מיקומה המקובל בחלל המגורים העכשווי הוא בין המטבח והסלון כדי להבטיח נגישות טובה אל ומהמטבח, ובמקרים שהשטח מאפשר זאת מוקצה לה מקום מוגדר ואינטימי יותר. עיצובה הוא תוצר ישיר של מהותה, וכולל שולחן אוכל וכיסאות, ולעתים גם אמצעי אחסון ייעודי. כך או אחרת, פינת האוכל היא חלק משמעותי בחלל והאובייקט המרכזי בה הוא השולחן. מעבר להיבטים אסתטיים, שולחן פינת האוכל אמור בראש ובראשונה להתאים לגודלו ולאופיו של החלל וכן לשרת את צורכי המשפחה. לכן, לפני רכישתו חשוב להגדירם במדויק על מנת שהוא אכן יספק את המענה המבוקש, ולא יהיה סוג של "פיל לבן" שמקשה על השימוש.
גודל וצורה: עגול, מלבני או מרובע?
החלטה על גודל וצורת השולחן (מלבני, עגול, מרובע) היא לעולם קשה, שכן יש להביא בחשבון את גודל החלל, את נוחות ההסבה וכן את תדירות האירוח והיקפו. ללא קשר לשולחן שנבחר, חשוב לוודא שהחלל המיועד למיקומו ולמיקום הכיסאות מאפשר הסבה נינוחה ומעברים נוחים סביבו, וכאמור, רצוי שאף תוספת של אמצעי אחסון, ו/או העמדה של שולחן עזר (למשל לבקבוקי השתייה) על מנת להקטין את ריבוי הפריטים עליו.
גודל חלל סביר להכלת שולחן לסעודה של שישה אנשים הוא כ-240X240 ס"מ, כאשר יש לקח בחשבון גם אופציה להגדלת השולחן, ואז יש צורך בחלל גדול יותר. בנוסף, כדאי לזכור כי ככל שהקונסטרוקציה של השולחן יותר "פשוטה", ללא ריבוי אלמנטים המשתלבים תחתיו ועדיף עם רגליים פנימיות במרכזו, כך גם ההסבה ושילוב הכיסאות סביבו נוחים יותר, ללא נקודות "מתות" או בעיה של "היתקלות" ברגליים וכדומה.
שולחן מלבני: שולחן מלבני הוא השכיח והמקובל ביותר בארץ. גודלו של שולחן אוכל מלבני סטנדרטי, המיועד להסבה של שישה אנשים הוא 160X90 ס"מ ולעיתים 160X100 ס"מ. במידת האפשר מומלץ להעדיף רוחב של 100 ס"מ לפחות, על מנת לאפשר עריכת שולחן יעילה המשאירה גם מקום להנחת כלים במרכז. הארכה של שולחן מסוג זה תוסיף בדרך כלל עוד 40 ס"מ מכל צד ותאפשר הסבה של שמונהה עד עשרה אנשים, תלוי במבנה השולחן.
שולחן מרובע: למרות שההסבה סביב שולחן מלבני נעימה יותר ומאפשרת תקשורת טובה יותר בין היושבים, שולחן אוכל מרובע פחות שכיח משולחן מלבני, מאחר והצבתו דורשת חלל גדול ומרווח יותר. גודל סטנדרטי ומינימלי של שולחן מרובע, המתאים להסבה של שישה עד שמונה אנשים הוא 125X125 ס"מ.
שולחן עגול: שולחן עגול, למרות שכיחותו הנמוכה, הוא בעצם הדרך הנוחה והיעילה ביותר להסב סביב שולחן. קוטר מינימלי של 120 ס"מ יאפשר הסבה של שישה אנשים. לשולחן מסוג זה ניתן להוסיף אלמנט "סוזן העצלה", המאפשר סיבוב המזון בנוחות בין הסועדים.
שולחן אובלי: משטחו מאופיין בשילוב צורני של מלבן ועגול, ובהיעדר פינות הוא מאפשר הסבה גמישה של מספר האנשים סביבו. מסיבה זו, בין היתר, הוא נחשב מתאים במיוחד לחללים צרים.
להגדיל או להקטין: פתרונות פונקציונאליים
מאחר והמרחב הביתי הממוצע לא תמיד מאפשר העמדה של שולחנות גדולים מאוד, הפתרון המאפשר להגדיל את משטחו בעת הצורך הוא יעיל. מנגנוני הגדלה קיימים במספר אופציות, ובכלל זה עבור משטחי זכוכית, ורצוי מאד שהם יהיו קלים ונוחים לשימוש: משטחים ה"מקופלים" מעל או מתחת לבסיס השולחן, ו"מתיישרים" עם המשטח בדומה לפתיחת ספר; הזזה מרכזית, כאשר בסיס המשטח נע על מסילות ומאמצע השולחן שולפים את היחידות המאריכות - אחת שתיים או אף יותר, לפי הצורך.
שתי האפשרויות משתלבות אינטגרלית בתוך השולחן, ואפשרות נוספת היא משטחים הנשלפים משני קצותיו או פתיחה בצורת מגירה. לחללים קטנים במיוחד, בהם אפילו הצבת שולחן "רגיל" היא בעייתית, מוצעים פתרונות פונקציונאליים חכמים, דוגמת שולחנות סלוניים או קונסולות, הגדלים והופכים לשולחנות פינת אוכל, ואפילו שולחן אוכל המסתיר בחלק פנימי שולחן ביליארד.
חומרים: צריך לעמוד בתנאים הסביבתיים
מחומר יחיד ועד שילובים מגוונים שולחן אוכל יכול להיות עשוי מחומר אחד, או משילובי חומרים שונים. החומרים השכיחים ביותר הם עץ (גושני-טבעי או צבוע, או מחופה בפורניר), מתכת (ברזל יצוק, כרום וכד') וזכוכית (בעיקר בכל הנוגע למשטח ולעיתים נדירות גם לגבי הרגליים), ולעיתים נדירות יותר גם אבן, בדרך כלל אבן טבעית דוגמת שיש. הבחירה בחומר כזה או אחר תהיה בדרך כלל תולדה של הסגנון המבוקש, אך חשוב לזכור שלחומריות יש השלכות על גודל ותחזוקה.
השולחן צריך לעמוד בעומסים ובתנאים סביבתיים – הן להחזיק את כובד משקלו העצמי (נתון זה חשוב במיוחד כשמדובר על פלטות כבדות מעץ גושני, זכוכית ושיש) והן להתמודד עם ספיגת חומרים שעלולים להישפך וכובד הכלים המונחים עליה.
משטח עץ: משטח עץ גושני מלא בדרך כלל לא יהיה בעל נראות של טביעת אצבעות, אבל הוא רגיש להנחה של כלים חמים, בעל יכולת ספיגה ודורש תחזוקה לאורך זמן, ככל אלמנט העשוי מעץ טבעי. כאשר בוחרים שולחן המורכב מפלטת עץ גושני חשוב להניח מתחת למפת השולחן יריעה סופגת שתצמצם נזקים במידה ונשפך נוזל בעייתי מבחינת כתמים, כמו יין, למשל.
משטח זכוכית: מלבד עניין הטעם האישי של בחירת שולחן שמורכב מפלטת זכוכית, חשוב לוודא שהרגליים (בין אם מעץ ובין אם ממתכת) חזקות מספיק על מנת לשאת את כובד משקלה. זכוכית היא חומר שאינו סופג ולכן יעילה מאוד בכל הקשור לתחזוקה שוטפת ועמידות בפני חומרים, אך מאידך היא שבירה, שריטה ובעלת נראות גבוהה של טביעת אצבעות.
משטח אבן: לשולחן המורכב מפלטת אבן יש בדרך כלל חסרון מרכזי אחד והוא חוסר האפשרות לשלב מנגנון הרחבה/הקטנה. בנוסף פלטת אבן היא בדרך כבדה מאוד ודורשת רגליים מסיביות על מנת להחזיקו. שולחנות פינת אוכל בדרך כלל אינם עשויים מחומרים אלה, השמורים לעולם ריהוט החוץ. יחד עם זאת, קיימים שולחנות המשלבים חומרים פלסטיים, כאלה ואחרים. שולחנות מסוג זה הם בדרך כלל קלילים וצעירים יותר מבחינה חזותית, קלים לתחזוקה ושימוש, אך יחד עם זאת יש להיזהר בכל הנוגע להנחת כלים חמים.
סגנון ועיצוב: עניין של טעם ותקציב
כאשר מדובר על האספקט החזותי כמובן שיש אינספור אפשרויות וגיוונים. חומריות השולחן והכיסאות הנלווים אליו בשילוב הצורה, ייצרו את סגנון השולחן המבוקש. את זה ניתן להתאים לסגנון ולשפה העיצובית השולטים בחלל, ולחלופין דווקא לחרוג מהם להדגשת אזור בעל שפה חזותית משל עצמו. לדוגמה – בית המעוצב בקווים נקיים, פלטת צבעים שקטה וחומריות של זכוכית ובטון, יוכל להכיל באורח מעניין דווקא פינת אוכל מהודרת, מעץ מלא, עם גוף תאורה קישוטי מעליו.
בכל מקרה, הבחירה בסגנון: מודרני, עתיק, כפרי, שאבי-שיק, אורבני, צעיר וכד', היא עניין של טעם ותקציב אישיים שכן כל מגוון הסגנונות, בטווחי מחירים שונים קיימים כיום בעולם פינות האוכל.
ואם כבר מדברים על שולחנות: קבלו שישה בעיצוב ש(מיימי)
וגם: שולחן האוכל - הלב הפועם של הבית
לפורטל עיצוב מבית מגזין "בית ונוי"