עבור מעצבת פנים, תערוכת עיצוב בחו"ל, בין אם היא מתקיימת בפריז, במילאנו, במינכן או בריאד, היא כמו שבוע האופנה לפאשניסטה - ריגוש שיא. ההתרגשות מתחילה כבר בשלב קניית הכרטיס, או אז פוצחים בחפירה אינטנסיבית באתר התערוכה ובתכנון קפדני של הימים. לאחר מכן עוברים לאריזה אובססיבית, בכל זאת פריז. המעמד מחייב ומלווה בהתלבטויות רבות - עקבים בשיק פריזאי או נעלי ספורט לטובת ימי הליכה ארוכים? (בנעלי ספורט לא יתפסו אותי מתה). אולי נעלי בלרינה? לא קל.
עם השנים התפתחה לה נוסחה: מזוודה ריקה, רק בגדים יפים, רק נעליים נוחות (מי אמר שסטילטו של עשרה סנטימטר בשלג זה לא נוח?). סיימת לארוז? חצי מזה את לא צריכה. רוקני את המזוודה והשאירי מקום לקניות, למצלמה קטנה ולחברות טובות.
מודה, הפעם טיפה התאכזבתי. מה כבר ביקשתי, התרגשות עד קוצר נשימה? זה כל כך מסובך?
סרוגים, צהוב והשראה סקנדינבית
אז קוצר נשימה לא היה שם, אך כן התרשמתי מגודל התערוכה, ממגוון החומרים, מהסרוגים שממשיכים להיות אופנתיים ועושים לי הכי נעים שאפשר, מהקולור בלוק שכנראה לא מתכוון ללכת לשום מקום, והכי הכי, מהביתנים הקטנים של המעצבים העצמאיים, שהציעו מוצרים ייחודיים ושונים.
בעוד במילאנו כיכבו הצהוב-טורקיז-אקווה מארין, הפעם חבר הצהוב לכחול רויאל שמחמיא לו הרבה יותר ולשלל ירוקים, וכאוהבת ורוד פוקסיה מושבעת, שמחתי למצוא גם לא מעט מגוון זה לצד צהובים עזים. במילים אחרות, עם כל הכבוד לפאנטון שהכריזו על שנת ירוק האזמרגד, גם השנה היא שנה צהובה בשלל גוונים - צהוב שמש, צהוב חלמון, צהוב בהיר. אפילו חרדל. כמו תמיד, גם הפעם בלט העיצוב הסקנדינבי בניקיונו. הרהיטים עשויים מעצים בהירים וטבעיים שנראים כאילו לא זכו כמעט לשום טיפול, אפילו לא לשכבת לכה, ומשולבים בחומרים נוספים כגון מתכת, עור ופולימר או רק צבועים חלקית בצבע אפוקסי מבריק. אהבתי במיוחד את רהיטי החוליות ואת קערת העץ של חברת Objekten וכן את שרפרפי העץ מחובקי העור של חברת Livingroom. שילובים נפלאים של צבעים ושל חומרים אפשר היה למצוא אצל Soft Line, שהציגו את קו ה-Living Spirit - רהיטי עץ המשלבים בחן בד וצבע, ואצל הכורסה ההולנדית הצבעונית והיפהפייה של המותג Zuiver . ללא ספק, הנגיעות האתניות הן הטרנד של השנה.
השפעות אתניות, טפטים וטאץ' אישי
בביתן של Oyama הסתכנתי בכאב לב ובארנק דואב. אנשי החברה לקחו את המונח "הלבשת הבית" הכי רחוק שאפשר, ועיצבו סריגי קשמיר עדינים מאוד שאפשר ללבוש או להתכסות בהם, עדיף מול אח מבוערת ועם כוס יין אדום ביד בלילה מושלג. גם גזרת האביזרים לא הכזיבה: Tamawa, חברה שעושה שימוש בחרוזי בקליט צבעוניים למוצרים שונים, הפתיעה ועיצבה מלבד שעוני יד מיוחדים שהציגה במילאנו גם מתלה מעילים מרהיב, העשוי מחרוז גדול וצבעוני עם רגלי עץ בגימור נקי. עוד מוצר שונה ומרגש הוצג בביתן הקטנטן של טינה פרי (Tina Frey), מעצבת מסן פרנסיסקו, קליפורניה, המפסלת בחמר כלי מטבח בעבודת יד ולאחר מכן יוצקת אותם מפולימר בסדרות קטנות. בכך היא מעניקה טאץ' אישי לכל מוצר ומוצר ומבטיחה את הייחודיות שלהם.
בשטיחי הטלאים אפשר היה להיתקל בכל פינה בתערוכה ובכל חנות עיצוב שמכבדת את עצמה ברחבי פריז (גם בשטיחי ג'וזפון כאן בארץ), בצבעים אחידים או בצבעוניות משתנה.
.
חברת GAN (המייצרת גם פופים סרוגים) מציגה שטיח חדש ומפתיע. מרחוק הוא מזכיר את הזיגלר המהוה, מקרוב הוא מזכיר גובלן, אך מכל מרחק הוא מסקרן ויוצר עניין בצבעוניות מעודנת שנוצרת מחוטי צמר עזים בצבעי טורקיז וורוד, המשולבים עם בסיס בגוון בז'. כמובן, הטפטים ממשיכים להיות שחקנים ראשיים בעיצוב החלל, והם צבעוניים יותר מאי פעם ובעלי טקסטורות מעניינות, בהן כאלה המנסות לחקות מראה של עץ. בחברת Designers Guild הפליאו לעשות והציגו טפט בדוגמת אריחי קרמיקה מבריקים.
לפני סיום
אם אתם מתכננים לנסוע לתערוכה הבאה (שתתקיים בספטמבר), זכרו שביום האחרון אפשר לרכוש את הפריטים המוצגים. זהו מידע חשוב מאין כמוהו, שכן, אין כמו התסכול שחשים לנוכח פריטים שטרם מוצגים בחנויות, נמצאים בהישג ידכם אבל לא יהיו שלכם, כי אתם טסים חזרה לארץ יום אחד מוקדם מדי - העיקר שתגיעו לבחירות (ואני בכלל לא מדברת על עצמי).
אך אל דאגה, לא שבנו בידיים ריקות. בדקנו את Serendipity ואת Merci, ואם היו מחלקים את פרס הקנייה הטובה ביותר, אין ספק שעל הקנייה ב-Serendipity היה מגיע לי המקום הראשון. העלנו מחשבות על רילוקיישן למדינה שבה כל הטוב הזה קיים כל הזמן, התנחמנו בעוד מרק בצל אחד (כן, היו שם גם בגט וגבינות) וחזרנו הביתה, מהר לפני שיעצרו אותנו על משקל יתר (ולא של המזוודה).