"אי אפשר לקנות אהבה", כתבו ושרו חברי להקת החיפושיות, והם כל כך צודקים. כלומר, למעט הפעמים שאנחנו כן משלמים על האהבה שלנו, גם אם מדובר בכמה פרוטות בודדות. אנחנו מדברים על האהבה הגדולה שלנו לחפצים ולמזכרות - מציאות שמקבלות אצלנו בלב, כמו גם בבית, פינה חמה. אביזר שהתחברנו אליו, עד כדי כך שאנחנו זוכרים כמה עלה ואיפה קנינו או ממי קיבלנו אותו בירושה ומתי. שאלנו בלוגריות ומעצבות פנים על הפריטים המיוחדים שהן לא יוותרו עליהם עבור שום הון ושתמיד ילכו איתן. קבלו את מצעד הפיצ'פקס האהובים.
קרוב ללב: המשקל נקנה לפני שהתינוקת נולדה
"את משקל התינוק הישן קניתי ב-ebay לפני שלוש שנים כאשר הייתי בהריון עם בתי השלישית", מספרת שרון רוגל מ"שרון & שרון - זה הכל בפרטים", הפקה ועיצוב אירועים. "הוא עלה לי כ-100 דולר וממש דמיינתי איך אצלם את בתי עליו לאחר שתיוולד. הוא יקר לליבי כי הוא כמובן מזכיר לי תקופה נפלאה של שמחה גדולה והתרגשות בבואה של תינוקת חדשה למשפחתנו".
רוגל מספרת גם על מכונת כתיבה עתיקה שהיא שומרת בבית שנים. "מדובר במכונת כתיבה של חברת Olivetti, מכונה שיוצרה בשנת 1935 באיטליה. אחרי חיפושים רבים מצאתי אותה ב-"Rose Bowl Flea Market" בפסדינה, קליפורניה. גם היא עלתה לי 100 דולר ובכל פעם מרגשת אותי ומשמשת אותי באירועים שונים - כמו באירוע בת המצווה שערכנו לילדה שהיא 'תולעת ספרים' וכל העיצוב היה סביב המילה הכתובה".
וזה לא הכל, לפני כ-20 שנה, בטיול שאחרי הצבא בניו יורק, התחדשה רוגל באחד מסמלי העיר הגדולה: מונית צהובה. "קניתי מונית אחת באחד השווקים. מאז שמרתי על המונית הזו לאורך כל השנים, עברתי דירות, מדינות, יבשות והמונית תמיד נשארה. המונית בטח עלתה לי כמה דולרים בודדים. באירוע בר מצווה שהפקנו בקונספט ניו יורק, המונית שוב 'עלתה לכותרות' כאשר החלטנו להזמין 350 מוניות שכמותה בכדי להשתמש בהן כפתקי הושבה לאורחים".
"אני חולת בבושקות", מספרת הילה ברונשטיין, מעצבת ומלבישת בתים, עוסקת בדקורציה והום סטיילינג. "המלח פלפל עם דוגמת פפיטה שחור לבן עלתה 69 שקלים בחנות סוהו, חישוק הרקמה עלה 100 שקלים והבבושקה 50 שקלים - שניהם נרכשו מכרמית קליין מהמותג 'baby to go'".
ברונשטיין מטפחת גם אוסף של פריטי וינטג'. "את המאוורר מצאתי בדירה ישנה של קרובי משפחה ולא היה להם צורך בו אז הם נתנו לי אותו. השרפרף גם היה שייך לסבתי. אני אוהבת אותו עם הבד והצבע המקורי ולמרות שהטרנד היום הוא לשפץ ולהשתגע בצבעוניות, אני מעדיפה אותו במראה הישן עם הזיכרונות שהוא נושא. המאוורר עדיין עובד ומקל עלי בלילות החמים".
סנטימנטלי: פסל שהוא פיסת היסטוריה
מעצבת הפנים, הילה עפרי בחרה להציג לנו תמונה. "התמונה הינה יצירה מתוך סדרה מפורסמת של ה-'New Yorker' והיא ממחישה את עוצמתה והיותה של העיר מרכז העולם, כאשר שאר המדינות כל כך קטנות לעומתה", היא מתארת. "את התמונה קיבלתי מההורים שלי לפני ארבע שנים, כאשר זו הייתה אצלם למעלה מ-27 שנים עוד בימים שהם גרו בארה"ב. מעבר לאהבתי האדירה לעיר הגדולה ולעובדה שאח שלי גר שם, אני אוהבת את הצבעוניות שלה ומבחינתי היא משתלבת ותמשיך להשתלב נהדר בכל בית בו אגור".
עפרי גם שומרת רדיו של פעם שעבר איתה בין דירות שונות בעיר. "קיבלתי אותו מסבא וסבתא שלי שהיו מאזינים לחדשות ומוזיקה. לאורך שנים הם סירבו לעבור למשהו מתקדם יותר, גדול יותר ועם סאונד טוב יותר. הם גם לא רצו להפנים שגם דרך הכבלים בטלוויזיה אפשר לשמוע רדיו. בסופו של דבר הם השתדרגו. התמורה שביקשתי בעבור המתנה שרכשתי להם, היא מכשיר הרדיו הישן שלהם, שמעבר להיותו סנטימנטלי ומזכיר לי את סבי וסבתי האהובים, הוא גם מזכיר לי את הימים ההם, שהייתי צעירה יותר והייתי באה אליהם והוא תמיד היה שם על השידה בסלון".
אחד החפצים היותר מודרניים שניצבים לצד הרדיו, היא קופסת פח חומה, שבעלה של עפרי קיבל מהעבודה עם תכולה של שוקולדים. "השוקולדים חוסלו מזמן אבל על הקופסה לא הסכמתי לוותר. את תכולת הקופסה הכינו בעלי מוגבלויות, מה שריגש אותי ואפשר לראות בטקסט שכתוב עליה 10 מילים מלאות משמעות שחשוב לקרוא, להפנים וליישם אותם כל יום ועם כולם", היא אומרת. לצידה ניצבת קופסת פח אדומה לבנה שקיבלה במתנה מחברה. "בתוך הקופסה היה מתכון ומצרכים להכנת עוגיות. הקופסה מזכירה לי את חברתי המקסימה וכתוב עליה HAPPY HOME, שזה בדיוק מה שאני מרגישה ורוצה להמשיך להרגיש בבית. את הפרח בוואזה קניתי באיקאה בעלות של 12 שקלים לשני פרחים, ומיקמתי את הפרחים בפינות שונות בבית. הפרח מלאכותי וככה בטירוף היומיום לא צריך לזכור לטפח אותו".
מעצבת הפנים סיון איינהורן, ושותפתה של עפרי בסטודיו HandS, מספרת על הנשר שאליו נקשרה במיוחד. "יש לי בבית די הרבה פריטים ייחודיים שאספתי בטיולים שלי בעולם, אבל הפריט האהוב עלי הוא פסל של נשר עשוי ברונזה שהיה שייך לסבא וסבתא שלי. הפסל הזה עמד בסלון שלהם לאורך כמה עשורים ועד כמה שידוע לי אין לו ערך כספי, אבל עבורי הוא מהווה פיסת היסטוריה קטנה. יש לו ניחוח אירופאי כמו לסבים שלי, וגם הוא כמוהם לא עבר אדפטציה מוחלטת לארץ ותמיד נראה לי כמו מתגעגע למקום אחר, למרות שהוא חזק וגאה.
הנשר מאוד כבד, גם פיזית אבל גם במראה שלו, ולא בדיוק קל לי לשלב אותו בדירות שאני גרה בהן. בדירה הנוכחית שלי הוא מוצב במרפסת על גבי שולחן מאולתר (קרש שמצאתי ברחוב) ביחד עם שבר קנקן שאספתי מהשפכים של החפירה הארכיאולוגית בתל מגידו, מראה משוקמת משוק הפשפשים, קנווס שצבעתי בכתום ועציץ מאיקאה".
"חפצים מיוחדים מאנשים מיוחדים"
אורנה מזור, מלבישת בתים וראש מגמת הום סטיילינג בשנקר, קשורה לפסלון הפרחים מאיטליה. "קיבלתי אותו מסבתי ולמרות שהוא קטנטן הוא בעל ערך סנטימנטלי עבורי שכן הוא יפה ומתקתק כמו שאני אוהבת. לאחרונה ראיתי בדיוק את אותו פסלון בחנות הפופ אפ של קרן שביט וזה העלה חיוך על שפתיי. הישן הוא תמיד רלוונטי".
מזור מספרת שחפצים מיוחדים עבורה, הם בדרך כלל מאנשים מיוחדים. "את המצית בעיצוב happypylones קיבלתי מחברת ילדות קרובה והוא מונח תמיד קרוב לכיריים. את כרית הסוס של מירב פלד ברזילי אני אוהבת בלי סיבה ממש. פשוט התרגשתי מאופן העיצוב הנוגע ללב של טכניקת הדפס דמוי רקמה. לדעתי אין מחיר לפריטים כאלה ולצערי הם לא למכירה. אני שילמתי עליה 120 שקלים והיא מקפיצה לי את כורסת הוינטג', כך שכל שנותר הוא לצאת לאחו לרכיבה".
עם המיניאטורות שלה, מזור הרבה יותר סנטימנטלית. "כשהייתי ילדה היו לי שני בתי מיניאטורות אדומים ואמא שלי הייתה קונה לי כל שבוע מיניאטורות חדשות. החברות החביבות האלה הן מה שנשאר מהאוסף המפואר של פעם והן מזכירות לי נשכחות. את כוכבי הים קניתי בנסיעה האחרונה שלי ליוון, הם עלו בין 15-30 שקלים ליחידה ומעוררים בי תחושות של חופש".
ניחוח חו"ל: מגדל אייפל צבוע
עבור ברברה דגטיאר, מעצבת גרפית, שאוספת מגוון פריטים מעניינים ובעלי ערך סנטימנטלי, לפריט שמצאה בטיול אחד בגרמניה יש ערך במיוחד. "כשהייתי בפסאז' קטן בכניסה לבניין, שמחתי לגלות שולחן קטן שמישהו השאיר לטובת הציבור. על השולחן ניצבה קערית חרסינה בווארית עם עיטורי זהב שמאוד מצאה חן בעיניי. ארזתי את זה כך שזה לא ישבר בדרך חזרה לארץ ומאז הקערית ניצבת ליד המחשב שלי ושם אני מניחה את כל הטבעות שלי. זה טקס תחילת יום וסוף יום".
גם פסלון האייפל של בעלת הבלוג קפה ויפה, אפרת יפה, נוסך בה תחושה של חו"ל. "הוא היה סובניר זיבלי חסר צבע וחן מברזל, שעלה חמישה אירו לבעלי שהביא אותו לילדים באחת מגיחות העבודה שלו לפריז. חיפשתי אלמנט קישוטי לשים על השידה בחדר השינה שלי, משהו לצבוע בצבע דומיננטי שמח, בחדר שהוא רובו לבן עם מעט שחור - ובינגו, נזכרתי באייפל. אחרי שביקשתי רשות מהילדים וצבעתי את הפריט, הם ביקשו שאצבע להם גם את האייפלים האחרים שלהם".
גם חפציה של המעצבת שני רינג, מכניסים לבית משפחתה נגיעות בינלאומיות. "את פסל הינשוף קניתי בשוק הפשפשים בברצלונה והוא עלה לי שישה אירו והתאים באופן מושלם לסלון של אמא שלי. את התמונה של הציפור קניתי בשוק בריקליין בלונדון יחד עם אחת נוספת בשבעה פאונד".
אפרופו חו"ל, אחד הפריטים הכי מזוהים עם טיולים ומסעות היא המזוודה כמובן. ויש לא מעט מזוודות ישנות שהפסיקו אמנם לשמש לנשיאת בגדים אבל הפכו לפריט ריהוט נוסטלגי ומעניין. המזוודה של דנה אלון מבלוג "הביתה" מלאת משמעות עבורה: "את המזוודה מצאנו ברחוב בזמן שהיינו בשליחות בסינגפור. זאת הייתה אהבה ממבט ראשון. במהלך השנים הצבנו אותה בבית במקומות שונים. כרגע היא מוצבת בסלון ומשמשת כשולחן".
בטעם של פעם: קופסאות או לא להיות
מיכל צרפתי, אדריכלית פנים, אוהבת לחדש פריטים ישנים. "לאבי הייתה חנות אופניים ואת שידת המגירות הזו קיבלתי בירושה. מסגרתי אותה בעץ וצבעתי בלבן והיום היא מוצבת בסלון הביתי שלנו. כמובן שהערך שלה הוא בהיותה מזכרת מאבא שלי".
בנות בלוג "הביתה" גם כן מצאו רכשים יקרי ערך בשוקי פשפשים וכמו צרפתי, שפצרו כשהיה צריך. עדי מנור אדלר, מצאה קופסאות שנקנו בשוק הפשפשים בחיפה וביפו. "הם עלו לי גרושים, אבל בגלל שקשה כבר למצוא קופסאות כאלה, הן יקרות מאוד לליבי". שידת הוינטג' שלה נקנתה גם כן בשוק לפני חמש שנים. "אהבתי את הצורה הייחודית שלה. כדי לעדכן את המראה שלה, צבעתי את השידה בתכלכל אפור והחלפתי את הידיות. היא נדדה אתנו מבית שכור אחד לשני, כשכל פעם אנחנו מוצאים לה שימוש אחר. עכשיו עברנו לבית החדש שבנינו והשידה מוצבת בכניסה ומתאימה שם בול".
גם קרן שביט, בלוגרית ובעלת הסטודיו "האיזולטור", אוהבת מאד קופסאות פח. "יש לי קופסאות פח עם ציפורי גן עדן בגדלים שונים שאני זוכרת מהבית של סבתא שלי. היא הייתה שומרת לי בתוכן סוכריות צבעוניות ואני הייתי מסתכלת על הקופסה הזו בעיניים נוצצות. את הקופסאות האלו ניתן היה למצוא כמעט בכל בית בישראל. סבתי לא שמרה על זו שלה, אבל מאז שאני זוכרת את עצמי אני מוצאת ורוכשת אותן בכל הזדמנות בשווקי פשפשים ובחנויות יד שנייה. הקופסה הראשונה עלתה לי 10 שקלים לפני שנים רבות ומאז אני אוספת אותן ומשלמת עליהן כבר הרבה יותר".
תמיד איתך: התוכי הנודד
את התוכי שתלוי על ענף בביתה מצאה עירית אהרונסון בעיירת אמנים קטנה ליד סאן פאולו, ברזיל. "את התוכי עם הענף שעליו הוא יושב קניתי ב-15 ריאל (קצת פחות מ-15 דולר). הוא קישט לי את החדר במלון ואז הוא נדד איתי למישיגן, לשם הגעתי במסגרת העבודה. כשהגעתי לחופשה בארץ הבאתי אותו להורי שישמרו לי עליו וכשחזרתי לצמיתות לארץ לקחתי אותו ומאז הוא תלוי במטבח. מבחינת ערכו הסנטימנטלי, אני חושבת שזה מיוחד שהוא הגיע כל הדרך מברזיל ולמרות שהוא מסוגל לעוף, ליווה אותי לכל מקום מבלי לברוח".
לשביט אמנם אין ציפור בבית אבל יש לה כלוב שניצב ליד ארגז כלי תפירה מעץ שהיה שייך לאימה. "הארגז היה נפוץ מאוד ונמצא בבתים רבים. לפני כמה שנים מצאתי ארגז כזה בשוק הפשפשים ביפו ורכשתי אותו בסכום של 20 שקלים. כשעיצבתי את הסטודיו החדש שלי השתמשתי בארגז התפירה הישן כמתקן תצוגה. הצמדתי אותו לקיר והדבקתי בתוכו סלילים ישנים של חוטי תפירה והוא משמש לתצוגה".
פריט נוסף ונוסטלגי מעץ שייך למירב אייכלר,יועצת פנג שואי. "מדובר בפסנתר ננסי, המיועד למשחק ילדים. זהו פסנתר איטלקי, צעצוע שרק פעם היו מייצרים, והוא עדיין משמש את הילדים שלי ואת חבריהם שבאים לבקר ולנגן בו. רכשתי אותו בשוק הפשפשים של מונטבידאו (אורגאווי), 'טריסטאן נרבחה', והוא עלה לי כ-100 שקלים. את הכיסא המקורי שלו איבדתי באחד ממעברי הדירה שעשינו, והזמנתי כיסא חדש מנגר, שהכין לי אותו לפי השרטוט של המקור".
הפיצ'פקס הקטנים שעושים הבדל גדול: כך תכינו פריטים קטנים ומדליקים בזול ובקלות