרגישה בשיפוצים האלו כמו הפיה בסיפור סינדרלה: "פוף" במטה הקסמים - ויש לנו דירת ארבעה חדרים, עם פינה לכל אדם בבית, ממלכה לכל ילד, שולחן עבודה, אי במטבח, יחידת הורים, מרפסת שרות והמון מקומות אחסון, כי משהו צריך לפצות על זה שלקחתי להם את הבוידם.
2. המרפסת: היו לנו מרפסות פתוחות ובקיץ היינו יושבים, אוכלים אבטיח ומייבשים את הגרעינים (כן, פעם היו לאבטיח גרעינים).
והיום: המרפסת הישראלית יכולה להוות מסמך אנתרפולוגי של ממש: בתחילה היו לנו מרפסות פתוחות, בדיוק כמו התרבות, האווירה וחיי היום יום, אט אט התחלנו להתכנס בעצמנו והמרפסות החלו להיסגר על ידי ויטרינות ענק והפכו להיות חלק מהסלון. בשנות ה 90 לערך הבינו הקבלנים שמרפסת זה מצרך מבוקש והחלו לצוץ מרפסות השמש הפתוחות והשקופות בבניינים החדשים ושוב זכינו למקום בו נוכל להדליק את המנגל הקטן שלנו. והיום? היום אנחנו כבר לא צריכים סלון גדול, עברו הימים בהם ישבה כל המשפחה סביב מכשיר טלוויזיה אחד, והמרפסות זוכות לעדנה מחודשת. ביותר ויותר שיפוצים שאני עושה בדירות ישנות אני מחזירה את המרפסת הסגורה למצבה הראשוני .
3. המטבח: לארוחת ערב היינו אוכלים חביתה עם סלט ירקות קצוץ דק דק, היינו מסבים כולנו לשולחן הפורמייקה הירוק במטבח (כי פינת האוכל נועדה רק לחגים), מוקפים ארונות פורמייקה כתומה ואבן חברון כמשטח עבודה פלוס כיור חרס שפעם היה לבן ואט אט נסדק כולו.
והיום: הידעתם? המטבח בעידן החדש הוא נחלתו של הגבר הישראלי. לא, הוא לא הפך להיות עקר הבית, מכונת הכביסה היא עדיין אביזר נשי, והוא גם לא מטגן שניצלים לילדים, אבל הוא רוצה מטבח הכפרי / פרובנסי / טוסקני / מודרניסטי/ מינימליסטי והכי חשוב – עם אי!
4. תוצרת הארץ:לפעמים ההורים שלנו נסעו לחוץ לארץ (שזאת הייתה הגדרה כללית לכל דבר שנמצא מעבר לים) והיו חוזרים עם דברים שיש "רק שם": אני זוכרת עד היום את המצעים עם ציורי "הולי הובי" בהם התעקשתי להשתמש עד שכבר היו מהוהים, את ניירות המכתבים עם הריח, מדבקות של וולט דיסני וג'ינס אמיתי של LEE.
והיום: חוץ לארץ זה פה! פעם היה פה מגזין עיצוב אחד, ובכל נסיעה לחו"ל הייתי מרגישה כמו נרקומן קטלוגים: הייתי נכנסת לחנויות עיצוב ומעמיסה כמה שרק אפשר, וחוזרת לארץ עם מטען עודף של ניירות שהייתי מסניפה במשך שנים אחרי. והיום? יש לנו גוגל, פייסבוק, יש לנו בלוגים מכל העולם ופינטרסט. האינטרנט הפך את עולמינו לכפר גלובלי אחד של עיצוב. גבולות היטשטשו, מאפיינים תרבותיים וגאוגרפים הפכו למיש-מש אחד גדול, ובסופו של דבר כולם פשוט רוצים "כזה, כמו בתמונה".
5. המקלט: כשהיו מלחמות היינו נוהרים כולנו למקלט המשותף. דווקא היה כיף, אהבתי אפילו את ריח הטחב באוויר.
והיום: מכת המכות - היום יש לנו ממ"ד: מרחב מוגן דירתי. לא אוהבת את החדר הזה, שמכער לכם את הבית ותוקע את כל השיפוץ.
6. הסלון: בימי שישי ההורים היו מארחים את החבר'ה, אוכלים פיצוחים ודג מלוח ומדברים. כן, כן, ממש מתקשרים ביניהם במילים, ויש שהיו משעשעים עצמם במשחק קלפים חוקי לחלוטין.
והיום: הפך מזמן לחדר המגורים, אבל אנחנו בכלל לא גרים בו, יש לנו מכשיר טלוויזיה בכל חדר, מחשב בכל פינה, אנחנו לא ממש מארחים בבית, ואם כן - אנחנו עושים זאת סביב שולחן האוכל הכפרי שלנו. אפשר לומר שהסלון של היום הוא שילוב של חדר תקשורת וחדר הקרנה. האמת? נראה לי שאולי אפילו יש אפשרות לבטל אותו. כי יש לנו הרי חדרי ילדים.
7. חדרי הילדים: אנחנו הילדים היינו שוכבים במיטות עץ האורן הפשוטות שלנו (שלעתים היו מעוטרות במדבקות שהיינו מדביקים עליהן בהחבא), בוהים בפוסטרים שעל הקירות ומפנטזים על איך כשנהיה גדולים נשלח את הילדים לישון, ונשב בעצמינו בסלון.
והיום: חדרי הילדים הפכו לממלכה שלמה של מיטות ענק, פינת עבודה עם לפטופ, אייפד, אייפוד ואייפון, הפוסטרים של פארה פוסט וסטיב אוסטין הוחלפו ברישומים עבודת יד שאף ילד לעולם לא בוחר בעצמו , ויש לנו מוטיבים: חדר עם מוטיב ים, חדר עם מוטיב נסיכה וחדר עם מוטיב סופרמן.
8. חדר הרחצה : בבוקר היינו מחכים בסבלנות (או לא בסבלנות- תלוי במידת הלחץ) להשתמש באסלה היחידה בבית, בכיור היחיד בבית ובמקלחון היחיד בבית, ואז היינו מדשדשים לאכול את ארוחות הבוקר ההכרחית על בלטות הטרצו האחידות בדירה.
והיום: כל פעם מחדש כשאני מתכננת שיפוץ אני המומה: איך משפחה שלמה תפקדה עם אסלה אחת וכיור אחד? היום, אם אני לא מצליחה להכניס לתכנון לפחות שני חדרי רחצה ושרותי אורחים (עם חלון! לא ונטה) - אני מרגישה שנכשלתי. אסלה לכל פועל, כיור לכל פועלת. והעיצוב? בניגוד לאחידות ששלטה בחדרי הרחצה בעבר, היום הכל מותר, אפילו שימוש בחומרים כמו עץ, שבעבר היו לחלוטין מחוץ לתחום של החללים הרטובים.
9. מיזוג: פעם בחורף היינו מורידים את תנור הנפט מהבוידם ויוצאים לקנות נפט מהמוכר שהסתובב בשכונה עם סוס ועגלה והיה מצלצל בפעמון. בקיץ היינו יושבים סביב הוינטלטור ומשתדלים לא לזוז יותר מידי.
והיום: בהתחלה הכנסנו מזגנים לסלון. גדולים ומרעישים - אבל לפחות מצננים קצת את הקיץ הישראלי. היום אין דירה שאני משפצת שאין בה מיזוג מרכזי, שקט ונעים שמגיע לכל פינה בבית.
10. השיפוץ: פעם היו לנו שיפוצניקים והם היו עושים לנו רמונט בבית, שכלל בעיקר את צביעת הדירה בסיד לבן, בדרך כלל לקראת פסח.
והיום: היום אין לנו שיפוצניקים, יש לנו קבלנים, והם עובדים עם מעצבות שעובדות עם יועצי תאורה, יועצי מיזוג, יועצי חשמל, יועצי אקוסטיקה ויועצי אינסטלציה. ומה בכל זאת נשאר אותו דבר? המילים: אין שיפוץ בלי אוברקאנט, אונטרקאנט, ,אינטרפוץ, מוסמס ,רולקה, שטיכמוס, שטרבה, שליכטה ושפכטל.
תלבושת אחידה: למה הבתים של כולנו דומים?
אז אחרי כל זה, איך ולמה קרה שרוב הבתים בארץ בכל זאת נראים אותו הדבר? אנחנו נורא רוצים להיות מיוחדים ולברוח מהשבלוני והמוכר, אבל אנחנו מפחדים מחומרים, מפחדים מצבעים, מפחדים בעצם מכל דבר שהוא לא אצל השכנים. ואצל השכנים יש:
פרקט למינציה (אגב, אין דבר כזה. תחליטו: או פרקט או למינציה)
גרניט פורצלן (גם כאן, צריך להחליט: גרניט או פורצלן?)
אבן קיסר (ניחשתם נכון – גם אבן קיסר לא קיימת. 'קיסר' זה לא אבן, זאת חברה שמייצרת משטחים ממינרלים וחומרים מסוימים)
קיר בריקים: במקרה הזה – אני משוחדת. נכון, יש את זה לכולם, אבל אני מתה עליהם.
אריחי בטון בצורת שטיח: זה רטרו ומיוחד וישראלי, אבל בבקשה, די עם השטיחים האלו. יש עוד אפשרויות לשיבוץ אריחי בטון.
מטבח כפרי: עצוב לי לשבור לכם את מיתוס המטבח הכפרי – אבל המטבחים שלכם, אלו שאתם בטוחים שהם כפריים, לא מתקרבים למטבח הטוסקני שאתם מפנטזים עליו. מה שיש לכם זה מטבח שינגל אמריקאי טיפוסי, שמקורו בכלל באנגליה של המאה 18.
מרב שדה, מעצבת פנים וכותבת בלוג בנושאי עיצוב
במדור הקודם: טיול לפריז - חנויות העיצוב שאסור לכם לפספס
לכל הכתבות במדור "סימני עיצוב"