כל חובב עיצוב, ובטח מעצב, יודע שכדי להכניס לבית נשמה ולהעניק לו אופי, כדאי לתבל אותו בפריטים משוקי פשפשים. ה"פיסים" מפעם, אפופי נוסטלגיה וקסם משלהם, משתלבים בבית חדש ועדכני כמו הפתעה בקופסה. לשווקים נולדו אומנם מקבילים וירטואליים כמו אתרי יד שנייה ומרקט פלייס, אבל אי אפשר להשוות את חוויית השיטוט הרגלי בין חנויות, רוכלים, ריחות וטעמים ובין ישיבה בבית מול מחשב וגלילה אינסופית בניסיון למצוא את הפריט האחד שייתן את הטוויסט לחלל.
בימים אלה מתחדש שוק הפשפשים של חיפה עם מיצג אומנות של ציורי קיר הנפרשים בחזיתות מקלט ציבורי ומבנה השירותים הציבוריים במתחם. הציורים, פרי יצירה של האומנית החיפאית הרב-תחומית אלין מור, משלבים אלמנטים בהשראת המגוון האותנטי של הפריטים הנמכרים בשוק, כמו כיסאות וינטג', אגרטלי פרחים ותריסי עץ היסטוריים. המיצג, כמו גם תהליך מיתוג שעובר השוק, הם חלק ממהלך שיקום שמובילה עיריית חיפה, במטרה לשדרג את מתחם השוק ובכך לשפר את חוויית הבילוי של מבקרים, הנוהגים לפקוד את המקום מדי שבוע. העבודות שבוצעו במתחם לאחרונה כללו את חידוש תשתיות הרחוב, התקנת מצלמות אבטחה חדשות, הצבת עמודי חסימה ושילוט הכוונה שמדבר בשפה גרפית חדשה.
למיתוג הגרפי אחראי המעצב החיפאי אבישי דותן, בעליו של סטודיו דותן-לידג'י. הוא ייראה בלוגו, בשלטי בהכוונה וברשתות בחברתיות. "ערכתי בשוק כמה סיורים, ישבתי עם מוכרי עתיקות, צילמתי קליגרפיות ופונטים מתקופות שונות ומתוך כך יצרנו שפה שתבטא את העתיקות היהודית-ישראלית ותעביר את התחושה שבשוק קורים דברים – בלגן ויזואלי מדהים שמבטא את הישראלי המקומי, את היהודי והערבי", אומר דותן.
> לכל הכתבות בערוץ living
>> "לדמיין מציאות אחרת": החזון שמאחורי מתחם הטרמינל בחיפה
שוק הפשפשים של חיפה הוא אחד השווקים הוותיקים והססגוניים בעיר. הוא פועל ברציפות יותר מ-150 שנה וממוקם מצפון לעיר התחתית של חיפה, בעיקר ברחוב קיבוץ גלויות, המשתרע בין רחובות אל הילאל ושיבת ציון, וגולש לרחוב ואדי סאליב המקביל. השוק נחשב לאבן שואבת עבור מבקרים מכל רחבי הארץ הודות למבנים ההיסטוריים, המגוון הרחב של פריטי הווינטג' והעתיקות, ושוק הרוכלים המפורסם המתקיים במקום מדי שבת. יש בו חנויות וינטג' ואספנות קבועות הפתוחות בכל ימות השבוע (8 עד 16), שבהן רהיטים עתיקים, פריטי וינטג' ופריטי אספנות, ובשבתות מצטרף אליו "שוק הרוכלים" עם דוכנים נוספים. בשוק קיימות 78 חנויות בבעלות פרטית, 25 מתוכן עוסקות במכירת פרטי עיצוב, כלומר כ-30 אחוז. מספר הרוכלים בכל סוף שבוע שבוע עומד על כ-120.
שורשיו של השוק נטועים עוד בתקופת המנדט הבריטי, אז שימש האזור כמרכז מסחר וסחר חליפין עבור תושבי חיפה והסביבה. עם השנים הפך השוק למוקד משיכה עבור אספנים, סוחרים ותיירים, המחפשים רהיטים ישנים, תקליטים, כלי בית נדירים ועוד. כחלק מתנופת ההתחדשות של העיר התחתית יוזמת עיריית חיפה מהלכים לשדרג את השוק ולהחזיר לו את מקומו כאטרקציה עירונית. פרויקטים שונים שלה, לצד יוזמות פרטיות, תורמים להתחדשות המקום ולהחייאת המסחר תוך שימור אופיו הייחודי וההיסטורי.
בעירייה מסבירים כי השוק נוצר ואחר כך הוקם רשמית בשכונת ואדי סאליב (סאליב הוא צלב בערבית) לאחר קום המדינה, עם העליות הגדולות למדינת ישראל, שהביאו אלפי עולים חסרי כול ובמצב סוציו-אקונומי נמוך. בהיותם חסרי אמצעי קיום, החלו לחפש אבזור וחפצים בסיסיים לקיום שגרת היום-יום, וברחבת כורכר מאולתרת בלב הוואדי נוצר אזור סחר ומכר.
עם כניסתו של אבא חושי לתפקיד ראש העיר חיפה, הוסדר באותו מקום באופן רשמי בתחילת שנות ה-50 אזור ייעודי קטן ומבוטן, ובשער הכניסה לרחבה הוצב שלט רשמי שקיים עד היום: "שוק רוכלים". באותן שנים נפתחו גם לא מעט חנויות ברחוב קיבוץ גלויות, הסמוך לאזור השוק, אך הן נסגרו זמן קצר לאחר החלטת הממשלה לפנות את התושבים שהתגוררו בשכונה בעקבות אירועי מרד ואדי סאליב, סדרת הפגנות ומהומות ב-1959 נגד קיפוח ואפליה על רקע עדתי, ונגד הממסד של מפא"י ששלט במדינה באותם ימים.
חנויות אלה הוסבו בהמשך בהשראת רחבת הרוכלים לעסקי פינויים של עיזבונות, ירושות ותכולות. בעלי עסקי הפינויים החלו אף הם להציע את מרכולתם לקהל שהגיע, וכך הפך החלק הקטן של רחוב קיבוץ גלויות לתוספת פעילה של מוצרי יד שנייה לסחר-מכר באזור. בשנים האחרונות שבו הרוכלים לרחבה הנוכחית כיום, הצמודה לרחבת הרוכלים המקורית.
"השוק החיפאי הוא השוק האותנטי האחרון במדינה. ב-2 לפנות בוקר, כשהסוחרים מתחילים להתארגן לקראת שוק הרוכלים, אפשר לפגוש כאן את הסוחרים מיפו, שמגיעים לרכוש פריטים ואז מוכרים אותם במרכז במחיר יקר יותר", אומר צחי טרנו, מנהל אגף ניהול פרויקטים אסטרטגיים ושיתופי פעולה בעיריית חיפה. "רוב החנויות נשארו כמו שהן ולא הפכו למסעדות, וקטע הבילוי הוא מסביב ולא במבנה המרכזי. ברחבת הרוכלים אנחנו מתחילים בימים אלה לתכנן קירוי כדי לקיים אירועים בכל עונות השנה, ונכנסים לתכנון מקיף של הרחוב עם מדרכות, כביש ועמודי תאורה תוך שמירה על האותנטיות. כשטיפלנו בפירוק עבירות בנייה, מצאנו ברחבת השוק המקורית את השלט 'שוק הרוכלים' בעברית ונשחזר גם אותו. אנחנו עובדים צמוד לבעלי החנויות כדי למנף את הפעילות שלהם כאטרקציה תיירותית גם באמצע השבוע".
פעולה נוספת שעליה עובדת העירייה, היא חיבור הליכתי של העיר התחתית עד שוק תלפיות. "טופוגרפית חיפה קשה להליכה, ולכן אנחנו בודקים עוד השנה התקנה של דרגנועים במרחב הציבורי כדי לאפשר זרימה רגלית של הקהל, פינות ישיבה וצל ועוד".
>> מעצבות מגלות: המקומות הכי טובים לקנות מציאות ופריטי וינטג'
היי דרומה: שוק הפשפשים ביפו
שעה ורבע נסיעה דרומה, או שעתיים ויותר בתחבורה ציבורית, ואתם בשוק הפשפשים של יפו. השוק המסורתי הוקם בשנות ה-60 של המאה ה-20 והפך עם השנים לאטרקציה תיירותית פופולרית. בשונה ממה שמוכר היום כאזור רחבת הרוכלים, השוק המסורתי המקורי פעל באזור הבזאר המזרחי של המתחם. בשנת 2008, כשהחל הליך ההתחדשות העירונית באזור, שופץ המתחם בשיתוף משרד התיירות. לאחר השיפוץ, עם כניסת עסקי המסעדנות והבילוי, הורחב המתחם לכיוון רחובות הרבנים ורבי פנחס. גבולותיו של מתחם שוק הפשפשים כיום הם יפת, בית אשל, יהודה מרגוזה ורבי אדא - רבי חנינא – עמיעד. מרכז עמיעד הוא מרכז עירוני שמארח תערוכות ופעילויות תרבות מיוחדות.
"בשוק הפשפשים לבדו משקיעה עיריית תל אביב יפו מאות אלפי שקלים בשנה בהופעות לאורך כל חודשי הקיץ ופעילויות, תערוכות וסיורים לאורך כל השנה, ותומכת במקום באמצעות הפלטפורמות הפרסומיות שעומדות לרשותה", אומרים בעירייה. "רק בשוק הפשפשים יש מנהלת ובה עובדי עירייה הנותנים מענה לעסקים באופן אישי ומיידי".
בשוק היווני ממזרח למתחם השעון מרבית העסקים הם בתחום האומנות - סדנאות, מוזיקה, ייצור נרות, עיצוב אופנה, גלריה, אירועים ועוד. אזור זה, בין כיכר השעון לרחוב שמעון הצדיק, הוא חלק מתוכנית התחדשות של מתחם התיירות (שכוללת את מתחם השעון, שוק הפשפשים, רוסלאן, רזיאל צורפים נמל יפו ועוד) והוא המתחם המסחרי הראשון שנבנה מחוץ לחומות יפו העתיקה. "יש הטוענים כי זהו הקניון הראשון שנבנה בארץ. המתחם ההיסטורי נבנה בשלהי המאה ה-19 על ידי הכנסייה היוונית אורתודוקסית. סגנון הבנייה אופיין באבנים ירושלמיות לבנות וצהובות, בכל פעם השתמשו בסיתות שונה. עם כניסת הפלדה כחומר חדש לבנייה בארץ ישראל, נעשה שימוש מסיבי בפלדה בבניית המתחם", אומרים בעירייה.
שוק הפשפשים מורכב מעסקי הסעדה, שטיחים, רהיטים, הבזאר המזרחי שבו נמכרים אביזרי יד שניה ווינטג', לצד מלונות בוטיק ועסקי נירוסטה ותיקים. בשוק הפשפשים ניתן היתר ייחודי שאין לשום אזור עסקים אחר בעיר, שמאפשר לעסקים לארח הופעות בשטחם, בחריגה מרישיון העסק.
לאורך כל השבוע, למעט שבת, פועלת רחבת הרוכלים שבה מוכרים סוחרים, שחלקם מתחלפים, תוצרת משתנה, מבגדי יד שנייה וכלי בית ועד כלי עבודה ותכולת בתים שפונו. בעירייה מסבירים כי רוכלים אלה אינם בעלי עסק בשוק, אלא שוכרים שטח מכירה ובו מציגים את מרכולתם. רחבה זו מנוהלת על ידי חברת אחוזות החוף. העירייה אחראית על שתי הסמטאות הגדולות של חלקת המציאות בשוק (הבזאר המזרחי), שם הדיירים מוגנים ומשלמים שכירות סמלית.
רק כ-15-10 אחוזים מעסקי השוק, לא כולל רחבת הרוכלים, הם עסקים בתחום הבית, ושם תמצאו ריהוט, שטיחים, כלי בית, קישוטים ועוד. בשטח השוק מצויים מבנים פרטיים, מבנים השייכים למדינה וכן כמה מבנים של העירייה (חנויות בסמטאות וחנויות נוספות. מרכז עמיעד עבר בשנת 2012-2011 שיפוץ בסכום של כמיליון שקלים.
מה אומרות מעצבות הפנים בשטח?
בשני השווקים מתנהלים סיורים באופן קבוע ביוזמות פרטיות או עירוניות, ומי שמכירות את השווקים מהשמיכות שעל הרצפה ועד אחרונת החנויות הן מעצבות פנים שמלקטות עבור עצמן ועבור לקוחותיהן פרטים מגוונים להלבשת הבית.
מעצבת הפנים מיטל סיון שני מרגישה בבית בשוק הפשפשים בחיפה. "אני אוהבת מאוד את הסוחרים שם, את האווירה ואת החנויות. חלק מהסיבוב שלי בשוק כולל קפה עם הסוחרים, לשאול מה נשמע, מה חדש. אני יודעת מה אפשר לחפש ולמצוא בכל חנות, באיזה יום לרוב פתוח או סגור. כל אלה הם גם חלק מהטיפים שאני נותנת בסיורים שאני מעבירה שם. פחות נעים להגיע ולמצוא חנות סגורה, אבל גם זה חלק מהחוויה שם". כמי שמכירה גם את השוק היפואי, היא אומרת "חד משמעית, בחיפה אני מוצאת הרבה יותר פריטים במחירים יותר נוחים". בשוק ביפו חסרות לה החנויות של פעם עם המציאות השוות, עם הערמות, אלה שאפשר לפשפש בהן שעות. "חנויות של פעם נעלמו, ואלו שנשארו הרבה יותר מסודרות וגם יותר יקרות". אם יש משהו שחסר לה בחיפה, אלה שטיחים, שלא נמצאים שם קבוע אלא מדי פעם.
מעצבת הפנים לייזה זיו מוקסמת מהשוק היפואי כמכלול רב חושי, החל בבניינים והגיל של המקום, דרך השילוב בין ישן וחדש ותמהיל החנויות. "השוק ביפו הוא המקום האהוב עליי בתל אביב ומשקף את העיצוב כדרך חיים. אני מגיעה לשוק הרבה בזכות וינטג' משובח, שפעם היה ממנו הרבה יותר, לצד בוטיקים וחנויות שמוכרות עיצוב ישראלי חדש. מתחם אחד שיש בו הכל מהכל, כולל אווירה, אופנה וקולינריה". לדבריה, עסקים של וינטג' כמו פעם, עם ערמות לנבירה, נעלמו, והחדש נכנס על חשבונן, ולכן גם העלה את המחירים. שוק הרוכלים פחות מדבר אליה: "אני מכירה היטב שווקים באירופה ויודעת לזהות שהרוב הגדול של הפריטים ישן ולאו דווקא וינטג'". את האותנטיות היא מוצאת יותר בחיפה, בחנויות ותיקות ופשוטות, חנויות לשיפוץ רהיטים ושוק קטן יותר ונגיש יותר מבחינת מחירים. "למרות השינויים שהשוק בחיפה עבר בשנתיים-שלוש האחרונות, הוא סבל מאוד בתקופת המלחמה ואני מקווה שהוא יחזור לאט לאט להיות עשיר בסחורה. גם בו יש אווירה וקולינריה אבל החוויה ההוליסטית מצומצמת יותר. הייתי רוצה לראות יותר בוטיקי אופנה ובתי קפה בלי להתפשר על הווינטג'. אגב, אני לא בטוחה שזה חיסרון, כי לא הייתי רוצה שיקרה לו מה שקרה ביפו".
גם מעצבת הפנים ליבנת כהן מרין נהנית מהשפע שבשוק היפואי, מחנויות קונספט לבישום ונרות ועד חנויות ריהוט יד שנייה, דלתות מפירוק, שטיחים ומוצרים משלימים כמו מראות. "בשוק הרצפה בימי חמישי אפשר למצוא מציאות מדהימות כמו כלים, קערות ומריות במחירים מצחיקים, אפילו ב-10-5 שקלים. רק צריך לדעת להרים. אני אוהבת שיש בשוק הכל מהכל, מעיצוב וסטודיו של אומנים ועד אופנה וקולינריה. לייף סטייל שלם". עם זאת, לדבריה מאז הקורונה עבר השוק טלטלה, בין השאר גם בשל שיפוצי הרכבת הקלה ועכשיו המלחמה. "השוק הידלדל והרבה חנויות עיצוב עברו לגן החשמל, כך שהמענה לא מקיף כמו בעבר".
תהיה זו אווירת השוק, הבית האישי המתרענן או ההיסטוריה העשירה של שני השווקים, הנוכחות בהם לצד מגוון הרהיטים, התכשיטים, הצעצועים הנוסטלגיים וגם החנויות הקטנות והאוכל המקומי מספקים אטרקציה למגוון רב של אנשים מהארץ ומהעולם. לעיריות תפקיד חשוב בשימור השווקים, ולא רק בשל מקור ההכנסה שהם מספקים, אלא משום שהם חלק מהתרבות וההיסטוריה של העיר. כמי שמפתחות את תשתיות השוק, כולל הכבישים, החניות, התאורה וגם את המיתוג, יהיה נכון לשמר את האיזון בין הצביון הישן לבין הצרכים המודרניים עבור מבקרים ומקומיים גם יחד.
תגובות