כמה דקות זה כל מה שלוקח כדי לייצר בובה ב״בנה לך דובי״: בוחרים את מעטפת הבובה בזמן שהמכונה המערבלת את חומר המילוי שנראה כמו צמר גפן ממלאת את הבובה ו"מפיחה" בה חיים כאילו הייתה ג׳פטו. המודל האמריקאי והדני שהגיע באיחור אופנתי לארץ בשנה שעברה, עובד בהצלחה כ-20 שנה וסביר להניח שייצר לאורך השנים מאות אלפים אם לא מיליוני דובונים שנשכחו באותה מהירות שהם יוצרו.
בניגוד מוחלט עומדת המעצבת ההולנדית אן קלייר פטיט, בעלת המותג הנושא את שמה, היוצרת בובות ואקססוריז לבית מכותנה אורגנית הנעשים בעבודת יד בסריגת קרושה. הכנת בובה בגודל בינוני בסריגת קרושה, לצורך העניין, נמשכת כיומיים בידיים מאוד מיומנות. "זה באמת מפתה לפנות לשיטות ייצור תעשייתיות בגלל העלות, אבל אני אוהבת את מלאכת היד. זה תמיד יהיה הפוקוס שלי, גם עכשיו כשהמחירים עולים. כך הפריטים יישארו מיוחדים וייחודיים", אומרת לנו המעצבת בריאיון טלפוני. "אני חושבת שזה חשוב מאוד להכין משהו יפה שיחזיק מעמד לאורך הדורות, בובה שאפשר להעביר אותה לילד שלך שמעביר אותה לילד שלו, או שאפשר לשמור אותה בבית ולהניח על המדף", היא מוסיפה.
קשה שלא להישבות בקסמם של הפריטים של אן קלייר פטיט הנעשים בטכניקה המסורתית ומזכירים תקופה אחרת. כשהיא נשאלת מה לדעתה סוד ההצלחה של המותג הנמכר ב-40 מדינות ברחבי העולם, היא עונה במבוכה: "אני לא יודעת. אולי זה הטאץ׳ הנוסטלגי בעיצוב מודרני".
לפריטה על מיתרי העבר יש כוח רגשי וכלכלי אדיר. סרטים תקופתיים ימשיכו לככב ברשימת שוברי הקופות בקולנוע ואנשים ימשיכו לחפור בשוקי פשפשים בחיפוש אחר שעון עתיק או תקליט נדיר. העובדה שאת הפריטים של אן קלייר פטיט סורגות בעבודת יד נשים בסין ובנפאל מקנה להם ערך מוסף.
"בעולם הזה אנשים פחות ופחות עושים דברים עם הידיים שלהם, הרבה עובדים עם מחשבים וילדים חולמים לעבוד בעבודות יוקרתיות, כך שעבודת יד זה משהו מאוד מיוחד שצריך להוקיר. הנשים בנפאל התחילו לסרוג קרושה בשבילנו בבית, וכל יום יש אנשים שרוצים להצטרף לקבוצה וללמוד להתפרנס מזה. לעשות קרושה ברמה כזו זה לא פשוט, ומאוד קשה להתפרנס בנפאל, במיוחד אחרי רעידת האדמה. קבוצת הנשים המוכשרת הזו מתבגרת ויכולה להעביר את הידע שלה לדור אחר", אומרת המעצבת.
"אחרי 10 שנים עם צעיפים, החלטתי לעשות שינוי"
אן קלייר פטיט (57) נולדה בברדה, הולנד. "אני לא הייתי 'בת טיפוסית'. לא ממש שיחקתי בבובות ואהבתי לשחק בחוץ עם אחים שלי וגם עם חיות״, היא מספרת. היא למדה עיצוב תעשייתי באקדמיה של איינדהובן ושם התאהבה במלאכות היד כמו הדפס, שזירה וסריגה במסגרת קרושה. כשסיימה את לימודיה ב-1986 החלה לעבוד במותג האופנה אספריט ולאחר ארבע שנים פתחה מותג אקססוריז הנושא את שמה.
מה גרם לך לעזוב את עולם האופנה ולפנות אל עולם הצעצועים ואקססוריז לבית?
"במשך 10 שנים הוצאנו קולקציות של שלים וצעיפים בסריגת קרושה. יום אחד הכנו דובון בקרושה עם רגליים ארוכות, סתם בשביל הכיף וכולם פשוט התאהבו בו. עולם האופנה ועולם הצעצועים וההום דקור שונים לגמרי, קליינטים אחרים, קצב אחר. חשבתי שאחרי 10 שנים של לעשות צעיפים יהיה נחמד לעשות שינוי".
איזה מהפריטים שלך את אוהבת במיוחד?
"אני מאוד אוהבת את הכלבים, במיוחד את התחשים ואת הארנבת עם השמלה".
מאיזה חלק את הכי נהנית בתהליך העבודה ולמה?
"מהחלק הקריאייטיבי, ליצור דגם חדש ולבחור צבעים וחומרים, לחשוב על הסצנה שנביים לצילומים שאנחנו עושים כל עונה. בעונה שעברה צילמנו פיקניק שבו החיות משחקות ונהנות, ובעונה לפני כן עשינו החלקה על קרח. אנחנו לא משתמשים בפוטושופ, כל הנוף והאביזרים נעשים בעבודת יד".
מאיפה את שואבת את ההשראה שלך?
"מכל דבר בחיי היומיום - פוסטר שראיתי ברחוב, סרט קולנוע, מוזיאון או שוק פשפשים. כל מה שסביבי".
כמה פריטים סרוגים את מעריכה שיש לך בבית?
"ש לי מעט פריטים בבית, כמו הפוף. כשהבנים שלי היו קטנים הם לא שיחקו עם הבובות שלי, הם לא היו מסוג הילדים שאוהבים להתכרבל עם בובות. אבל חברים שלהם אהבו לישון אצלנו מחובקים עם השימפנזה למשל".
אם היית יכולה ליצור מקרושה מקום, רגש או זיכרון - מה היית בוחרת?
"הייתי רוצה ליצור חדר מלון או תוכנית אנימציה. האמת שאנחנו מתכננים לעשות בעתיד סדרת אנימציה".
מה הדבר הכי מפתיע שלמדת על העדפות וצרכים של ילדים?
"אני חושבת שילדים מעדיפים חיות בצבעים הטבעיים שלהם. אם הוצאנו בובת שועל בכל מיני צבעים ודוגמאות, הצבע הכי פופולרי, הבסט סלר, יהיה כתום, ככה גם עם הפיל בצבע האפור והקוף בצבע חום".
את חושבת שילד מרגיש בהבדל או נהנה פחות מצעצוע שנקנה באיקאה למשל?
"אני לא יודעת. זה יותר חשוב להורים לדעת איך הפריטים מיוצרים. אנחנו מרגישים שזה ממש חשוב ליצור פריט עם אהבה".
פריטי המותג נמכרים בפקטורי 54 קידס בקניון אביב ובאתר הרשת. מחירים: 2,899-89 שקל