"ברחוב שבו אני גרה אין בית שלא נפגע, אבל לא ציפיתי שטיל ינחת לי בחדר השינה", שיתפה אתמול (חמישי) חנה סנדלר, תושבת מטולה שחזרה לביתה לאחר שנחתמה הפסקת האש, בתדהמה שאחזה בה כשחזרה ליישוב הצפוני. שנה שלמה לא הייתה במועצה המקומית שיותר מ-400 בתים מתוך 650 נפגעו במהלך המלחמה. "לא יכולנו ללכת לראות וכשחזרנו הביתה גילינו שהבית בעצם כן נפגע", אמרה לאלמוג בוקר.
לא ידעת שהבית נפגע?
"לא ציפינו לחור בתקרה בחדר השינה. אמרו לנו שהבית בסדר, שראו תזוזה ברעפים אבל לכולם היו פגיעות הדף מירי צה"ל או חיזבאללה. הנזק משך חיות בר, והנזק שחולדות עושות זה לא יאומן. אני צוחקת כדי לא לבכות, זה היה מדהים ואין מה להגיד".
סנדלר הייתה בדרום ב-7 באוקטובר והזוועות הגבירו בה את התחושה כי חייה וחיי רבים בצפון ניצלו בנס. "מזלנו שנסראללה לא הצטרף. נכון שהוא מת אבל כבר יש אחרים, סינוואר מת ודבר לא השתנה. הבנתי שחיינו באשליה שהכל יהיה בסדר", הוסיפה.
האם את מרגישה שאת יכולה לחזור הביתה?
"עדיין לא, אנחנו עלולים להיכנס לתקופה של טפטופים כמו שהיה בדרום. זה מצב שאני לא יכולה להגיד לילדים ולנכדים לבוא, בפירוש לא. אנחנו עדיין בבעיה, אין מתווה. לא מדברים איתנו או עם ראשי המועצות".
מה צריך לקרות כדי שתחזרי הביתה בביטחון?
"הגבול שלנו פרוץ, צריך שיחזרו לנו את האמון שזה לא יקרה גם לנו. צריכים לדבר איתנו, להבהיר לנו שלא נוטשים אותנו ואומרים לנו להסתדר. כשהצבא ייצא ארגיש הכי לא בטוחה כי אני אהיה בפרונט".