אנשים אוספים כל מיני דברים מהמובן מאליו ועד פריטים מוזרים ומעניינים. זו תכונה אנושית לאסוף, ללקט ולטפח מילדות או בגרות אוספים קלאסיים כמו בולים, מפיות וקופסאות גפרורים או לאוספים עכשוויים ומקוריים על פי נטיות הלב והתקופה. ביקשנו ממעצבות לספר לנו מה הן אוספות ומה החיבור האישי שלהן לפריטים, וגילינו אוספים פוטוגניים שנושאים עמם סיפורים אישיים, מטען רגשי, חדוות ציד, סקרנות, ערכים לחיים והיבטים מקצועיים. העבודה על איסוף המידע והצילומים עבור הכתבה אפילו גרמה לחלקן להבין טוב יותר את מהות האוספים שלהן. אוסף, מתברר הוא הרבה יותר ממה שהוא נראה.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
- לכל הכתבות בערוץ living
- איך תצבעו בקלות מטבח פורמייקה? המדריך המלא
- המדריך לעיצוב מרפסת עירונית בחמישה סגנונות
כלי כתיבה: האוסף של מיכל דרעי-וימן, מעצבת מוצר ובעלת סטודיו
"במהותי כמעצבת, אני אגרנית. אוגרת חפצים ושומרת חומרי גלם למקרה שאצטרך. אבל האוסף המוגזם ביותר שלי הוא כלי הכתיבה. זהו אוסף בן 26 שנים של טושים, עפרונות צבעוניים, עטים, עפרונות מכניים ועוד. התחלתי אותו עוד בגן, כשהייתי מקבלת בפנים זורחות מאושר סטים של טושים ומכלה אותם על קירות ביתי וניירות שכפול.
"בחופש הגדול שלפני כיתה א' נחשפתי לכך שיש יום מרוכז שבו קונים כלי כתיבה לפני ששנת הלימודים מתחילה, ושנה לאחר מכן כבר ציפיתי לקנייה הגדולה בכיליון עיניים וכל שנה מחדש מילאתי את הקלמר עד אפס מקום. הקלמר היה הפריט הכי חשוב בילקוט - מושקע ומושא לקנאה. את דמי הכיס הייתי מבזבזת בחנות בקריית ים שבה היו מוכרים עטי עיפרון סיניים פשוטים בשקל. כשגדלתי התחלתי לקנות גאדג'טים לכתיבה כמו עיפרון מיוחד לשמאליים, טושים מחיקים, עטים זוהרים בחושך ועפרונות גרפיט מיוחדים.
"בתקופת הצבא, כשהייתי משק"ית הוראה וקצינת חינוך, הוצאתי הרבה ממשכורתי הצבאית הדלה על כלי כתיבה, בתואנה שאני צריכה לשפר את נראות הבריסטולים ומערכי השיעור שהייתי מכינה. כשלמדתי עיצוב, זה היה התירוץ הטוב ביותר להוצאה כספית, ועד היום אני משתמשת בתירוץ של היותי מעצבת כדי לרכוש כלי כתיבה שאני 'צריכה לעבודה'.
"כיום יש לי בערך 600 פריטים, שהרבה מהם בביתי וחלק מאופסנים בבית סבתי, בשידת מגירות המיועדת רק לכלי הכתיבה שלי. אני מנסה להשתמש בחלקם הגדול, ולעתים כשטוש מתייבש אני שומרת 'נציג' למזכרת מכל חבילה שאבד עליה הכלח. אני קונה כלי כתיבה בכל מקום. בארץ ובחו"ל, בחנויות מתמחות ובחנויות פשוטות. יש לי גם אוסף של עטים ממותגים ש'שכחתי' אצלי לאחר ששאלתי אותם בסיטואציות כאלו ואחרות. גם כלי הכתיבה של האחים שלי היו מגיעים באורח פלא אליי, תוך שכנוע שאצלי הם ימצאו בית ראוי באמת.
"הפריט הכי יקר לי הוא טושים יפניים שבקצותיהם מעין מכחולים שמאפשרים לצייר בעובי משתנה ולכתוב איתם קליגרפיה. הפריט הכי סנטימנטלי הוא לורד בלתי מחיק שסבא שלי הביא לי כשעבד בתע"ש, עם הטבעה של "צ" על הפקק שלו (כי זה היה טוש בייצור מיוחד לצה"ל). הוא איכותי מאוד כי יש בו אחוז כוהל גבוה והוא נשאר עמיד לאורך זמן רב – יותר מ-20 שנים במקרה שלי, והוא גם מזכיר לי ממי ירשתי את החיבה המופרזת לכלי כתיבה.
"מאחורי כל עט, עיפרון וטוש יש סיפור, זה מה שיפה בהם. אני זוכרת כמעט את כל הסיפורים ולא ברור לי באילו מאגרים במוח הם מאוחסנים. אני יכולה לשחזר היכן קניתי כל אחד מכלי כתיבה ומה הניע אותי לקנות אותו. לא מזמן הייתי מאושפזת בבית החולים בשמירת הריון, כמעט בלי יכולת לנוע. חברתי הטובה קנתה לי חוברת צביעה למבוגרים וערימת טושים טובים עם קצוות כפולים, וזה שימח אותי מאוד.
"זה אוסף שאני משתמשת בו ומכלה אותו, ובדרך כלל נוספים כלי כתיבה חדשים על חשבון אלו שהתקלקלו או התייבשו. תמיד אמצא מקום לאפסן את כלי הכתיבה שברשותי, הרבה בגלל שאני מצליחה לשכנע את עצמי ואת הסובבים אותי שאין לי אף פעם מספיק מהם".
בתי אחסון ומיניאטורות: האוסף של עינב שניטמן, מעצבת טקסטיל וחדרי ילדים ובעלת Bandana Shop
"אני אוספת בתי אחסון ומיניאטורות. תמיד הייתה לי חולשה לדברים קטנטנים, משהו בהם תמיד ריגש אותי. את המיניאטורות התחלתי לאסוף בילדות, את בתי האחסון - לאחרונה. אחד מהם מלווה אותי מגיל 12, שיפצתי אותו קצת והוא משמש מקום אחסון לאוסף שלי ולאוסף של בתי הגדולה. גם אותה אני מלמדת מהו אוסף וכמה חשוב בעיניי להתמיד בו.
"אוסף בעיניי הוא מחשבה מתמדת על משהו קטן שהלב חפץ בו ותהליך האיסוף ממלא כל פעם מחדש. זו עבודה קטנה עם מחויבות אישית, שמאמנת להעריך דברים קטנים ולחפש אותם בכל מקום. מעבר לפאן יש בזה גם מסר חינוכי מסוים. לי ולאחים שלי יש אוספים מגיל אפס שעבדנו ועמלנו עליהם בהתאם לחיבור אישי.
"הפריט הכי זול באוסף שלי הוא בובת קינדר של היפופוטם, שיש לי מגיל 8 בערך. מתה עליה. הכי נוסטלגיה שיש. הפריט הכי סנטימנטלי הוא סט כלי הגשה לתה. קניתי אותו כשהייתי בת 12 בטיול בת מצווה בפריז עם אמא שלי. טיילנו בשוק, ואני ממש זוכרת שביקשתי ממנה לקנות לי. מאז אני שומרת עליו מכל משמר. כשהעברתי אותו לסטודיו עטפתי את הכלים כאילו הם נשלחים במטען המטוס, שחס וחלילה לא יישברו.
"תמיד ידעתי שכשיהיה לי בית גדול עם איזה קיר פנוי, אצמיד אליו את כל מה שצברתי ואספתי לאורך השנים. יצא ככה שבניתי סטודיו לפני שבניתי בית, וכרגע כל האוסף שלי, בערך 50 פריטים, שמור שם על קיר השראה אחד גדול מאחורי שולחן העבודה שלי. אני מקווה שיום אחד יהיה לי בית גדול יותר ואז אקדיש לכל זה עוד קיר".
בובות ודמויות עץ, ויקינגים ושעוני קוקייה: האוספים של שירי אשד שחר, מעצבת, מנחת סדנאות סטיילינג ויצירה לבית ובעלת הבלוג "עולמה"
"דמויות ובובות תמיד משכו אותי. בארץ היה לי אוסף דמויות ויניל מעוצבות, אבל בעקבות רילוקיישן לקליפורניה לפני שלוש שנים נחשפתי לעולם הפשפוש בשווקים, בגארז' סיילים ובחנויות יד שנייה, ואיתו לתקופת ה-Midcentury (שנות ה-70-30 של המאה ה-20) ולסגנון המתלווה אליה. פיתחתי חולשה לדמויות העץ שובות הלב של התקופה: אני אוהבת בהן את התמצות בפרטים, החומריות וההפשטה. לפני שנתיים התחלתי גם לאסוף שעוני קוקייה סיפוריים - וינטג׳ ממזרח גרמניה (novelty cuckoo clock) המתאפיין באיורים ובדמויות המספרות סיפור. אני אוספת גם סירי אמייל מאוירים, קופסאות פח ועוד.
"את הוויקינג הראשון שלי, כתום השיער, מצאתי בחנות goodwill (חנויות יד שנייה ברחבי ארה"ב). הוא הציץ מירכתי מדף עמוס ומאז התחלתי להתעניין ולחפש לו חברים. לפעמים אני מרגישה שכל מה שצריך זה לזמן את הפריט שחושקים בו והיקום יציג אותו לפנינו, אבל אני מניחה שהפוקוס והגדרת המטרה פשוט הופכים אותנו לציידים טובים יותר. ואכן, מאז אני לא מפסיקה למצוא פריטים חדשים והאוסף התרחב לסוגים שונים של בובות ודמויות מעץ.
"את שעון הקוקייה הראשון שלי (הקטן עם דמות הילדה על נדנדה) מצאתי לפני שנתיים בגארז׳ סייל. הוא היה זרוק על ארון, אפילו לא מתומחר ושילמתי עליו דולר אחד בודד. מציאה מדהימה שעשתה לי את היום. שלושה שעונים אחרים מצאתי בגארז׳ סייל אחר של אספן שעונים. היו לו אולי 50 שעונים בגדלים ובסגנונות שונים, עושר אמיתי. בחרתי לי שלושה מאוירים בסגנון הגרמני הסיפורי המובהק ואימצתי אותם. כרגע יש לי שמונה שעוני קוקייה, וכ-20 בובות עץ ממשפחות שונות.
"את בובות העץ אני אוהבת לפזר ברחבי הבית ולא בהכרח לרכז אותן על מדף אחד. לשעונים הקציתי קיר בסלון, והחלום הוא למלא אותו לאט לאט ובטוח עד שאצטרך לעצור. אני אוהבת שמציגים לראווה את האוספים בבית. זה נותן טאצ' אישי, וקיבוץ פריטים קטנים נותן להם כוח ונוכחות וגם הצצה לעולמו הפנימי של בעל הבית. כל אוסף יכול להפוך לפריט עיצובי המוצג לנוי, כולל פריטים פחות קונבנציונליים או פונקציונליים, שבדרך כלל לא מיועדים לתלייה או להצגה לראווה - סירים, סלסילות, צעצועים ואפילו מכתביות.
"העובדה שהאיש שלי הוא נגר חובב, בהחלט עוזרת. תמיד אפשר לבקש מדף חדש. בתחילת הדרך אספתי רהיטים לשיפוץ, אבל המקום נגמר מהר, אז עברתי לפריטים קטנים. כשהקיר של השעונים יהיה צפוף, אנסה להפסיק או להחליף ולגוון את הקולקציה. חשוב לי שיהיה לכל שעון ספייס משלו כדי שיהיה אפשר לראות ולהעריך את הפרטים. שעון הקוקייה הראשון שלי, שעלה דולר אחד, הוא הפריט הכי זול. רוב הפריטים עלו לי גג 20 דולר. הכי כיף להגיע לבית שפשוט נתקע בשנות ה-50 ואז המציאות הן הכי שוות. הפריט היקר ביותר הוא צעצוע שרכשתי בכ-30 דולר מאספן ב-etsy. הוא יוצר בשנות ה-20 בצ'כוסלובקיה, ואפילו מופיע בספר שסוקר בובות עץ מאותן השנים".
לבבות: האוסף של אילנית בארי, מעצבת פנים
"תמיד הייתה לי אהבה ללבבות וכשעברתי בית דמיינתי שאני יושבת בפרגולה ומעליה תלויים מלא לבבות. אז חלמתי והגשמתי. ככה הכל התחיל. אני אוספת קרוב לשמונה שנים, והאוסף תלוי בגינה, בפינות בבית, במקלחת, יש לו נוכחות על כרטיס הביקור שלי, על ספלי הקפה, יש לי שרשרת לב שאני עונדת כל הזמן ואפילו על היד שלי יש קעקוע לב.
"יש לי המון לבבות מכל מיני סוגים: קרמיקה, עץ, קש, ברזל. מכל סוג יש לי בערך 30 לבבות, והקרמיקאית הדס שלום יצרה עבורי לבבות במיוחד. הפריט הכי זול באוסף הוא סבון לב, ואם ייגמר המקום יום אחד הם עדיין יהיו איתי. הם חלק מהלב שלי".
וואשי טייפ: האוסף של סיון ליבנה חכים, מעצבת פנים ובעלת הבלוג "שתיים סוכר"
"יש לי אוסף גדול של וואשי טייפ. מגיל מאוד צעיר אני עוסקת באמנות כתחביב. לשמחתי הרבה התשוקה עברה הלאה לבני נועם בן החמש. אנו גולשים יחד בפינטרסט ועוסקים ביצירה בשעות הפנאי. אנו אוהבים ללכת לחנויות יצירה ולבחור את חומרי הגלם לעבודות שלנו. תמיד כשניכנס לחנות כזו אקנה לפחות שני גלילי וואשי טייפ - אחד עבור נועם ואחד עבורי. אפשרויות היצירה עם וואשי הן בלתי נגמרות. אפשר ליצור ולקשט איתם הרבה דברים שזה פשוט לא ייאמן: מסגרות, תמונות, מקשי מקלדת, דגלונים ועוד. אני עוד מעט סוגרת חמש שנים לאוסף, וזו רק ההתחלה.
"בפעם האחרונה שספרתי, היו לי 150 גלילים. חלק מהאוסף שמור בקופסת היצירה שלי, חלק בקופסת היצירה של נועם והחלק האהוב עליי במיוחד מונח על מדף מעל שולחן העבודה שלי. צבעוניות שמשמשת השראה. אני רוכשת וואשי טייפ בחנויות יצירה או אונליין, ולשמחתי בני משפחה וחברים יודעים שאני אוספת ומפנקים אותי בימי הולדת או כמתנות מנסיעות שלהם לחו"ל. למזלי וואשי טייפ הוא אוסף שלא תופס הרבה מקום. בהמשך, כשנגדל יותר, נרכוש עוד קופסאות אחסון. כבר נמצא להם מקום, זה בטוח".
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
מטריושקות, בובות PEZ, בובות דיסני: האוספים של אפרת מיכלסון, בעלת סטודיו ליסון לעיצוב, צילום ומיתוג
"יש לי בבית המון אוספים: מטריושקות, בובות עץ, בובות פז, בובות דיסני קטנות, קופסאות פח, תחפושות, מסגרות ועוד. האיש שלי צוחק עליי שיש לי גם אוסף של בנות, וכן, יש לי חמש. התחלתי לאסוף את המטריושקות אחרי לידת בתי הבכורה, כשקלטתי שאני בעצם מטריושקה אחת גדולה. לא תיארתי לעצמי שיהיו לי חמש בנות ואני ממש אקרא 'בבושקה'. את אוסף הפזים התחלתי אחרי שגיליתי שהמטריושקות ממש יקרות, והבנתי שכנראה לא היו לי הרבה, אז חיפשתי משהו קצת יותר זול, עממי. הרווחתי אוסף צבעוני ושמח. הכיף באוספים האלה הוא השילוב בתוך הבית של הישן והחדש.
"את המטריושקות ובובות העץ אני אוספת כבר עשר שנים, ויש לי יותר מ-100 בובות. האוספים פזורים בכל רחבי הבית: בסלון, במטבח, בשירותים, על שידת החתלה, בחדר המשפחה, בחדרי הבנות. הבבושקות היקרות נמצאות על המדפים הגבוהים. הבנות כבר יודעות במה מותר לגעת ובמה לא. אוסף הפזים הוא חופשי חופשי לכולן. גם מה שמונח יפה על המדף אפשר להוריד ולשחק, הבנות מסדרות לבד כשהן מסיימות. אוסף הפזים בן שש שנים, ואין לי מושג כמה פזים יש לי. יש גם כפולים וכל המרבה הרי זה משובח.
"אני הכי אוהבת את כרית הבבושקה שתפרתי בעצמי בסדנת תפירת בבושקות אחרי לידת בתי החמישית. התחושה שאני יכולה להכיל בתוכי ילדה והנה היא, פתאום בחוץ, בן אדם, מפתיעה אותי בכל פעם מחדש. אני ממש עושה מארבים על מוכרי וינטג' לראות מתי מגיעה מטריושקה חדשה. אני לא קונה הכל. חשוב לי איך היא נראית ואיזו צבעוניות יש לה. היא חייבת להתאים למקום מסוים בבית. עם הפזים זה קל, יש בכל מכולת שכונתית או סופר. אני כבר יודעת בדיוק לאן ללכת ומי מביא פזים חדשים. חברים שלי כבר יודעים להביא לי מטיולים בחו"ל פז חדש. לרוב הם מסמסים לי משם תמונה ואני בוחרת מה שאין לי.
"פעם נסעתי עם שתי חברות טובות והתינוקות שלנו לחופשת לידה בבודפשט שבהונגריה. הגענו לשוק המקורה, שמפוצץ במטריושקות במחירים גבוהים. הצילו. אמרתי לעצמי שאין מצב שאני יוצאת מפה בלי איזו מטריושקה מיוחדת. חפרתי בכל הדוכנים, הלכתי את השוק אולי מיליון פעם הלוך-חזור. ואז מצאתי אותן, את המטריושקות שלי. הן היו שתיים, עומדות על רגל, כמו ביצת הפתעה, יפהפיות. קניתי את שתיהן. אם אני פוחדת שייגמר לי המקום? אין מצב שזה יקרה. יש מקום לכולן".
דמויות של יודה ודמויות בכלל: האוסף של עדי דגן, בעלת סטודיו גורילות לעיצוב ולמיתוג
"אני מאוד אוהבת דמויות שעשויות היטב ומעריצה עיצוב טוב ומדויק של דמות. עיצוב טוב בעיניי הוא כשהדמות היא בבחינת 'טעם נרכש'. כלומר, אינה מושלמת או 'חמודה' במבט ראשון, אלא מצריכה קצת זמן להתרגל אליה והאהבה אליה מתפתחת כתלות בסיפור. הכוונה היא לקחת דמות לא יפה ולבנות לה סיפור דמות מרגש - וכך להפוך אותה לאהובה. למראית עין, הדמות של אי.טי מפחידה, אך כשלומדים להכיר אותו מבחינים בעיניים הכחולות והאנושיות, באף החמוד, ופתאום הוא נראה כל כך מתוק, ממיס, כובש. פתאום אנחנו גם רוצים חבר כזה. היופי באיטי הוא שאנחנו לומדים לאהוב אותו עם הזמן. אני מעריצה את המעצבים החכמים שלקחו סיכון והאמינו שהסיפור חזק מספיק ושהדמות תרגש. כשלוקחים סיכונים - עושים היסטוריה!
"יש לי כל מיני אוספים כבר שנים ארוכות, למשל קופסאות פח, אבל את האוסף של יודה התחלתי בשנתיים האחרונות. אני אוספת דמויות מצוינות נוספות: אי.טי, דאבי (מהארי פוטר), וגולום (משר הטבעות). האוסף של יודה מוצג על מדף בבית, ויש בו בינתיים שלושה פריטים: יודה בובה, יודה פז, יודה אוריגמי. הבובה הקטנה היא בובת אספנות ובן זוגי קנה לי אותה בלונדון בחנות שלstar wars . היא עשויה בקפידה, כולל המקל של יודה עם מגנט מזערי בקצה. הוא מודולרי ואפשר להוציא ולשנות את הזווית שלו. דמות אחרת מצאתי ביריד העתיקות של דיזנגוף. היודה האוריגמי הוא עבודת יד של אח שלי. לקח לו המון זמן לפצח את צורת הקיפול המיוחדת".
רהיטים מוקטנים – האוסף של אורית שרמן, מעצבת ומלבישת בתים
"כמעצבת שמסתובבת המון בחנויות עיצוב ובתערוכות בארץ ובעולם קורה לי המון שאני נתקלת בפריט ריהוט משגע ואומרת לעצמי: 'אם רק היה לי מקום לכיסא/כורסה/פסל המיוחד הזה – הייתי קונה'. אז מצאתי לי פתרון יצירתי, שתורם לא פחות לעיצוב הבית ומתחבר לאהבה הגדולה שלי לאספנות.
"זה התחיל עם נעליים וכיסא מיניאטוריים שקיבלתי מאמי, נעלי מעצבים יפהפיות ודגם מוקטן של כיסא שאהבתי, בעיצובו של המעצב פיליפ סטארק. ואז הבנתי שיש חלומות שאפשר להגשים - ודווקא בקטן. כמובן, כיסא מיניאטורי לא יכול להישאר בודד (מה אם יבואו אורחים קטנים במיוחד?) וזוג נעליים אחד על המדף זקוק לחברה. אז עד מהרה נוספו דגמים מיניאטוריים נוספים, שהתקבצו לשני אוספים מרשימים שלא מפסיקים לרגש אותי. הדגמים ענו על אהבתי הגדולה לנעליים (שמוכרת כמעט לכל אישה) בלי לדאוג לשטחי אחסון ולהצטער על רכישות שלא נוצלו.
"אופן ההצגה של האוסף חשוב כמעט כמו האוסף עצמו, ולכן תכננתי עבורם שטחי תצוגה מיוחדים בבית. בחירת מקום התצוגה המתאים ורצף הטקסטורות והצבעים יוצרים מכלול שעולה על סך חלקיו, ומוקד עניין בחלל. לא פחות מהכיף והריגוש שבטיפוח אוסף, המוכרים לכל אספן חובב, בדגמים המוקטנים יש ערך עיצובי ופיסולי, אמירה סגנונית והקפדה על פרטי הפרטים".
עציצונים וכדורי שלג – האוסף של תמרי סלונים ליבס, מעצבת אופנה ובעלת הבלוג tamariandme
"למה אנחנו אוספים דברים? האם ההתרגשות שבאיסוף היא שנותנת לנו תחושת סיפוק, או שזו היכולת להביט באוסף שלנו מדי פעם ולהיות גאים בו? האם זו הציפייה המתוקה למצוא פריט נדיר שאין לאף אחד? שנים אני אוספת דברים שעושים לי טוב בלב, שמשמחים אותי וכן, זה שאני יכולה להסתכל עליהם זה האושר הפרטי שלי. העברתי את האהבה הזאת גם לילדים שלי, הם לגמרי אספנים והם מתים על זה.
"אוסף העציצים המלאכותיים התחיל לפני שבע שנים בקקטוס צמר סרוג. מהשנייה שראיתי אותו הוא המיס אותי וככה התחלתי את האוסף הזה עבור הבת שלי. לצד אוסף העציצים עומד אוסף כדורי זכוכית עם שלג ממדינות בעולם, אוסף שהתחיל לפני חמש שנים עם כדור זכוכית נדיר שקיבלנו מלונדון.
"יש לנו יותר מ-40 עציצים וכ-45 כדורי זכוכית, וכולם שמורים ומוצגים על מדף בחדרה של הבת שלי, בת ה-11. קקטוס הצמר הוא הפריט הכי סנטימנטלי. הוא זה שפתח את האוסף כשהבת שלי הייתה בת ארבע והוא תמיד מזכיר לי כמה הזמן טס. משהו בצמר הסרוג כל כך תמים. משהו של פעם.
"בבלוג שלי כתבתי פעם על 'אוספים של החיים' ואיך זה מתחבר לזיכרון ולסנטימנטליות: 'תראה לי מה אתה אוסף ואגיד לך מי אתה. כמו תעודת זהות. כל סיפור בחיינו מצטרף לאוסף שכבר היה קודם. כל חפץ אהוב הוא חלק מאוסף שיש לו משמעות. לא סתם המילה אוסף מתייחסת לא רק לחפצים, אלא גם לחיים. כל אוסף של זיכרונות, סיפורים, חברים, אירועים וגם חפצים אהובים הוא מכלול של מהותנו, של מה שמרכיב את הנשמה והלב שלנו'.
"את העציצים אני קונה בכל מקום. כל חבר טוב שנוסע או בן משפחה מתבקש להביא לנו כדור כזה מהמדינה שאליה הוא נוסע. במשך השנים זה הפך למנהג אהוב על כולם. חברים מביאים לנו כבר כדור בלי שנבקש כי הם יודעים שזה הכי ישמח אותנו. ללא ספק הכדורים מאיסלנד ומסינגפור הם הכדורים הכי שווים והביא לנו אותם גם אותו חבר. החלום שלנו זה כדור שלג מאלסקה, תרתי משמע. אף פעם לא ייגמר לנו המקום. נפנה עוד מדף לחברים החדשים באוסף ונמשיך לאסוף".
