לפני חצי שנה הצְפּינו בני הזוג, השף-סלב עומר מילר ויוצרת התוכן שירן כדר מילר, מהוד השרון לביתם החדש במושב בעמק יזרעאל. לשמחתם של השניים, שבמשך שנים חיו עם תדמית התל אביבים הפרועים עם הקעקועים שנהנים מחיי הלילה, העבודה היום-יומית שלהם כמשפיעני רשת יכולה להתבצע מכל מקום, כך שהקרבה למרכז חסרת משמעות עבורם היום.
>> הלם: האם זה פריט איקאה האהוב ביותר על הישראלים?
מילר הודה בעבר כי עם לידת התאומים הבין שהוא לא רוצה להמשיך להיות עומר שמבשל מהבוקר עד הלילה. הוא סגר את המסעדות שלו, בהן פוד ארט, חדר האוכל וסוסו אנד סאנס, הסיר את המועקה מהלב ובחר באבהות. "המעבר לעמק היה עוד צעד לעבר החלום", מספרת כדר מילר, "אנחנו מחפשים יותר שקט לעצמנו, להיות עם המשפחה, עם כמה שיותר חופש לילדים ולנו במרחבים, בטבע, לגדל לעצמנו את רוב הירקות, לאסוף ביצים מהתרנגולות המטילות שלנו וליהנות מחיי קהילה נחמדים, משהו שמאתגר יותר למצוא במרכז".
בבית מתגוררים מילר, 44, וכדר מילר, 39, עם שלושת הילדים, מון וריי, בן ובת תאומים בני 5, ולוסי בת ה-4, ובחצר ממתינים ארנבונים ותרנגולות. הבית חדש יחסית, רק בן שנתיים, ויש בו קומה אחת וחצי קומה נוספת לפינת עבודה. כל מה שקורה מתרחש במפלס התחתון – סלון ומטבח בחלל אחד, ממ"ד ששימש אותם בזמן האזעקות בתקופה האחרונה ובו קבועים כל ארונות הבית במקום בחדרים ("השתדלנו לשמור עליהם בבועה"), חדר משחקים, פינת יצירה גדולה שזה עתה סיימו לסדר, שירותי אורחים, חדר רחצה של הילדים, חדר השינה של המילרים עם שירותים ומקלחת צמודים וגם חדר שינה משותף להם ולילדים עם מיטה ענקית מקיר לקיר. "תכלס אנחנו ישנים איתם, והחדר שלנו יותר ליופי. חיברנו מזרנים גבוהים ושמנו על הרצפה, באורך 3.20 מטר, וכך אנחנו ישנים עם הילדים. יש להם גם פינת קריאה עם ספרים שתלויים על הקיר כדי להירגע אחרי השינה".
"גם אם הבית היה שלי לא הייתי משנה בו דבר"
את הבית עיצבה כדר מילר בעצמה עם השראות מהטבע ומצורת החיים שאימצו לעצמם. "עומר סומך עליי ואוהב את הטעם שלי, רק מסביר לי מה הוא צריך ומה נוח לו במטבח, שזה החלק שלו", היא מסבירה. לרצפת הבטון המוחלק, שסופג כל כתם, הוסיפו שטיח ויניל גדול מ"יש מאין" בדוגמת משבצות, שמכסה את כל שטח המטבח, מגן על הרצפה מבישולים ומוסיף חמימות. שטיח ויניל נוסף הוסיפה בכניסה לבית במראה עור פרה. החום והמשפחתיות שניבטים מכל פינה מאפשרים להם להיות ביחד, עם כמה שיותר חומרים טבעיים בריהוט ובבדים רכים, כמו עץ, צמר ופשתן. שום פלסטיק לא נכנס הביתה וכמעט שאין מתכת. חלק גדול מהחפצים הביאה ממרוקו, לאחר שנסעה עם חברתה, אסתרי, בעלת החנות "פנטזיה מרוקאית" בקיבוץ מחניים.
"הבית בשכירות, אבל גם אם היה שלי לא הייתי משנה בו דבר", אומרת כדר מילר. מאחר שגם היא וגם מילר עובדים מהבית, היה חשוב להם שיהיה יפה, מואר, נקי מעומס חפצים, וכמובן, נוח לעבודה. "עומר רוב הזמן במטבח, ואני מצלמת בכל פינה בבית, מעבירה את הבלגן ממקום למקום", היא צוחקת. הוא הותאם והונגש לילדים, כדי שכל דבר שאינו מסוכן ונכנס הביתה יהיה בגובה שלהם, נוח ולא יצריך טיפוס או מאמץ: שרפרף ליד מתקן המים המטוהרים, מגירה עם כלים משלהם במטבח, פינת יצירה שהכל סביבה בגובה המתאים, משחקים שהיא מחליפה מדי פעם כדי ליצור עניין, מראת קיר שתלויה נמוך ועוד. "אני יורדת על הברכיים ובודקת אם קל להגיע או לא. אולי נסחפתי עם זה, אבל זה נעים יותר להם ולי, ועומר ממש מסתדר עם זה". אחת הפינות היפות בבית היא ארון פשוט מאיקאה, שבו הם מאחסנים את כלי הזכוכית והקרמיקה, וגם שם יש לילדים כוסות בהישג יד. "אם משהו נופל, מבינים שנזהרים בפעם הבאה", היא אומרת ברוגע, רחוקה מלהילחץ מסיטואציה שקורית בכל בית עם ילדים.
איך מתנהל בוקר במשפחת מילר?
"אנחנו לוקחים את הבקרים בקלות, מתעוררים די מוקדם ומצפים להם. קצת יצירות ומשחקים, מתארגנים באיזי לגן, והבוקר נינוח".
נינוח, אבל לא אינסופי, כי ב-8 ורבע הילדים כבר בגן. "אנחנו הולכים לישון ב-8 בערב. עומר מתעורר ב-4, ואני מתעוררת עם הילדים ב-6 וחצי. כשאת עובדת מהבית, את יותר נינוחה". היא מכינה לעצמה את המאקה קקאו המפורסם שלה, שמתאים לחורף ונותן לה ים של אנרגיה (כפית גדושה קקאו נא אורגני, חצי כפית מאקה, מעט מים רותחים וקצת מייפל להמתקה. מערבבים עם מוט הקצפה, מוסיפים חלב מוקצף ומתפנקים). בפינת היצירה מחכה להם שולחן נמוך עם כיסאות שבגב שלהם נגרעו לבבות, יצירה של כדר מילר וחבר מהמושב. כדי להתכונן ליום שלפניהם הם מדליקים נרות בבית קטקטים עשוי קרמיקה, שבו יש ארובה, ועליה הם משחילים טבעות כמספר הימים, וכך יודעים איזה יום היום. מאחלים לעצמם דברים להמשך היום בגן, עם מי ישחקו ומה אבא יכין להם לאכול היום, וככה יוצאים לדרך.
שניהם לוקחים ומחזירים את הילדים לגן ביחד. חוץ מהבישולים, שעליהם מילר אחראי לבדו, והכביסות, שעליהן כדר מילר אחראית בלעדית, הם עושים הכול יחד - סידור הבית עם מנקה פעמיים בשבוע, מקלחות, הרדמות וטיולים. בשעות אחר הצהריים, כשלא חם או גשום, מבלים בחוץ וחוזרים לארוחה חמה שהכין אבא. ופעם בשבוע מגיע מילר לאזור המרכז, שם הוא לומד רפואה תזונתית אצל ד"ר גיל יוסף שחר כדי להפוך להיות מטפל באמצעות תזונה".
אבא מילר טובל באמבטיית קרח בחצר כחלק משגרת הבוקר הקבועה שלו. "מעבר לסיבות הרוחניות והנפשיות, אני טובל כדי ללמוד איך להשתלט על מערכת העצבים האוטונומית שלנו, מערכת שמפעילה את מנגנון הסטרס", הוא מסביר, "בעזרת נשימות וחשיפה מבוקרת לקור שמייצר סטרס, אני לומד לשלוט בסטרס ולהפחית אותו. לפי מחקרים זה מעודד ייצור של תאי שומן חוּמים, שתפקידם לשרוף שומן בגוף, כלומר לדאוג שנישאר רזים ובריאים. זה התחיל כמלחמה בחרדות, הפך להיות מאסטר פיס בלימוד עצמי ושליטה במנגנוני הסטרס".
כשעזב את חייו הקודמים, את העסקים וכל מה שהכיר, וגילה עולם חדש של תזונה כדרך חיים, התחיל ללמוד נשימה ולתרגל את אמבטיות הקרח. ליותר מ-300 אלף העוקבים שלו כתב בדצמבר האחרון באינסטגרם: "התחלתי להרגיש שאני חי. יותר נכון לומר נולדתי מחדש. החלטתי שאני לא מתאמן כשהילדים הולכים לגן. לא מחכה שיצאו מהבית כדי לנשום או לטבול או ללכת יחף בגינה. שיראו. שיגלו מי זה אבא שלהם שאולי אותו הם טרם הכירו. ילדים זה דבר תמים וטהור וכמו ספוג שסופח אליו את כל מה שהוא רואה. בשבילם אני רוצה להיות בריא וטוב יותר".
"חיים כמו האדם הקדמון"
בגינת הבית פינת מדורה עם חצובה, שעליה תולה מילר סיר פויקה ומכין תבשילים ומרשמלו. יש בה גם לול גדול של תרנגולות, ובבוקר הילדים נוטלים את סלי הקש שלהם ומביאים את הביצים לארוחת הבוקר. "מגינת הירק הם מביאים איזה ירק שבא להם, כחלק מהריטואל. אנחנו חיים קצת כמו האדם הקדמון", צוחקת כדר מילר, "כמה שיותר בפשטות, בטבע, עם אוכל נקי יותר. אומרים שלא פשוט להיות פשוט, וזה נכון. אנחנו מחפשים כמה שיותר התקרקעות וקרבה לאדמה, לחופש. משהו שיחזיק אותנו כמשפחה, שיהיה נוח לכולנו וימלא את הצרכים. מצאנו מקום מקסים בעמק יזרעאל שמתחיל לקבל צורה כמו שחלמנו, אנחנו מארחים כל הזמן, גדלים וצומחים בו, מקבלים השראה מהטבע וזה נורא כיף".
איזו פינה הכי אהובה עליכם בבית?
"זה משתנה עם עונות השנה, אבל תמיד סביב המטבח. עכשיו החלק האהוב הוא הפינה הקסומה בבוקר עם הרבה נרות בבוקר".
מהו בית עבורך?
"בית הוא לא רק המקום הפיזי שבו אני גרה, אלא מרחב של אהבה, ביטחון ושייכות. זה המקום שבו אני יכולה להיות עצמי באמת, בלי פחד, עם האנשים שאני הכי אוהבת בעולם. בית הוא החום שביחסים שלי עם הילדים, ההנאה מהרגעים הקטנים, והרכות שאני יוצרת בחיים שלי. זה החלום שלי שהתגשם, מרחב שבו יש קבלה, צמיחה וחיבור עמוק. עבורי בית הוא הלב של המשפחה שלי, והוא ההשתקפות של הבחירות שלי לחיים מלאים במשמעות ובאהבה".
