דניאל אונגו לוי היא מאיירת שמשלבת באיוריה דמויות ואלמנטים של עיניים. נמרוד חביליו הוא אנימטור שהגשים חלום לאחר שנים של יצירת קומיקס ומלטש את כישוריו בבצלאל, גלית-שירה דראי היא מעצבת גרפית ובונה אתרים בעלת עסק משלה, ורונן קוק הוא צלם אדריכלות. ארבעתם אנשים עם מוגבלויות שהשתלבו בשוק העבודה ולא נתנו למגבלה שלהם לעצור אותם. לרגל היום הבינלאומי לזכויות אנשים בעלי מוגבלויות, שחל ב-3 בדצמבר, הצצנו לתיק העבודות שלהם ושמענו מהם על החיים והתעסוקה לצד המגבלה.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
>> בלי עין הרע: הצצנו לבית של צופית גרנט
>> השפלה: חשבנו שהבריכה היא וואו, ואז נכנסנו למטבח
"אנשים מסתכלים על תיק העבודות שלי ומוצאים בדיוק מה שהם רוצים"
המאיירת דניאל אונגו לוי, בת 25 מראשון לציון, נולדה עם קטרקט, מחלה שמופיעה בדרך כלל אצל מבוגרים, ובגיל 3 גילו שהיא גם חולה במחלה נדירה נוספת, גלאוקומה, שפוגעת בעצב הראייה. המוטוריקה העדינה שלה נפגעה, יש לה קושי לראות מקרוב ומרחוק, קושי בהתמצאות במרחב והיא לא רואה בחושך. בעוד שרוב האנשים רואים עומק (בתלת ממד), אונגו לוי רואה את העולם בדו ממד ולכן, לדבריה, היא חווה את העולם כציור.
"תמיד ידעתי שאני רוצה להיות ציירת ולהיות עצמאית", מספרת אונגו לוי. "בתיכון למדתי במגמת עיצוב גרפי ובצבא עבדתי בתחום. הצורך היה אצלי תמיד, והלימודים בשנקר, שבהם אני מתמחה באנימציה קלאסית, קידמו את היכולות שלי".
אונגו לוי היא בוגרת Fiverr Empower - תוכנית משותפת לחברת Fiverr, למכללת שנקר ולאוניברסיטאות ומוסדות חינוכיים נוספים, המאפשרת לסטודנטים ובוגרים עם מוגבלות בעלי כישורים דיגיטליים מיוחדים להשתלב בשוק העבודה כעצמאים. התמיכה והידע הנוסף שסטודנטים ובוגרים עם מוגבלות מקבלים במסגרת התוכנית מאפשרים להם להגיע ללקוחות בארץ ובחו"ל. לאונגו לוי, למשל, יש היום לקוחות מכל העולם. הלקוח הראשון שלה היה מתאילנד, והיא עיצבה בשבילו דמות שתייצג בית ספר למרוצי אופנועים ודמויות נוספות בהמשך.
"הפלטפורמה של Fiverr פתחה לי דלת אמיתית לעבוד עם לקוחות ולדבר איתם. תמיד חלמתי לעצב דמויות ודרכה קיבלתי את האפשרות הזו ותוך כדי אני גם לומדת איך לשווק את עצמי. אני לומדת להתפרנס דרך האינטרנט, וכמי שיש לה לקות ראייה, אני נשארת באזור הנוחות שלי. אנשים לא מסתכלים על הלקות שלי, לא שופטים אותי ואפילו לא מודעים לה. הם מסתכלים על תיק העבודות ובו הם מוצאים בדיוק את מה שהם רוצים. זה מה שאנשים כמוני צריכים. מאז ששולבתי בתוכנית הרגשתי שזו הפעם הראשונה שמישהו עם מוגבלות יכול להתקבל כשווה כשזה מגיע לעבודה כמו כל אחד אחר", היא אומרת.
"כאנימטור, מצב של היפר-פוקוס משחק לטובתי"
נמרוד חביליו, בן 25 מירושלים, הוא תלמיד שנה ד' בלימודי אנימציה בבצלאל ועובד כאנימטור בפרויקט ב-THE MOVING COMPANY ANIMATION STUDIO בכפר סבא. חביליו הוא אוטיסט בתפקוד גבוה, שנהנה מהלימודים ומרגיש אחריות לדברר את האוטיזם בפני מי שרוצה לשמוע על כך מבין חבריו הסטודנטים. "תוך שבועיים רובם ידעו שאני על הרצף וקיבלו את זה יפה. אנשים סקרנים, רוצים לדעת, ומי ששואל שאלות – אני עונה לו בפתיחות", הוא מספר. "לא מתייחסים אליי בצורה שונה וזה אחלה, כי עבורי זה הכי רגיל שיש. תמיד רציתי שיתייחסו אליי כמו אל בן אדם, וזה באמת מה שקורה סביבי".
אחרי שנים שיצר קומיקס כתרפיה, הוא מרגיש שהלימודים מעניקים לו כלי חשוב – לסיים פרויקט ולהציג אותו לקהל. הוא מעיד כי האוטיזם הוא חלק מהאישיות שלו, משפיע על הצורה שבה הוא עושה דברים אבל לא מפריע לו לחיות. "לפעמים אני נכנס למצבים של היפר פוקוס, כלומר אני מרוכז בצורה כפייתית. כאנימטור זה משחק לטובתי, כי אני חייב להיות מצוי בפרטים ואני באמת מבצע מחקר עומק ועובד בצורה מאוד יסודית. מצד שני אני בן אדם מפוזר, כך שאני רותם את היכולת להתפקס לטובתי".
לא מזמן יצר את הסרט "בשירות הציבור" שהתבסס על חוויות שעבר ועל אנשים שהכיר. "במהלך הצילומים הייתי מבוהל שיעלו אצלי בעיות של ויסות חושי או רגשי, שאני לא יודע מתי הן צצות. כשזה קרה ביום השני לצילומים, חששתי להפסיק לתפקד ולהפיל את ההפקה, אבל הצוות קיבל את זה וידע להכיל אותי יפה".
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
הלקוחות מפרגנים
גלית-שירה דראי, בת 35 מחיפה, מעצבת גרפית ובונה אתרים בוורדפרס, למדה עיצוב גרפי בקורס אונליין דרך גרפיקל, ותכנות בניית אתרים במכללת ג'ון ברייס בחיפה. יש לה שיתוק מוחין והיא מתניידת בכיסא ממונע. "עולם המחשב תמיד עניין אותי וזה גם הכלי היחיד שאני יכולה להשתמש בו באופן מלא ללא סיוע מאחרים", היא מספרת. "כבר בגיל ההתבגרות ידעתי שאעסוק בתחומי התכנות כי מגיל צעיר חלמתי ללמוד מדעי המחשב, אך בגלל הנכות וצוות שבאותה תקופה לא באמת ידע איך 'לאכול' אותי, זה נבצר ממני. לקחתי את זה קשה, אבל אחרי שנתיים של מנוחה מלימודים חיפשתי משהו שיתאים למצבי והלכתי ללמוד בניית אתרים".
כבר ארבע שנים יש לה עסק עצמאי לעיצוב גרפי ובניית אתרים. "אף פעם לא נתתי לנכות למנוע או להפריע לעבודה. אחרי שאני מציגה את עצמי ואת השירותים שאני נותנת, אני מספרת על הנכות, ולרוב הלקוחות מאוד משבחים ורוצים לנסות להביא עוד חברים ואנשים שיסגרו איתי עסקאות".
"מבחינתי, הצלתי את עצמי"
רונן קוק, בן 50 מתל אביב, הוא צלם אדריכלות עסוק. הוא נולד עם דלקת קרום המוח, ונותר עם פגיעה מוחית שמגבילה אותו בקואורדינציה ובעיניים ולכן הוא מתקשה לקרוא ולכתוב. "הייתי ילד בן 7 בטיפולי ריפוי ועיסוק שתסכלו אותי. רציתי להפסיק ואמא שלי נתנה לי את אפשרות לבחור איך ייראו חיי", הוא מספר. "החלטתי להמשיך, וברגעים ההם הבטחתי לעצמי שאצליח לחיות את חיי כבן אדם רגיל, תהיה לי עבודה מכבדת ומשפחה".
אחרי לימודים בבית הספר החקלאי בפתח תקווה ושירות צבאי בנח"ל, עבד בעבודות מזדמנות עד שהופנה על ידי חברת השמה למשרת צילום. "הידיים שלי רועדות אבל תוך שעתיים מצאתי חצובה והתחלתי לצלם ברחוב. בניתי תיק עבודות, נסעתי איתו למכון ויצמן ואחרי שראו אותו, הציעו לי ללכת לבצלאל. לא עשיתי את זה, אבל התנדבתי בסטודיו כאחראי תאורה, וכשקראו לי לצלם חלל של דירה כבר ידעתי מה לעשות. היום זה הדבר שאדריכלים הכי צריכים – צלם שיצלם את החללים שלהם עם פלאשים, תוך התייחסות לפרטים ואיכות עבודה".
קוק, שאינו נוהג, מגיע לאתרי הצילום שלו בכל רחבי הארץ בתחבורה ציבורית. "מבחינתי, הצלתי את עצמי. היום כבוגר, אני חושב שזו הייתה הבחירה הכי משמעותית בחיי, היא זו שהחלה לעצב את מי שאני וללא ספק מחזקת אותי ברמה היום יומית להתמודד עם ההשלכות והאתגרים. אנשים כמוני עובדים כשומרים או כעובדים בסופר, ולי יש מקצוע שגורם לי סיפוק. זו הייתה הבחירה שלי ואני עומד מאחוריה, לא מוותר לעצמי ולא מאשים את החברה. אנשים ששומעים אותי לפעמים נרתעים מלעבוד איתי, אחרים רואים את העבודה וממשיכים. יותר מפתיע אותם שאני מגיע בתחבורה ציבורית".